אמפתיה אצל תינוקות

ד"ר רונית רוט-חנניה

אמפתיה היא תגובה רגשית חברתית מולדת. משמעותה היא היכולת "להרגיש בשביל" מישהו אחר, והיא מתעוררת בתגובה למצב רגשי אצל האחר. אמפתיה חשובה מאד לקיום יחסי חיברות תקינים, מרכזית בקשרים בינאישיים, והכרחית להתפתחות מוסריות ואפילו אלטרואיזם.

כאשר אדם רואה אדם אחר במצב מצוקה, הוא מרגיש עוררות רגשית – ומתעורר בו רגש דומה לזה שמרגיש האדם במצוקה. עם זאת, הצופה נשאר ממוקד באחר במצוקה, מתעניין במצבו, מרגיש בשבילו, ובמקרים מסוימים אף מנסה לעזור לו.

במשך שנים רבות חשבו תאורטיקנים וחוקרים שתינוקות, הנולדים עם היכולת לאמפתיה, לא מסוגלים להביע אותה עד השנה השנייה לחיים. התפיסה הייתה שתינוקות, שאינם מפרידים בין עצמם לאחרים, לא יכולים להביע אמפתיה לאחר במצוקה משום שהם מתבלבלים בין האחר לבין עצמם. לפיכך, תינוק ששומע תינוק אחר בוכה – יבכה בתגובה, משום שהוא מתבלבל בין האחר לבין עצמו.

מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך שכבר מגיל 3 חודשים תינוקות לא מתבלבלים כלל ומגיבים באמפתיה אמיתית (הממוקדת באחר) כאשר הם נחשפים לאחר במצוקה. יתרה מכך, תינוקות צעירים אינם בוכים בתגובה לבכי של מישהו אחר, אלא מנסים להבין מה קורה, מביעים סימפתיה על ידי הבעות פנים והשמעת קולות, וכשהם גדולים יותר (מגיל 14 חודשים והלאה) אפילו מנסים לעזור לאחר.

ילדים בספקטרום האוטיסטי מראים לקות ביכולת האמפתית. הקושי בהבעת אמפתיה הוא חלק ממכלול רחב יותר של קשיים רגשיים-חברתיים, ובהם עיכוב בהתפתחות מושג העצמי, היכולת לזיהוי רגשות, היכולת להתייחס לאחר, קושי בגילוי אכפתיות ווקשיים בוויסות רגשי-התנהגותי שהם בסיסיים כאשר נדרשת תגובה אמפתית מכוונת לאחר.