קשיי קשב וריכוז בגיל הרך

בשנים האחרונות, כמחצית מהפניות למכונים להתפתחות הילד, לשירות הפסיכולוגי חינוכי ולמרכזים לגיל הרך, כוללים חשד להפרעת קשב וריכוז, על פי דיווח של ההורים או הגננות.
 
הפרעת קשיי קשב וריכוז היא אחת מהפרעות הנוירו-התפתחותיות השכיחות בגילאי הגן ובית הספר, המשפיעה באופן מובהק על מיומנויות הלמידה, ההתפתחות הרגשית, היחסים החברתיים והיחסים בתוך המשפחה.

קשיים בקשב וריכוז, מאופיינים בשלושה מישורים:
 

קשב. טווח קשב קצר המתבטא בחוסר הקשבה, חוסר תשומת לב, פיזור דעת וחוסר יכולת לרסן גירויים מסיחים, הפרעות במשימות הדורשות ריכוז והתמדה, נטייה לשכוח דברים בפעילות יומית. לעיתים, הילד נראה שלא שם לב כשמדברים אליו והוא מתקשה להתמיד במשימות שונות.

אימפולסיביות. הילד פועל לפני שהוא חושב, עובר בפזיזות מפעילות לפעילות, אינו יכול להמתין בתור, מתפרץ ועונה תשובות ומתערב בשיחה או במשחק של אחרים.

פעילות יתר. התרוצצויות, טיפוס, תנועה, חוסר יכולת לשבת בצורה נינוחה וממושכת, הילד מתקשה לשחק בשקט או ליהנות בשקט מפעילויות שונות, מדבר  ללא הפסקה, רץ ומטפס באופן מוגזם.


הסימנים המוקדמים חשובים לאיתור ומאפשרים התערבות טיפולית וחינוכית מתאימה

אז למה הוא כל הזמן זז?

הורים רבים אומרים לעצמם משפטים כמו "הוא סקרן, אוהב לגעת בדברים", ״זה בגלל שאבא כל הזמן בעבודה, הוא מחפש תשומת לב", ״זה בגלל שהוא בן", ״זה בגלל שהוא הבן הצעיר שלנו, כל הזמן פינקנו אותו״, "כל אחד והאופי שלו, גם אני הייתי כזה" וכן הלאה. רבים יבחרו לחכות לגיל שש , מתוך אמונה שרק מגיל זה אפשר לאבחן הפרעת קשב.

מדובר בהנחה לא נכונה. לזיהוי והאבחון המוקדמים של הפרעת קשב וריכוז, יש חשיבות טיפולית רבה על הילד, יכולת הלמידה שלו, הדימוי העצמי, היחסים החברתיים, המשפחה והסביבה החינוכית.

הסימנים המוקדמים בגיל הרך חשובים לאיתור ומאפשרים התערבות טיפולית וחינוכית מתאימה שתקל על הילד ומשפחתו. איתור מאוחר של קושי בקשב וריכוז, עלול לפגום בדימוי העצמי של הילד מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית. הילד חווה אמירות רבות מהורים ומדמויות חינוכיות של "לא , אסור, די" ומפנים תחושות של אשמה, אכזבה וחוסר התאמה. 

אלו סוגי הפרעות קשב וריכוז קיימים ואיך אנחנו, ההורים, נוכל לזהות אותן בשלבים מוקדמים?

1. ילדים עם קושי להתרכז, להתמקד ולהתמיד במטלות ללא צורך בגרייה ותנועה, נקראים ADHD-PI - Predominate Inattentive (מהווים 27% מכלל האוכלוסייה).

סימנים מוקדמים שכדאי לשים אליהם לב:

אי שקט מוטורי. הילד מתנדנד בזמן ישיבה, "נמרח" על הכיסא, יושב על הברכיים בכיסא, מרבה לקום, מציק למי שלידו (בא לידי ביטוי בארוחות כשהילד קם, מסתובב ומתקשה לשבת במשך כמה דקות בודדות או לחלופין מתקשה מאוד להיכנס למיטה לתהליך הירדמות), הילד יתקשה להתמקד ב"מטלות" לאורך זמן (משימות כמו יצירה, משחק דידקטי, הקראת סיפור). הורים וגננות רבים ידווחו על ילד נבון וסקרן שלא ממצה את הפוטנציאל שלו.

פעלתנות יתר. כל הזמן בתנועה, לא רגוע , עובר ממקום למקום, עובר ממשחק למשחק באופן מהיר ולעיתים ללא תכלית, "מוציא אנרגיה", מתקשה להעסיק את עצמו. מדבר ללא הפסקה, מתקשה לחכות לתורו, רץ הרבה, מטפס, לעיתים גם מסכן את עצמו.

