הדרכה לטיפול בילד/ה עם גבס ספייקה 

מהו גבס ספייקה?

ספייקה הוא גבס בצורת מכנסיים שעוטף את החזה, הבטן, הגב, האגן ורגל אחת או שתיים (כפות הרגליים ואזור המפשעה נשארים חופשיים). הוא מושם לצורך טיפול בשבר או לאחר ניתוח בעצמות הירך או האגן. מטרתו לשמור על יציבות אזור השבר או האזור המנותח.

כיצד שמים אותו?

הגיבוס נעשה על ידי אורתופד/ית במרפאה אורתופדית או בחדר ניתוח עם הרדמה. ההרדמה מסייעת לילד/ה לשכב ביציבות ולא לחוש כאב.

כיצד מרגישים לאחר שהוא מושם?

הספייקה מגביל בתנועה ולכן יכול לגרום לילד/ה לאי שקט ובכי. בנוסף הוא מצריך עזרה ותמיכה ברוב פעילויות היומיום, כגון תנועה, רחצה ולבוש. עידוד, הקניית ביטחון ושמירה על שגרה רגילה עד כמה שניתן חיוניים להסתגלות הילד/ה והמשפחה למצב החדש.

כיצד שומרים על הגבס?

• בודקים את העור סביב הגבס לפחות פעם ביום כדי לוודא שאין סימני לחץ, גירוי או פצעים.
• לא משתמשים בחפצים לגירוד העור כדי לא לפצוע.
• ניתן לצייר על הגבס אך אין להכניס תחתיו חפצים קטנים כמו צעצועים אשר יכולים לפגוע בעור ולגרום לפצע ולזיהום.
• אם הגבס מתלכלך ניתן לנקותו במגבונים לחים אך לא להרטיבו.
• אצל ילדים גדולים הגבס עשוי להיות כבד ולכן יש להגן עליהם מפני נפילות, בעיקר בעת העברה משכיבה לישיבה ובעת הושבה בכיסא.

כיצד רוחצים?

שומרים על הגבס שלם ויבש. הירטבותו יכולה לגרום לו להתרכך, להתפורר, לאבד את צורתו ולא לתמוך בשבר. ניתן לרחוץ את הילד/ה בדומה לאופן שבו זה נעשה באשפוז – עם קערה, ספוג לח ומגבת. אם מדובר בתינוק, יש להשכיבו כאשר גבו על ברכי ההורה וראשו מוטה לאחור, נתמך בזרוע ההורה ובכף ידו, ולעטוף את הגבס במגבת תוך הכנסת קצותיה לתוכו, כך שלא תשתחרר. יש לרחוץ את התינוק בספוג לח מבלי לגעת בגבס או להרטיבו.

לאחר הרחצה יש לייבש היטב את העור כדי למנוע פצעים וגירוי.

כיצד אוכלים ושותים?

כיוון שהספייקה יכול ללחוץ מעט על הבטן, הילד/ה מתמלא/ת מכמות מזון קטנה. לכן: נותנים מנות קטנות ותכופות יותר כדי להפחית את הלחץ בבטן ומרבים במתן שתייה ומזון שאינו גורם לעצירות כמו פירות, ירקות ודגנים.

כיצד מחתלים/ עושים צרכים?

כבר באשפוז במחלקה לכירורגיית ילדים מקבלים הסבר ויכולים לתרגל החתלה כפולה, באמצעות שני חיתולים: אחד רגיל ואחד במידה אחת גדולה יותר. מסירים מהחיתול הרגיל את האוזניים עם הדבק ומכניסים אותו מתחת לגבס כך שיכסה את המפשעה. את החיתול הגדול שמים מעל החיתול הרגיל ומעל לגבס. לרוב הוא נשאר נקי וניתן להשתמש בו שוב.

את גודל החיתול הרגיל, הפנימי, כדאי להתאים אישית לילד/ה כך שהשתן לא יברח. ניתן להשתמש בחיתולים ייעודיים ללילה בעלי ספיגה טובה יותר. לתינוקות קטנים ניתן לשים חיתול המיועד לפגים שחלקו הקדמי נמוך יותר (רק אם הוא סופג מספיק).

ניתן למנוע בריחת שתן וצואה לתוך הספייקה עם חיתולי בד טטרה: יש לגזור חיתול לשלוש רצועות כדי שיתקבלו שלושה מלבנים; מלבן אחד לחלק הקדמי של הספייקה ואחד לחלק האחורי. מלבן נוסף משחילים לתוך הספייקה מאזור החזה עד אזור המפשעה ואת הקצוות מדביקים מעל הספייקה באזור הבטן בנייר דבק, כך ששומרים עליהן מבודדות. את אותה פעולה ניתן לבצע בגב התינוק. כך, אם בורחות יציאות לתוך הספייקה חיתול הבד סופג אותן והגבס נשאר נקי. אחר כך יש להסיר את נייר הדבק, למשוך את רצועת הבד החוצה ולהשחיל במקומה רצועה חדשה. באותו אופן ניתן לצפות את שולי הספייקה בפדים עבים בעת עשיית הצרכים. כדאי להחליף חיתול לעתים קרובות ומיד לאחר עשיית הצרכים. 

