לצאת לחופשי: התמודדות הורים עם יציאה מהארון

ד"ר חנה ויסמן, מנהלת מערך הפסיכולוגיה בספרא

הקהילה הלהטב"קית עשתה בשני העשורים האחרונים קפיצה אדירה בכל הנוגע לקבלת האחר בעולם וגם בארץ. ועדיין, כשנער או נערה מתמודדים עם נטייתם המינית ועם הצורך לצאת איתה החוצה ומול המשפחה, התהליך הוא מורכב עבורם ועבור בני משפחתם.  

זהו הליך לא פשוט עבור כל הצדדים. תחושת השונות של הילדים, החשש שלא יקבלו אותם והחרדה מהעתיד שצפוי להם מהדהדת ללא הפסקה. ההחלטה לשתף את ההורים והחשש מהדרך שבה הם יקבלו את החשיפה, מעוררת חרדה במיוחד.

ההורים עצמם חווים את כל החששות שחווה הילד או הילדה שלהם, אלא שבמקרים רבים, מתלווה לזה משהו נוסף: הלם. בעוד שהמתבגר כבר מודע לנטייתו המינית תקופה ארוכה והיה לו מספיק זמן להתרגל ולקבל את עצמו, על לא מעט הורים, היציאה מהארון נופלת עליהם כרעם ביום בהיר.

אבל לתגובה הראשונית שלכם יש משקל מכריע. היא זו שתשפיע בהמשך על ביטחונו העצמי ועל ההחלטה שלו האם להמשיך ולשתף אתכם (ובהמשך את הסביבה) בעולמו הפנימי בעתיד. אז איך עושים את זה נכון? ד"ר חנה ויסמן, מנהלת מערך פסיכולוגיה, בי"ח לילדים ע"ש ספרא, שיבא, תל השומר, עם מספר עצות חשובות.

איך משפיעים על הבטחון העצמי של הילד והמשך שיתוף הרגשות והחששות שלו?

מבהירים לילד שאתם אוהבים אותו ללא תנאי

"זו אחת משעותיו הקשות של המתבגר. לרוב הוא ישתף בהתחלה רק את אחד ההורים, זה שהוא יותר קרוב אליו. אבל גם אם ההורה חווה הלם, לפני הכל עליו לומר לילד שלו שהוא אוהב אותו לא משנה מה. לומר: 'אתה הילד שלי ואני אוהב אותך תמיד, בכל מה שתבחר ובכל מה שתהיה'".

מבקשים מהילד קצת זמן

"זה בסדר גמור לומר לילד או לילדה שלכם: 'אתה כבר התבשלת עם הידיעה הזאת זמן. אני רק עכשיו שומע על זה. אני אוהב אותך בכל מצב, אבל תן לי קצת זמן לחשוב ולעכל'".

מתרכזים בהווה

"כשהמתבגר יוצא מהארון, הורים רבים מתחילים כמעט מיד לדמיין את העתיד הצפוי לו: החיים שעשויים להיות רצופים בקשיים, החברה שאולי לא תקבל אותו. הם חווים תחושת אובדן: החלום שילדם יקים משפחה משלו נגוז, או לפחות לא יקרה בדרך שבה הם דמיינו. חשוב שתזכרו שמדובר בילד שלכם שעומד מולכם, ועליכם להתמקד בחיים שהוא חווה עכשיו, לא באלה שיקרו בעוד כמה שנים. מה שחשוב כרגע זה שהמתבגר ירגיש שמכילים אותו ושהוא מוגן ואהוב. מחשבות על יחס החברה, מציאת בן או בת זוג והבאת ילדים לעולם – כדאי לדחות להמשך".

מעצימים את הביטחון העצמי

"בדיוק כמו אצל המתבגר או המתבגרת שלכם, אחד החששות הגדולים הוא שהחברה לא תקבל אותם ושהם ירגישו חריגים. חשוב לזכור שברגע שאתם, ההורים, מקבלים את הילד שלכם כמו שהוא, זה מוריד אצלו את רף החששות וגורם לו להרגיש מוגן יותר, ובו זמנית תורם רבות לביטחון העצמי שלו. אם הוא או היא ירגישו שלמים עם עצמם ויצליחו לשדר את זה לסביבה, החברה תקבל אותם ביתר קלות, מה שעשוי להפחית באופן ניכר את הקשיים שייתקלו בהם בעתיד".