אימפולסיביות. דיווח הורים וגננות על  ילד "פזיז/אימפולסיבי" בהתנהגותו, "קופצני", אינו יכול להמתין בתור, להמתין בתשובותיו, ממהר לעשות מבלי לעצור ולחשוב. 

2. ADHD-HI - Predominate Hyperactivity Implosive  (מהווים 18% מכלל האוכלוסייה) הם ילדים עם צורך רב בגרייה ותנועה, כולל אימפולסיביות בפעולות ובתגובות שלהם, אך להם יכולת טובה להתמקד וללא מוסחות בולטת.

הסימנים המוקדמים להפרעת קשב וריכוז מסוג היפראקטיביות אימפולסיביות – ADHD-HI:

קשיים מסוג זה יותר קשות לזהות בגיל צעיר, מדובר בקבוצה גדולה יחסית של ילדים עם קשיים שלא תמיד בולטים לעין. מדובר בילדים חכמים, לרוב ממושמעים להורים ולגננת (לרוב), המתקשים בתהליכי ארגון, התמדה, זיכרון ובקרה, ללא קשיי התנהגות או משמעות. הסימנים המוקדמים המצריכים איתור והתייחסות ברמה הטיפולית והמשפחתית הם:

• פגיעה  "בזיכרון עבודה" : הילד שוכח מה התבקש לעשות, "נתקע בדרך",  ממש  "יוסי ילד שלי מוצלח". הגננת שולחת אותו להביא מהמחסן  שקיות, הוא הולך ברצון לכיוון המחסן, רואה בכניסה למחסן צעצוע יפה, מסתכל בו ומשחק עימו זמן קצר והופ. שוכח את השקיות.

• הילד לא זוכר שמות של ילדים בגן, של שכנים, קשה לו הוראה דו שלבית המערבת שני מקומות. לעיתים, נצפה גם קושי משמעותי בהפנמה וקליטת  תכנים נלמדים (צבעים, ימי שבוע, חגים).

• מיקוד קשב יתר על המידה, OVER FOCUES בזמן משחק נצפית יכולת "טובה מדי" לסינון הגירויים מבחוץ. בעת המשחק הילד שקוע מאוד, לאורך זמן רב, נראה בבועה משלו. 

• ניתוקים  לזמן קצר, מתוארים בהיות, "קפיאה", הפסקות קצרות של משחק או פעילות (הילד נעצר לשנייה בעת פעילות של נגינה בתוף מרים), דבר המצריך גם התייעצות עם נוירולוג ילדים.

• תמונה קלינית של מוסחות, מבט לצדדים רבות, חולמנות, לעיתים פוגע גם במיומנויות של הקשב המשותף.

• שכיחה עקבית של חפצים, לא  זוכרים איפה שמו נעליים, כדור ששיחקו בו לפני שנייה וכדומה.

• לעיתים מופיע גם זמן תגובה איטי מאוד בתגובותיו של הילד לתשובות מילוליות וכן להוצאה לפועל של רצף פעולות מוטוריות, כמו להוריד בגדים לקראת המקלחת. 

3. הסוג השלישי הוא גם הקבוצה הגדולה ביותר, אליה משתייכים 55% מהילדים הנקראים "הטיפוס המשולב": Combined Type  ADHD-C, ההפרעה כוללת אלמנטים ברורים של התנהגות אימפולסיבית, פעלתנות יתר בשילוב מוסחות וטווחי ריכוז קצרים. 

חשוב לציין, שהקשיים שציינו בכל מקרה, צריכים להופיע בתדירות של מספר פעמים בשבוע, לאורך תקופה בת שלושה חודשים ומעלה ולהוות הפרעה כלשהי לתפקוד של הילד במסגרת הבית או במסגרת החינוכית. כולנו שוכחים מדי פעם איפה הנחנו חפצים או מתנתקים בגלל סיבות שונות, רגשיות או פיזיות (מחלה, רעש מסביבנו) וצריך להבין האם הילד באמת נפגע כתוצאה מהקשיים האלה במישור הלימודי, החברתי או בקשר עם ההורים. 

בנוסף, חשוב לשים לב שטווחי הריכוז וההתמדה לא נמדדים בצפייה בטלוויזיה, במשחק בסמארטפון/אייפד או אפילו בצפייה בהצגה מענייני או בילוי בלונה פארק. הסיבה היא שגירויים מסוג זה מוגדרים מראש כגירויים "חזקים" המעוררים הפרשת חומר כימי בשם דופמין/ אפינפרין, שמעלה את רמת הריכוז של הילד.

אז מה ניתן לעשות?

