התפתחות התינוק בגיל שנה עד שנתיים

מאת: כפיר נוי

התפתחות התינוק מורכבת מהתחום התחושתי-מוטורי, קוגניטיבי (שכלי), רגשי, חברתי ושפתי. תחומים אלה קשורים זה בזה ומשפיעים אחד על השני. כך למשל, ההתפתחות התחושתית-מוטורית עומדת בבסיס ההתפתחות השכלית וקשורה גם להתפתחות החברתית-רגשית. לדוגמה, פעוט שמבצע פעולות מוטוריות מורכבות יכול לבצע גם פעולות מעולם המבוגרים וכך לחוות נפרדות, עצמאות וייחודיות.

התפתחות תנועתית (מוטורית) וחושית-תנועתית (סנסו-מוטורית) 

מגיל שנה התפקוד המוטורי העדין הולך ומשתכלל וחקירת המשחק נעשית מגוונת יותר. כך למשל, פעוטות מרימים פריטים קטנים ואוחזים בהם, מושכים חפצים, נוגעים בהם, ממששים ומנסים להזיז ולהפעיל אותם. בשלב זה הם כבר שולטים די טוב בידיים, ולכן חקירת החפצים דרך הפה מוחלפת בחקירה בידיים. הם מסוגלים לעשות פעולות שדורשות סיבוב של פרק כף היד ולתאם בין הידיים (יד אחת תומכת בחפץ והשנייה מתפעלת אותו), וגם התיאום בין העין ליד משתפר. בגיל זה הם גם מתחילים לאכול עצמאית – אכילת אצבע (תפיסת האוכל בידיים והבאתו לפה).

סביב גיל שנה ושלושה חודשים עד שנה וחצי פעוטות מתנסים באחיזות שונות – למשל מדויקות וכאלו שמערבות את כל כף היד – ובהפעלת לחץ מתאים על החפץ הנאחז. כך הם מפתחים מיומנויות כגון שימוש בצבע או כפית, שתייה מכוס עם פייה, ואיסוף חפצים קטנים מאוד כגון אבנים או חלקי צעצועים (לכן חשוב לשים לב שלא ינסו לבלוע אותם או להכניס לאוזן/ אף). כל הצלחה של פעולה – למשל בניית מגדל מקוביות, החזקת צבע וציור על נייר, אחיזה בכפית ואכילה – גורמת להם לנסות לבצעה שוב. כך מתפתחת ומשתכללת יכולתם המוטורית והקוגניטיבית.

סביב גיל שנה עד שנה וחצי רוב הפעוטות כבר עומדים והולכים (רובם מתחילים ללכת בגיל 16-14 חודשים), עוברים בקלות מהליכה לישיבה וזחילה ולהפך. פעוטות שגילו את יכולתם ללכת עושים זאת שוב ושוב, מתרגלים את הליכתם ובמהרה מתייצבים. לאחר מכן הם מתחילים לטפס במדרגות (תחילה בזחילה ואחר כך בעמידה) ועל רהיטים, להיאחז בחפצים, להיות פעילים יותר ולחקור כך את העולם שסביבם.

כאשר פעולתם מצליחה הם עורכים בה ניסויים ולומדים על השפעתם, על סיבה ותוצאה, ומרחיבים את הבנתם על העולם. כך למשל, כאשר פעוט יושב בכיסא האוכל שלו ונשמטת לו הכפית מהיד, הוא יתחיל לשמוט פריטים נוספים כגון הבקבוק וחתיכות אוכל. כלומר, הוא ינסה להבין כיצד כל אחד מהפריטים מושפע מזריקתו. בגיל זה פעוטות מעדיפים לתפעל חפצים ביד אחת וביד השנייה לייצבם ולתאם בין שתי הידיים. תיאום בין שני צדי הגוף חיוני לפעילויות היומיום כגון גזירה, כתיבה, אכילה ומשחק.

סביב גיל שנה וחצי עד שנתיים רוב הפעוטות רצים (תוך ניתוק שתי הרגליים מהקרקע), בועטים בכדור, קופצים (תחילה ממדרגה ובהמשך לגובה תוך ניתוק שתי הרגליים מהקרקע), עומדים וזורקים כדור מבלי ליפול, ועולים במדרגות ללא תמיכה.

