ילדים עם צרכים מיוחדים בתקופת מלחמה

מאת: כפיר נוי, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי מומחה וענבר אברדם מתמחה בפסיכולוגיה שיקומית וחינוכית

גם ילדים בעלי צרכים מיוחדים חווים קשיים בתקופות מאתגרות במיוחד. הקשיים שלהם מתבטאים בין היתר ברגרסיה שמתבטאת בקשיים בשינה, אכילה, גמילה מחיתולים ועצבנות יתר. כל אלה מעוררים מצוקה רבה בקרב הילדים וגם אצלכם, ההורים, שחשים לעיתים חסרי אונים.

האם לדבר איתם על מה שקורה?

יש נטייה להאמין שאין צורך לדבר עם הילדים המיוחדים שלנו על מצב החירום, כיוון ש'הם ממילא לא מבינים'. לחלופין, אנו עשויים לומר לעצמנו שהם גם ככה לא נחשפים למה שקורה ולא מבינים מה קורה, ולכן, חבל להפחיד אותם או להעציב ללא סיבה ונטען שה'בומים' הנשמעים הם למעשה רעמים. נשמע מוכר?

למעשה, מחקרים מראים שהם מבינים את המתרחש גם ללא מילים וחשים במתח, בדאגה ובשינויים שחלו בשגרה. לכן, כשאין שיח על המתרחש, רבים מהם יוצרים תסריטים מהדמיון ומשלימים לעצמם את המציאות באופן שלעתים קרובות גרוע יותר מהמציאות עצמה. אבל אם ניתן להם מילים שמתאימות לסיטואציה, נסייע להם לארגן ולווסת את התחושות והרגשות שלהם.

עדיין מתלבטים? הנה סיבות נוספות לשוחח איתם על מצב החירום:

כשמשוחחים על המצב באופן אמפתי ורגיש, קיימת הפחתת אשמה וחרדה.
אנחנו לא רוצים לפגוע באמון שלהם ולהעביר מסר שמעודד הסתרה.
פעמים רבות, למרות שאנחנו חושבים שהם כלל לא מודעים למתרחש, מתברר שנחשפו למידע מהטלוויזיה, מהאינטרנט, משיחת טלפון שהיו עדים לה או ממידע מילדים אחרים.

הכירו את מודל נת"ת: נרמול, תיקוף ותקווה

המטרה של המודל היא להגביר את תחושת הביטחון אצל הילד שלכם ולסייע לו לסמוך עליכם על אף תחושת אי הוודאות הקיימת.וככה זה עובד:

שלב 1 - נרמול: נעביר את המסר שהתגובה שלו נורמלית ומותר להרגיש כל מיני תחושות: "כולנו במצב הקשה..." ו"הרבה ילדים ומבוגרים חוששים עכשיו". 
שלב 2 –תיקוף: ניתן תוקף לחוויה שלו באמצעות הענקת ביטוי ולגיטימציה לרגשות לחששות. נכיר בכך שטבעי ומותר להרגיש את מה שהוא מרגיש וניתן לו תחושה שהוא מובן באמצעות אמירות כמו "זה אכן קשה, אני יכולה להבין את התחושה שלך". 
שלב 3 -  תקווה: נעביר מסר אופטימי וברור שכולל אמונה ביכולת שלו להתמודד עם הקושי וכי המצב יהיה טוב יותר . לדוגמה, אפשר לחשוב יחד על פתרונות ולהבין מה יקל עליו במצב הקיים תוך העברת המסר ש"נעבור את זה יחד". חשוב שגם עכשיו נשדר מסר אופטימי של תקווה וימים טובים בדרך. 

והנה כמה כלים שיסייעו לכם בשיח מול הילדים:

תווכו את המצב בהתאם לרמת השיח ולרמה ההתפתחותית והקוגניטיבית של הילד. תנו הסבר פשוט, ברור וקונקרטי התואם את יכולת התפיסה. לעיתים מומלץ להיעזר בתמונות חזותיות וסרטונים.
חבקו, לטפו והשתמשו בכמה שיותר מגע, במיוחד בגילאים הצעירים אך לא רק.
עשייה (Doing) מקדמת תחושת שליטה: בשלו יחד, ציירו, בנו משהו, אירזו מצרכים לחיילים וכו'.
הפחיתו למינימום את החשיפה לערוצי תקשורת, והציעו במקום תיווך התואם לגיל ההתפתחותי של הילד. 
נסו לשמור על שיגרה ככל הניתן. צרו סדר יום באופן חזותי והיעזרו בתמונות הממחישות את הפעילויות השונות: ארוחת צהריים, משחק, סיפור וכו'. כשהילד יודע מה צפוי לו במהלך היום, רמת החרדה פוחתת ותחושת השליטה עולה. 
היעזרו בטכניקה טיפולית של סיפור חברתי אישי, שמסייע בבניית נרטיב להתכונן ולהתמודד רגשית עם מצב מסוים. הסיפור מותאם אישית לילד ולרמה הקוגניטיבית והשפתית שלו, נכתב בגוף ראשון ומלווה בציורים ובתמונות של הילד תוך חיבור לרגשות ועוסק בנושאים שמעסיקים אותו: "אבא הלך למילואים" או "מה עושים בזמן אזעקה". יצירת נרטיב קוהרנטי, מסייע להפחית חרדה, לתת תחושת שליטה ולהחזיר תחושת עשייה. 
עיזרו לו לשיים את הרגשות שהוא חווה. יש ילדים בעלי תפיסה קונקרטית ופרגמטית, שחווים את האירועים בתקופה זו באופן מנותק לכאורה מהרגש. לחלופין, יש ילדים שמוצפים רגשית ומתקשים להבין ולשיים את רגשותיהם. תוכלו להיעזר בלוח רגשות עם פרצופים שונים. 
השתמשו באסטרטגיות מווסתות שמוכרות לילד בזמן לחץ: עיסוי מרגיע (לחיצות שונות בחלקי הגוף ), הפרחת בועות סבון, נשיפה בקש בכלי מים וכן הלאה.
לילדים רבים עם צרכים מיוחדים יש קשיים משמעותיים בוויסות השמיעתי – הם חווים את האזעקות ו"הפיצוצים" בעוצמות חזקות מאוד, דבר הגורם אצלם ללחץ ומצוקה. הציעו דרכי התמודדות לבחירתו: אטמי אוזניים, צמר גפן באוזניים, מחממי אוזניים וכדומה. אפשר גם להכין אותו מראש: "ברגע שתהיה אזעקה אני אחבק אותך או אחזיק לך את היד".