עם ילדים שלא זקוקים לחיתול יש להצטייד בבקבוק שתן וסיר. לבנים צריך לסייע בפעולה כדי למנוע התזה. כאשר משתמשים בסיר (לבנות או עבור צרכים), יש להחליק אותו מתחת לישבן ואז להביא לתנוחת שכיבה עם מעט הגבהה. יש להימנע מכיפוף יתר של עמוד השדרה.

כיצד נעים ומתנהלים?

במחלקה לכירורגיית ילדים מקבלים הדרכה ראשונית על ידי אחות ופיזיותרפיסט בהתאם לגיל ומצב הילד/ה. זכרו כי השבר מקובע והזזת הילד/ה לא גורמת לנזק. 

ילדים קטנים לרוב ניתן להסיע בעגלת תינוק, ובמחלקה מסייעים בהתאמתה (יש להביא כרית קטנה מראש). אצל ילדים גדולים יותר עשוי להידרש ציוד כמו כיסא גלגלים עם הטיה לאחור, הליכון או קביים. ניתן להשיגו בארגונים המיועדים לכך (יש נציגות במרכז הרפואי שיבא).

ניתן לבקר בגן ובבית הספר בתנאי שיש השגחה מתאימה, בטיחות וניקיון.

יש להמשיך לחגור את הילד/ה ברכב בחגורת בטיחות או בכיסא בטיחות לפי החוק. אם לא ניתן לחגור את הילד/ה באופן אופטימלי, רצוי שלא להכניסו/ה לרכב. בבית החולים אלי"ן בירושלים קיים מרכז ארצי לנסיעה בטוחה עבור ילדים עם צרכים מיוחדים. שם ניתן לקבל מידע או לשכור כיסא רכב ייחודי. קבלת הכיסא אינה כרוכה בתשלום אלא בצ'ק פיקדון בלבד. לבירורים: 6494389–02.

כיצד ישנים?

ייתכנו התעוררות פתאומית תוך כדי בכי והירדמות מחדש. לאחר זמן קצר לרוב תחול רגיעה ולא יידרשו משככי כאבים. ניתן לעזור לילד/ה בתמיכה במיטה עם כריות המונחות מתחת לכתפיים ולגב.

אילו בעיות עשויות להתפתח וכיצד לטפל בהן?

• זיהום בפצע הניתוח: הסימנים עשויים לכלול כאב שאינו חולף, אודם, נפיחות, הפרשה, ריח וחום מעל 38 מעלות. 
• כאב חד בגפה המגובסת: עשוי לכלול שינוי צבע, חוסר תחושה ונפיחות בגפה. המניעה כוללת בדיקה של תחושה, חום ותנועת האצבעות בגפה כמה פעמים ביום. 
• גירוי בעור שתחת הגבס: הסימנים עשויים לכלול גרד, שלפוחיות, פצעים ואודם. המניעה כוללת בדיקה יומית ושמירה על יובש וניקיון.
• ירידה במספר היציאות בשל חוסר ניידות (יציאה כל שלושה ימים או פחות). המניעה כוללת תזונה מתאימה.
•  חוסר שלמות בגבס: הסימנים עשויים להיות סדק, קרע והתפוררות. המניעה כוללת שמירה על בטיחות ויובש. 

לפתרון בעיות אלה ניתן לפנות גם למרפאת אורתופדיה ילדים או לחדר מיון טראומה (לא מיון ילדים) ולהיבדק על ידי אורתופד/ית תורן/ית.

מתי וכיצד מסירים את הספייקה?

לאחר כמה שבועות (כפי שייכתב במכתב השחרור), מבקרים במרפאה אורתופדית, שם מוחלט אם להמשיך טיפול בספייקה או להסירו. ההסרה מתבצעת במסור גבס שחוצה אותו בלבד ואינו מגיע לעור ואחריה מקבלים הנחיות לגבי המשך פעילות הילד/ה. לאחר ההסרה העור עשוי להיות יבש, חיוור ומתקלף או לחלופין אדמדם ומקומט. יש לשטוף אותו במים פושרים ולהשתמש בקרם לחות עד להחלמתו. 

מהו הציוד המומלץ לאשפוז?

• חיתולים במידה רגילה וגדולה
• חיתולי טטרה
• מגבונים
• כרית קטנה
• לתינוק: עגלה
• לילד: כיסא גלגלים עם אפשרות הטיה לאחור

לבירורים נוספים ניתן לפנות למרפאת אורתופדיה ילדים (כאשר אינה פועלת ניתן לפנות לחדר מיון טראומה) ולמחלקה לכירורגיית ילדים.