היכולות המוטוריות הולכות ומשתכללות בשנים הבאות ומאפשרות תנועות מהירות, קואורדינטיביות, מדויקות ומגוונות יותר, ומקדמות עצמאות בפעולות כגון התלבשות, התפשטות, אכילה, היגיינה אישית, ציור, כתיבה ומשחק.

בשלב זה פעוטות גם מתחילים לחשוב באופן סמלי-ייצוגי ופחות סנסורי-מוטורי. כלומר, הם לא חייבים לבצע פעולה כדי לחשוב עליה; הם יכולים לצפות באדם שמבצע פעולה ולנסות לבצעה (לחקות את המבצע) במועד אחר.

התפתחות קוגניטיבית (שכלית)

במהלך ההתפתחות הקוגניטיבית נוצרות מיומנויות שכליות כגון זיכרון, תפיסה, למידה, עיבוד מידע והפניית קשב.

סביב גיל שנה, כדי שיוכלו לגבש את זהותם כאדם נפרד, פעוטות מפתחים דימוי גוף. כלומר, מכירים את גופם ואת האיברים העיקריים: מכנים אותם בשמם, מזהים את מיקומם ומבינים שהם קבועים.

במהלך השנה השנייה לחייהם פעוטות מתחילים להבחין בין פרטים/ פריטים בתוך קטגוריות כגון אנשים, חפצים, בעלי חיים וכלי רכב אך עדיין מכלילים (למשל אומרים "אבא" על כל אדם שהם רואים ברחוב). תופעה זו – ששמה הכללת יתר – פוחתת עם הזמן והם מתחילים להבחין גם בין פרטים/ פריטים דומים.  

סביב גיל שנה וחצי פעוטות מתחילים לשחק משחק פונקציונלי שבין השאר כולל פעולה על חפץ (למשל נותנים לדובי לאכול ומשכיבים אותו לישון). בהמשך מתפתחת גם היכולת לשחק משחק סימבולי – הבסיס לדמיון והמשגה; פעוטות משחקים ב"כאילו", "נדמה לי", משחקי תפקידים והעמדת פנים, מפעילים את הדמיון ומחקים סצנות ודמויות מעולם המבוגרים (למשל מתאפרים כמו אמא). משחקי הדמיון הם תהליך מוחי מורכב ותורמים רבות להתפתחות השכלית, רגשית וחברתית, לחשיבה יצירתית, ללמידה, גם של התנהגויות חדשות, ולפתרון בעיות (תהליך חשיבתי שמוביל למציאת פתרון טוב לבעיה קיימת). כך פעוטות מעבדים אירועים שהם מתקשים לבטא מילולית, מביעים רגשות עמוקים, פחדים ורצונות, ומבינים את העולם, גם מנקודת המבט של האחר. עם השנים המשחק הדמיוני הופך מיחיד לחברתי ומשתכלל, והדמיון, הפנטזיה והסקרנות תופסים חלק משמעותי בחיים.  

בגיל שנתיים בערך פעוטות מתחילים לשיים פריטים תוך התייחסות לפריט מסוים. כך למשל, הם מבחינים בין מכונית למשאית (עד אז כינו את כל כלי הרכב "מכונית"). לאחר מכן הם מתחילים להתייחס במקביל לכמה ממדים של הפריט (למשל לשים לב שהקובייה גם מרובעת וגם אדומה), מה שמבטא את ראשית הלמידה של מושגים (כגון צורה וצבע).

סביב גיל שנתיים הם גם מתחילים להתנתק מאופן החשיבה המעשי ומסוגלים לחשוב על דברים שמעבר למוחשי. חשיבתם מתחילה להתבסס על אמצעי ייצוג, שפה, רעיונות ודימויים ומאפשרת להם לבצע עיבוד קוגניטיבי ללא צורך בהתנסות ממשית. כך נוצרים גמישות מחשבתית ופתרון בעיות יעיל יותר (עד גיל שנה וקצת לרוב הם לומדים מתוך התנסות חושית-תנועתית. חשיבתם אינה כוללת שפה מילולית ומושגים מופשטים, והפרטים שהם יודעים וזוכרים מוגבלים רק לדברים שהם רואים, שומעים, מרגישים, טועמים ועושים). 