ההמלצה שלנו: כשמופיעים מספר סימפטומים מהרשימה שהבאנו לאורך שלושה חודשים ומעלה או סימפטום אחד בולט ומשמעותי, כדאי לפנות להתייעצות אל רופא התפתחותי/ נוירולוג, פסיכולוג התפתחותי או חינוכי העוסק בגיל הרך ו/ או מרפאה בעיסוק עם ידע וניסיון בקשיי קשב וריכוז.

ואיך מתמודדים בינתיים?

בגיל הרך, יש לכל הורה תפקיד חשוב בזיהוי מאפייני הקשב של ילדו, דרכי הלמידה שלו, התאמת רמת הפעילות הנכונה לו והארכה בהדרגה של משך ההתמדה והריכוז במשימה.

הנה מספר דרכים וטיפים שיכולים לשפר את משך ההתמדה של הילדים ולהאריך את טווח הקשב שלהם:

שקט בעיניים: כפי שציינו, יש ילדים שדעתם מוסחת בקלות – לילדים אלה נתאים סביבה רגועה יותר, שקטה וללא מסיחים רבים. לדוגמה, "נחביא" את המשחקים במגירות אטומות או נכסה צעצועים בסדין, ואז בכל פעם ניתן לילד משחק אחד בלבד. ניתן לצבוע את הקירות בלבן ולהתאים תאורה בהתאם לרמת הרגישות של הילד (לעיתים נפחית את עוצמת נורת החשמל בחדר זה). עבור ילדים שרעש מפריע להם, נאטום חלונות ככל האפשר ונדבר בקול שקט יותר.

הכנסת מילת קוד: ילדים רבים שקועים בתוך משחק וקשה להם לתקשר ברגעים אלה עם הסביבה. הורים רבים מוצאים עצמם מתוסכלים שהם קוראים לילדים והם לא עונים להם. בשלב ראשון, נכוון את ההורים לגשת אל הילד, לרדת לגובה העיניים ולגעת בילד בכדי לזכות בתשומת ליבו (ולא לקרוא מהקצה השני של החדר כמו שלט רחוק). בהמשך, ניצור עבור הילד "קוד אישי מעורר": מילה או סימן שבו ההורה יכול להשתמש בכדי לעורר את תשומת ליבו של הילד. הסימן או הקוד, צריכים להיות מוסכמים על הילד וידועים רק לו ולהוריו (לעיתים גם לגננת).
 
שימוש בטיימר. (עדיף של מטבח מאשר בטלפון הנייד). נעלה בהדרגה (דקה לשבוע) את משך ההתמדה במשחק ונדאג לחזק את הילד תוך כדי משימה – "עוד קצת, קדימה, נקום כשנשמע את הצלצול".

לוח לשכחנים. לילדים ששוכחים דברים או מתקשים להתארגן בזמנים קצובים, ניצור לוח תמונות גדול וברור הכולל רצף של פעולות הנדרשות עבור הילד, כמו סדר הפעולות בלבוש בגדים, סדר התארגנות בוקר וכדומה.
 
יצירת סיפור חברתי מותאם לגיל הילד ורמתו הקוגניטיבית. בסיפור נתאר את החוזקות של הילד, הקשיים שלו ודרכי ההתמודדות: "אתה טס כמו מטוס עם מנוע מאוד-מאוד מהיר". המטרה: להפוך את הקשיי של הילד שלכם לנגישים וזמינים לשיח רגשי שיקל על תחושותיו.
 
שימוש ב"בובה מרגיעה". עשו שימוש בדמות שהילד אוהב (פו הדב, סמי הכבאי, ספיידרמן וכן הלאה). הבובה תשב לידכם ותנסה גם היא להתמיד במשחק. מחקרים הראו, שכאשר הילד דואג לדמות אחרת, הוא למעשה גם מאריך את טווח הריכוז שלו.

שימוש באלמנט ההפתעה. ניצור קופסה גדולה ויפה ובה נכניס משחקים או משימות שנרצה שהילד יבצע (מבוכים, לגו וכדומה), ונבקש מהילד להושיט את היד ולהוציא משחק מבלי לראות. נשחק יחד במשחק הנבחר וכשנסיים, נבחר משחק נוסף בתהליך דומה. אלמנט ההפתעה עוזר במקצת להאריך את משך ההתמדה.

חשוב לשמור לכל אורך התהליך על סבלנות, חיזוקים וגם התמדה שלכם, ההורים, בתוספת חיוך ואהבה. 

במכון להתפתחות הילד בשיבא פועלת מרפאה לקשיי קשב וריכוז לגיל הרך
לפרטים נוספים לחצו כאן