"בזכותכם האור שלנו דולק עתה"

"לפני 11 שנים, לאחר שנים ארוכות של טיפולים קשים והמון ציפייה ותפילות, יצאנו בידיים מלאות ובדמעות של אושר מתל השומר עם הילד שלנו שנולד כאן.
 
והיום, בדיוק כשהוא חוגג יום הולדת 11 בעוד כמה ימים, אנו יוצאים איתו שוב מאותו בית חולים, מוצפים ברגשות הודיה והתרגשות ובתחושה שזכינו בו מחדש. 

כשעומדים אל מול הדלתות הגדולות והכפולות של המקום הזה, אתה משער לעצמך כי זוהי עוד מחלקה אחת מיני רבות בביה'ח הגדול והוותיק. אך ברגע שנכנסים פנימה, חשים כאילו נכנסת אל מחוזות קסומים של אור ואופטימיות, בהם מסתובבים להם מלאכים ופיות עם מטות קסמים שבכל נגיעה שלהם בך מתמלאות הריאות באוויר לנשימה.

אתה מוצא את עצמך מוקף בפנים מחייכות ובעיניים שרואות, מקבלות, תומכות ומעצימות, הן אותנו, כהורים ובעיקר את הילדים שלנו. אתה חש שאולי לראשונה בכל המציאות המורכבת בה חיינו עד עתה, שמסתכלים עליך ללא כל שיפוטיות או ביקורת. והיד הזו המושטת לעברנו, עוזרת לנו ולילדנו להצליח לעמוד באופן יציב וזקוף לאחר כל כך הרבה טלטלות, בלבול, כאב וחוסר אונים.
 
התחושה הזו, שאתה לא מתמודד עם זה לבד. התחושה שלכל ה'זה' הזה יש שמות והכרה ותרופה וטיפול ומזור. שאפשרי לנשום ולחיות ולחייך ולהתמודד ולקום כשנופלים, ולהצליח ולהיות מאושרים.  ואפשרי גם להדליק מחדש את האור כשהוא כובה לפעמים.

רק כאן משתלבות באופן הרמוני וטבעי כל כך מומחיות ומקצועיות ביחד עם נתינה, חיבוק ואהבה, וכגודל הדיפלומות כאן כן גודלו של הלב.
באותה רצינות ויסודיות שמושקעות באיבחון כל ילד וילד מבחינה רפואית, כן משקיעים בלימוד ויישום תחביביהם, אהבותיהם, ועד לשינון המילים שעוזרות להם להירדם בלילה עם חיוך. הפרטים הקטנים האלו. לעשות הכל כדי שירגישו בית. אפילו האופן שבו מניחים להם את המגבות על השידה.. כל זה אינו מובן מאליו.

לשמוע את  פרופ' גוטהלף מדבר בנימה רצינית ומלומדת כאילו הוא נוכח עתה בכנס פסיכיאטריה - על סדרות אנימה, קומיקס ופוקימונים. לראות איך הצוות הסיעודי שמאחורי כל אחד פז'מ ונסיון של שנים מדבר ומשחק עם הילדים, כאילו הם בפעילות בצופים. לראות את כל צוות המטבח והניקיון יוצא מגידרו שהילדים שלנו יאכלו מנות גדושות של אהבה ויכנסו בלילה אל מיטה מסודרת, נקייה וחמה. והמרפאות בעיסוק, התזונאית, מדריכי הכושר והמטפלות והתרפיסטיות המופלאות ועוד ננה אחת, שבמקצועיות וסבלנות מחזקים, מתווכים ומווסתים לילדים ולנו, ההורים את החיים בכל המובנים.

והמדריכים! המדריכים שבין שיעורים ומבחנים מלמדים את כולנו שיעור חשוב כל כך על הכלה וענווה, מסירות, נתינה ואהבה.
כמו כן גם האפשרות והזכות שאתם מעניקים לנו, כהורים, לקחת חלק ולהיות מעורבים בכל, ודואגים לראות גם אותנו, ולהקדיש לנו את זמנכם ואת המפגשים המשותפים שתורמים ומחזקים מידי יום שלישי.
 
והילדים! הגיבורים האמיתיים. שסוף סוף זוכים שיראו את הניצוץ שקיים בכל אחד ואחד מהם. שמעבר להכל רוכשים כאן גם ארגז כלים וערכים לכל החיים של העצמה והערכה עצמית ואמונה ועצמאות ועזרה הדדית, והזדמנות שווה להצליח בחיים והידיעה שלא מוותרים עליהם. 

מחלקה ד' היקרה והאהובה  אתם הכי הכי טובים שיש ושאפשר לבקש ולחלום! אבל אנחנו נזכור אתכם בעיקר בגלל הלב העצום הזה! 
תודה שצירפתם אותנו אל המשפחה החמה והגדולה שלכם. בזכותכם האור שלנו דולק עתה ומאיר עכשיו בכל הדרו תרתי משמע. 
תודה!".