השילוב בין החשיבה הייצוגית לבין התפיסה שדברים נותרים בזמן ובמקום גם כשהם מחוץ לטווח הראייה הוא חיוני ביותר להתפתחות האינטלקטואלית. במקביל להתפתחות זו, פעוטות סביב גיל שנתיים ממשיכים לחקור את העולם באינטנסיביות. למשל מפילים חפצים ומגלים את כוח המשיכה, בוחנים טעמים, קולות וריחות.

התפתחות רגשית וחברתית

ההתפתחות הרגשית של פעוטות מבטאת את התפתחות האישיות שלהם וגיבוש זהותם. ההתפתחות החברתית שלהם היא התפתחות האישיות בהתאם ליחסים החברתיים. באמצעות אינטראקציה עם אנשים (זולת) בסביבתם, כגון אמא, אבא, אחים ואחיות, סבא וסבתא, מטפלים ובני קבוצת השווים, פעוטות לומדים שהם ישות עצמאית (מבחינים בין עצמם לבין אמם), מגבשים לעצמם תכונות ייחודיות (כך מתחיל להתפתח ה"אני"/ "עצמי"), ולומדים על יחסים חברתיים ונורמות.

סביב גיל שנה עד שנה וארבעה חודשים מגיע שלב "התדלוק הרגשי" שבו פעוטות חוקרים את הסביבה בהנאה רבה, מסוגלים להתרחק מההורה ומגיעים אליו רק מדי פעם. בשלב זה התנהגותם אגוצנטרית. כך למשל, קשה להם לחלוק משחקים, אוכל ותשומת לב עם ילדים ומבוגרים אחרים בסביבתם. הם משחקים בעיקר לבדם ולא יוצרים קשר ממשי עם שותפים למשחק (למעט כאשר הם מעוניינים לקחת מהם צעצוע או חפץ). בשלב זה הם חשים כמרכז העולם ולכן סבורים שניתן לדחוף, למשוך ולצבוט פעוטות אחרים כדי להשיג את מבוקשם, כפי שהם עושים לחפצים.

לפני גיל שנה וחצי פעוטות מתחילים בהתנסויות חברתיות ומשתפים את הסובבים אותם בחוויותיהם (למשל מצביעים על דבר מה שראו, מצאו או שהם מעוניינים בו), מסמנים כוונות תקשורתיות ומפתחים קשב משותף. בנוסף הם הופכים להיות פחות חשדניים כלפי מבוגרים שאינם מוכרים להם וסקרנים לגבי ההשפעה של התנהגותם על הקרובים להם ועל ילדים ומבוגרים בסביבתם. כך למשל, הם מציקים, מושכים, דוחפים, מתבכיינים, בוכים, מחקים מחוות וכך בוחנים מה דרוש להם כדי להשיג את מבוקשם. באמצעות התגובות להתנהגותם (חיזוקים חיוביים כגון חיבוקים, חיוכים ומחיאות כפיים או חיזוקים שליליים כגון התעלמות), הם גם לומדים אילו התנהגויות מקובלות בחברה ואילו לא.

לאט לאט הם מבינים שהם ישות נפרדת ורואים דברים מנקודות מבט שונות. הם גם נקשרים רגשית לאנשים ומתחילים להפגין כלפיהם חיבה ולחבקם. בנוסף הם מתחילים להבין איך אחרים מרגישים, למשל באמצעות הבעת פנים עצובה או בכי.

סביב גיל שנה ושמונה חודשים פעוטות מתחילים להבין שאינם היחידים בעולם, מודעים יותר לקיומם של אחרים בסביבתם, לומדים שלא הכל שלהם, מסכימים להחזיר חפץ שאינו שייך להם, ויוצרים יותר קשר ממשי עם פעוטות אחרים, במיוחד בני גילם. עם זאת הם עדיין מתייחסים אליהם כאל חפצים יותר מאשר אל חברים. ככל שיש להם יותר מפגשים עם פעוטות אחרים, כך הם מפתחים מיומנויות חברתיות, מביעים אמפתיה ואכפתיות ופועלים בשיתוף פעולה.

