שעלת

שם באנגלית: Whooping Cough (Pertussis)

ד"ר משה אשכנזי 

מהי שעלת וכיצד היא נגרמת?

שעלת היא מחלה מידבקת שהגורם לה הוא החיידק בורדטלה פרטוזיס. הוא מפריש רעלנים שפוגעים ברירית דרכי הנשימה (בעיקר בקנה הנשימה והסימפונות) ועובר לאחרים ברסיסי הפרשות הניתזים מפיו של חולה שעלת כשהוא מתעטש או משתעל. כך החיידק יכול לחדור לדרכי הנשימה של אדם בריא ששואף את הרסיסים מהאוויר.

לרוב המחלה מתפתחת אצל תינוקות וילדים קטנים (ואז עשויה להיות חמורה) אך גם מבוגרים יכולים ללקות בה.

מהם התסמינים?

המחלה מאופיינת בהתקפי שיעול שמסתיימים בשאיפת אוויר חדה עם צליל שרקני המכונה Whoop (ומכאן שם המחלה Whooping Cough); כשהחיידק בא במגע עם רירית דרכי הנשימה הוא מתרבה וגורם להצטברות של ליחה צמיגה, והניסיון לפלוט אותה גורם להתקפי השיעול החזקים. בנוסף החיידק גורם לדלקת בדרכי הנשימה שמתבטאת בנפיחות ובהיצרות שלהן. מעבר האוויר דרך דרכי הנשימה המוצרות הוא זה שגורם לצליל השרקני.

התסמינים המוקדמים של המחלה, שעשויים להימשך כשבועיים לפני ההחמרה (התקפי השיעול), דומים לרוב לאלו של מחלה ויראלית, כגון נזלת או גודש באף, עיטוש, דמעת, שיעול יבש, כאבי גרון וחום. לרוב הם מתפתחים 20-6 ימים לאחר ההידבקות בחיידק (תקופת הדגירה).

מהם הסיבוכים?

אצל תינוקות וילדים קטנים המחלה עשויה להוביל לסיבוכים (נדירים ברובם) כגון דלקת ריאות, התייבשות, קשיי נשימה (אם הם פוגעים באספקת החמצן למוח הם יכולים לגרום לפרכוס או נזק מוחי), הקאות מרובות וירידה במשקל, לחץ דם נמוך ואי ספיקת כליות. אצל ילדים גדולים יותר ומבוגרים המחלה עשויה להוביל לסיבוכים כגון דימומים מהאף ומכלי הדם בלחמית, פגיעה בצלעות, בקע בסרעפת ונפיחות בפנים בשל עוצמת התקפי השיעול, כיבים בפה ובלשון ודלקת אוזניים. דימום מוחי הוא סיבוך נדיר שיכול להופיע בכל גיל בשל חומרת השיעול.

האם ניתן למנוע את המחלה?

נגד המחלה קיים חיסון. הוא ניתן לתינוקות בארבע מנות (בגיל חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה ושנה), כחלק מהחיסון המחומש (נגד שעלת, דיפתריה, טטנוס, פוליו ודלקת קרום המוח), ולאחר מכן לילדים בכיתה ב' וח'. החיסון מכיל רכיבי חלבון של החיידק אשר גורמים למערכת החיסון לייצר נגדו נוגדנים. יש לציין כי לפני הופעת החיסון שעלת הייתה אחד מגורמי התמותה המשמעותיים בילדים.

לעתים, לנמצאים בסיכון מוגבר למחלה בצורתה החמורה, ניתן גם טיפול אנטיביוטי מונע.

איך מאבחנים?

אם קיימים תסמינים המחשידים לשעלת, מומלץ לפנות לרופא/ה. לעתים נלקחת דגימת ליחה מהצד האחורי של הגרון כדי לבדוק אם החיידק נוכח ולעתים ניתנת הפניה לבדיקת דם לנוגדני שעלת.  

איך מטפלים?

אם המחלה מאובחנת בתוך שלושה שבועות מהופעת התקפי השיעול, ניתן לטפל בה באנטיביוטיקה בהצלחה מרובה. חמישה ימים לאחר נטילתה החולה אינו מידבק יותר. ללא הטיפול האנטיביוטי ההדבקה עשויה להימשך כשלושה שבועות מהופעת התקפי השיעול. אם המחלה מאובחנת לאחר שלושה שבועות לא ניתנת אנטיביוטיקה כיוון שהחולה אינו מידבק יותר (החיידק כבר לא נמצא בגוף).

אמצעי טיפול והקלה נוספים לילדים ומבוגרים הם: מנוחה, שתיית נוזלים מרובה למניעת התייבשות וסילוק הליחה והקיא במהלך התקפי השיעול כדי למנוע את שאיפתם לדרכי הנשימה וחנק. בנוסף מומלץ להתרחק מאחרים עד לסיום הטיפול האנטיביוטי או עד שיחלפו שלושה שבועות מהתקפי השיעול כדי למנוע הדבקה.

תינוקות מתחת לגיל שנה עשויים לסבול מהתסמינים החמורים ביותר של המחלה ונמצאים בסיכון מוגבר לסיבוכים. לכן לרוב הם מטופלים בבית החולים ושוהים בבידוד כדי למנוע את התפשטות החיידק. שם לרוב הם מקבלים עירוי תוך-ורידי של אנטיביוטיקה ולעתים גם של תרופה אנטי-דלקתית שמכילה נגזרת של קורטיזון (להפחתת הנפיחות וההיצרות בדרכי הנשימה). לעתים הם גם מחוברים למסכת חמצן בשל קשיי הנשימה ועוברים שאיבה של הליחה החוסמת את דרכי הנשימה באמצעות מזרק ייעודי.

אם מחלתם חמורה ועשיה לפגוע בריאות, הם מקבלים עירוי תוך-ורידי של תרופה לשמירת לחץ הדם ומונשמים. במקרי קיצון הם מחוברים לאקמו.