מה עושים כשהאמא והבת חולות בסרטן?

מה עושים כשהבת האהובה שלך חולה לפתע במחלת הסרטן? לא עוזבים את המיטה שלה ועושים בשבילה הכל, זה ברור. אבל איך מתמודדים עם סיטואציה כזאת כשאת, האם המסורה, נמצאת בעצמך בעיצומו של מאבק בסרטן השד?

זה בדיוק מה שקרה לקרן נחמיאס מדימונה, כשבמהלך הטיפולים הקשים שעברה, היא ובעלה אביחיל התבשרו כי בתם הקטנה בת השבע, איילה, חולה בעצמה בסרטן הכליה. אם לא די בכך, איילה אובחנה בתחילת ימי מגיפת הקורונה, והיא והוריה הגיעו יחד, בתקופה של כאוס וחוסר ודאות ששררו אז בארץ ובעולם, למרכז הרפואי שיבא – האם באונקולוגית נשים, הבת במחלקה ההמטו-אונקולוגית בבית החולים ספרא לילדים והאב, מתרוצץ ביניהן.

כאן נכנס לתמונה צוות ספרא ילדים, שלדבריה של נחמיאס, שכיום היא ובתה כבר מחלימות בביתן, עשה מעל ומעבר כדי להקל על משפחתה.

"כל יום אני נזכר בתמיכה ובעזרה שקיבלנו", מספר אביחיל, "זה היה מאוד מורכב. יש לנו עוד ילדים, יש לאיילה תאומה. מבחינה נפשית היה לי מאוד קשה".

תחילת מגיפת הקורונה הקשתה מאוד על ההתמודדות עם המצב המורכב ממילא. "בשבוע הראשון שלנו במחלקה", מספר אביחיל, "הגעתי עם תיק קטן שבקושי היו בו חפצים אישיים, המדינה בסגר, אנחנו מדימונה, לא הכרתי כלום". ואז, ביום חמישי של אותו שבוע נורא, קרה משהו שלדבריו, לא ישכח לעולם. "אני אדם מסורתי ונזקקתי לחלה לקידוש, הכל סגור – לא ידעתי מה אני עושה? איך אני משיג חלה לשבת?".

איילה נחמיאס במהלך האשפוז. 

נחמיאס הסתובב בבית החולים ספרא, שעוד היה בשלבי התארגנות ראשוניים להתמודדות עם המגיפה. "הרגשתי שיש לי הכל ואין לי כלום. שאני עדיין מנסה לעכל, שלב הבום, לא יודע עדיין לאן אני הולך עם הילדה". לבסוף נתקל במנהלנית בית החולים, חגית שפיגל, בזמן שמיינה את התרומות הרבות שנתקבלו באותה עת. "בחיים לא הייתי פונה למישהו בשביל לחם, לא מהכבוד שלי. אבל חגית קלטה כמה אני אבוד ושאלה אם אני צריך משהו. אמרתי לה שאני צריך חלה. היא נתנה לי אותה מיד ופשוט פרצתי בבכי, מאותו רגע היא הפכה להיות כמו אמא ואבא שלי. ידעה איך להושיט לי עזרה בהמשך בלי שאני איראה כמו נזקק. היא לקחה אותנו תחת הידיים שלה, לא עזבה אותנו לרגע".  

הקורונה הביאה איתה לא מעט דילמות לצוות הרפואי. "היו הרבה אילוצים. איילה אובחנה ממש בתחילת המגיפה וכולם עדיין היו בשלב למידת הנהלים - למי מותר להיכנס למחלקה ההמטו-אונקולוגית, אם בכלל?

קרן: "הנהלים היו מאוד קשוחים ואפשרו רק מלווה אחד – אבל מלווה למי?!". לאחר שמצבה המיוחד של משפחת נחמיאס הועלה מול פרופ' קרייס, מנהל המרכז הרפואי שיבא, ניתן אישור לשני ההורים לשהות במחלקה. "הצוות הרפואי חי פה עם מקרים כאלה, זה לא חדש לו, אבל הייתה כאן רגישות יתרה", אומר אביחיל, "ישנתי על הרצפה עם שמיכות של הבית חולים, קרן על הכורסה המתקפלת. אני לא יודע איפה אני הייתי אם לא היתה התמיכה, העזרה וההתחשבות".

קרן: "זה גם לא נגמר שם. אני הייתי אחרי ניתוח ואיילה מאושפזת במחלקה שלה, ומן הסתם לא רציתי לעזוב את איילה במחלקה לבד אז הייתי שוכבת צמודה אליה, אבל כשחזרתי מההקרנות מרוסקת – הצוות דאג גם לי. חגית בעצמה ליוותה אותנו על בסיס קבוע במסירות שקשה לתאר. היא הייתה לוקחת את איילה כל יום לחדר המתנות לבחור מתנה – זה היה ההיי לייט של היום עבורה". היא מציינת במיוחד גם את צוות האונקולוגית שד, מיכל מנהלת המשרד ומלי ממחלקת אנדומטריוזיס, שדאגו לקדם את הטיפול תוך התחשבות במצב המשפחתי המורכב.

משמאל: קרן נחמיאס ובתה איילה. מימין, אב המשפחה אביחיל ואחותה התאומה של איילה, אופיר

הטיפול המסור נמשך גם כאשר איילה הועברה לבית ויזל לטיפול תומך. "בין טיפול לטיפול של איילה", מספר אביחיל, "הייתי צריך לקחת את קרן להקרנות שלפעמים השביתו אותה לגמרי". גם שם התגייס הצוות המסור לעזרתם, כשהזוג מציין במיוחד את הדר והדס, דניאל וענבל וגם את עומראן, אח בבית ויזל שאיילה הסכימה לקבל זריקות רק ממנו. "היא קראה לו 'הרופא האח', והוא היה מגיע במיוחד, אפילו לא בשעות העבודה שלו כדי לתת לה זריקה, תמיד צוחק ומחייך".

קרן: "בגלל שזה היה בתקופת הסגרים של הקורונה ואף אחד מהמשפחה לא יכול היה לבוא ולשמור על איילה, הם היו נכנסים במהלך משמרת לעשות לה בייביסיטר כדי שאוכל ללכת לטיפולים שלי. זה היה מדהים. ספרא אחד, יחיד ומיוחד. הצוות היה שם עבורנו בכל במקרה המיוחד שלנו", היא מסכמת.