סביב גיל שנה ותשעה חודשים פעוטות יותר ויותר מסוגלים לתקשר במילים ומחוות. יכולותיהם השפתיות תורמות גם לפיתוח מיומנויות חברתיות והבעת רגשות. למשל, כאשר הם מתקשים בתפעול משחק, לא יטיחו אותו ברצפה אלא יבקשו עזרה.

לקראת גיל שנתיים הם מתחילים להתעניין במשחק משותף עם פעוטות אחרים, מחקים אחד את השני ומתלהבים. בנוסף, הם מתחילים להבין שהם צריכים להתחשב גם בצרכים של ילדים ומבוגרים אחרים כפי שמתחשבים בצרכיהם. ניתן גם להבחין כי כאשר הם מחקים מבוגרים, הם מתחילים ללמוד על הבדלים בין המינים.

בגיל שנתיים לערך פעוטות מתחילים להדגיש יותר ויותר את רצונותיהם ודעותיהם ביחס לאלו של סביבתם וכך את נפרדותם (לא בכדי מכונה גיל זה Terrible Two – "גיל שנתיים הנורא"). הם יכולים להיות אסרטיביים וזועמים כאשר הם לא משיגים את מבוקשם. לעתים הם מבקשים משהו שכלל אינם רוצים בו רק כדי לראות אם יש להם מספיק כוח לקבלו. חשוב שהמבוגרים ייענו להתנהגויות השונות של הפעוטות – ינסו להבין, ידברו, יענו ויחייכו ועם זאת יציבו גבולות. כך ייצרו אצלם תחושת אמון (עצמי אמיתי ולא כוזב) ומסוגלות.

התפתחות שפתית 

רכישת שפה היא תהליך ספונטני וטבעי שאינו דורש למידה פורמלית (בשונה ממיומנויות כגון קריאה וכתיבה). בתהליך זה פעוטות מפיקים צלילים אשר מתחברים למילים, רוכשים מילות הבנה והבעה ולומדים לבטא את צרכיהם האישיים.

סביב גיל שנה עד שנה ושלושה חודשים פעוטות מבינים כבר מילים רבות ומסוגלים למלא אחר הוראות מילוליות פשוטות (כגון "תן לי חיבוק"/ "שים את המשחק על השולחן") ומזהים את שמם הפרטי. מספר המילים שהם מבינים גדול יותר ממספר המילים שהם יכולים לבטא (מה שעלול להוביל לתסכול מאי היכולת להביע את עצמם ולהתנהגות תוקפנית, שחולפת בהמשך). סביב גיל שנה נצפה שיפיקו מילים בודדות שיהיו משמעותיות עבורם, כמו "אמא", "אבא" ו"מוצץ". לעתים קרובות בשלב זה המילה אינה מופקת בשלמותה אך הכוונה ברורה לכולם (לדוגמה "מומו" במקום מוצץ). זהו למעשה תחילתו של השלב החד-מילי, שבו פעוטות מפיקים מילים בודדות. משלב זה והלאה קצב רכישת המילים הולך וגובר, אוצר המילים מתרחב והדיבור מובן יותר.

סביב גיל שנה וחצי נצפה מפעוטות להפיק כ-40 מילים. בגיל זה גם מתווספת לאוצר המילים המילה "אני" והשימוש בה הולך וגובר, מה שמעיד על ההבחנה של פעוטות בינם לבין הסביבה ומאפשר להם להדגיש את הנפרדות שלהם, צורכיהם, דעותיהם ורצונותיהם הייחודיים. לקראת גיל שנתיים נצפה שיפיקו צירופים ראשונים, שתי מילים יחד ללא מילות קישור או הטיות (כגון "אבא בוא", "רוצה בקבוק" "נפל מוצץ").

לקראת גיל שנתיים וחצי פעוטות מסוגלים להרכיב משפט משתיים-שלוש מילים, ואוצר המילים שלהם כולל אלפי מילים, בהן שמות עצם (למשל של מאכלים, בעלי חיים, משחקים וכלי תחבורה) ומילות פועל בסיסיות (כגון "שותה" ו"הולך"). הם גם משתמשים יותר בכינוי הגוף "אתה", מתייחסים לעצמם בשמם הפרטי ודיבורם נעשה מובן יותר ויותר.