מה אפשר לענות ל"אמא, גם אותי יכולים להרוג?" – זיהוי סימני מצוקה אצל ילדים ונוער בעת מלחמה

מאת: ד"ר חנה ויסמן, מנהלת השירות הפסיכולוגי בבית החולים ספרא לילדים

במצב של מתיחת בטחונית, ובוודאי מלחמה, כולנו במצוקה, וזה בסדר, זה לגיטימי להרגיש מצוקה וחרדה כרגע. המצב נוגע בכולם. וכמו שהמצב נוגע בהורים, הוא נוגע גם בילדים. איך נדע אם הילדים שלנו חשים מצוקה? איך נוכל לעזור להם?

פעוטות וילדי גן
 

סימני מצוקה: כשמדובר בפעוטות או בילדים קטנים שעוד לא יודעים לבטא את התחושות שלהם, המצוקה שלהם תתבטא בתפקוד היומיומי. שימו לב אם הם אוכלים כרגיל, מה מצב השליטה בצרכים ואם יש שינוי בשינה שלהם. האם מצב הרוח שלהם פחות או יותר אותו דבר, בהנחה שמאפשרים להם סביבה רגועה ושגרה מסויימת.

מה עושים? גם בלי לראות חדשות, הפעוטות שלנו מבינים שמשהו קורה. אין גן, אין מסגרת, זה טבעי שירגישו מצוקה. אבל האווירה בבית היא זו שקובעת מה תהיה רמת המצוקה. אם הטלוויזיה פתוחה ומשדרת כל העת את מראות המלחמה, האווירה בבית תהיה לחוצה יותר. עדיף להשאיר את הטלוויזיה כבויה כל זמן שהפעוט או הפעוטה ערים, ולהתעדכן בחדשות באמצעים אחרים, למשל באמצעות הטלפון (וגם, עדיף לקחת הפסקות בין העדכונים). 

לפעמים פעוטות ייחשפו להורה שבוכה, אולי בשל הודעה על מישהו מוכר שנפגע. הם רואים את אמא או את אבא, את סבתא או את סבא, בוכים, וזה לגיטימי. במקרה כזה צריך להסביר להם. צריך לומר שהאדם מת, ואם ישאלו איך האדם מת, לומר את האמת: "יש עכשיו מלחמה, הוא מת במלחמה". אם ישאלו מה זו מלחמה, אפשר לומר: "מלחמה זה כשאנשים פוגעים אחד בשני". אם ישאלו מה זה מת, להסביר: "כשמפסיקים לנשום, כשלא חיים יותר". להסביר את המציאות במילים מותאמות גיל.
חשוב לזכור: עדיף שלא לפרט ולא לרדת לפרטים והסברים על מלחמה ומוות, יש להסביר אך ורק אם הפעוטות כבר נחשפו ומראים סימני מצוקה.

ילדי בית ספר יסודי
 

סימני מצוקה: כמו אצל פעוטות, גם כאן סימני מצוקה יתבטאו בתפקוד היומיומי, אבל כאן ייתכנו גם סיוטים ומחשבות חודרניות. הילד יכול לומר, "אני כל הזמן רואה בראש את הסרט שראיתי בטלוויזיה על הפגיעה בבית". אם הילד לא מצליח לא לחשוב על זה, הוא סובל ממחשבות חודרניות. סימנים נוספים: חוסר שינה, קשיי ריכוז, התבודדות ותחושת ניתוק מהסביבה, היצמדות יתר או קושי להיפרד, למשל ילד שלא נותן להורים שלו להוריד זבל, מפחד שהם ייצאו מהבית.

מה עושים? כאן כבר לא יעזור לכבות את הטלוויזיה. בני 9-8 שיש להם גישה לטלפונים ולמחשבים כבר חשופים למראות ולעדויות, וביניהם גם כאלה שמבוגרים יודעים להימנע מהם. במקרה כזה, ההורים חייבים לתת הסבר ברור. לומר להם: "אנחנו נמצאים במצב מלחמה, ובמצב מלחמה יש פעמים שאנשים נפגעים, זה קורה וזה מאוד עצוב לנו שזה קורה. אבל אתה לא לבד ואני כאן איתך".

הסברים כאלה עשויים להוביל לשאלות כמו "אז גם אני יכול להיפגע?", ובמקרה כזה אפשר לומר "באמת קורים דברים נוראים, קשים ביותר, אבל אנחנו מנסים להישמר ואני כאן איתך, אני אעשה הכול כדי לשמור עליך".

אם הילדים ממשיכים להיחשף לתכנים קשים במדיה, אפשר לומר: "אתה רואה הרבה דברים נוראים ואני מבקשת שתשתדל לא לראות אותם כרגע".