נעזרים בקבוצות תמיכה

"בעקבות הגילוי, הורים רבים עשויים לחוות בדידות ותחושה שהם נוצרים מעין סוד. לא כולם ממהרים לספר את החדשות למשפחה המורחבת ובשלב הזה באמת גם אין צורך. אחרי הכל, מדובר במתבגר ולא צריך לספר לכולם על ההעדפה המינית שלו. במקרים רבים הצטרפות לקבוצת תמיכה להורים לבני נוער להטב"קים יכולה מאוד לעזור. זה מאפשר להורים לפרוק מחשבות ורגשות ולהרגיש שהם לא לבד".

רוכשים כלים מאנשי מקצוע

"בעוד שיש הורים שמצליחים לקבל ולעכל את היציאה מהארון של המתבגר, יש כאלה שמרגישים שממש חרב עליהם עולמם. כתוצאה הם נכנסים לחרדה גדולה ומתחילים לפתח תסריטים קטסטרופליים. עבור אלה שמרגישים שהזמן לא מקל וממשיכים לדמיין עתיד שחור משחור, חשוב מאוד למען הילד להיעזר באנשי מקצוע. להתייעץ עם פסיכולוגים שעובדים עם בני נוער כדי שיוכלו לספק להורים את הכלים הנכונים, שבעזרתם יוכלו להמשיך ולשמש אוזן קשבת עבור המתבגר ולנהל ערוץ תקשורת פתוח".

מחזקים את הילד מול החברה

"כדי שבבוא העת המתבגר ירגיש בטוח לצאת מהארון גם מול הסביבה המורחבת, התגובה ההורית צריכה ברמה האידיאלית, לשדר שאין עם זה כל בעיה או בושה. אם לדוגמה הילד חשף זאת לראשונה בפני אמו, עליה לומר: 'האם תרצה שאספר על כך גם לאבא?', 'האם תרצה שנספר לאחים שלך?'. מה שכן, אין שום צורך לעודד או לדרבן את המתבגר לשתף את סביבתו החיצונית, אלא לתת לו את הזמן ושהרצון לשתף יגיע ממנו. אם הוא עצמו פונה אליכם ומספר שהוא שוקל לצאת מהארון מול חבריו הקרובים או בבית הספר, העניקו לו גיבוי מלא. לומר: "אם זה מה שאתה מרגיש, לך על זה".

ועם כל זה, חשוב גם לסייג: לעיתים, גיבוש הנטייה המינית אורך זמן וייתכן שהנטייה של המתבגר אינה סופית. אם מדובר בילדים בני 15 ומטה שרוצים לצאת מהארון באופן פומבי, עליכם להדגיש בפני הילד שלכם שאתם אוהבים אותו ומקבלים אותו ללא תנאים, אבל במקביל לומר לו שמאחר ומדובר במידע אינטימי מאוד, ושמיניות היא דבר מתפתח - לפני שהוא משתף את הסביבה כולה - אולי כדאי שייקח קצת את הזמן, יבחן באמת מה מתאים לו וישתף בהתאם לסוג היחסים שיש לו.

מה עושים במקרה שנראה לי שהילד שלי נמשך לבני מינו אבל בוחר לא לשתף אותי?

"כמובן שהיציאה מהארון של המתבגר לא תמיד מלווה בהלם. לפעמים יש מספיק רמיזות וסימנים. במקרים כאלה, עליכם לחכות שהחשיפה תגיע מהילד. אין צורך לדרבן אותו להתוודות (למשל לספר לו סיפורים 'על הבן של החברה שיצא מהארון ושהיא סבבה עם זה') וגם אין לשאול אותו ישירות. תנו למתבגר שלכם את הזמן והמתינו לרגע בו זה יגיע ממנו.

מה שכן, חשוב מאוד לפתוח דלת: לדאוג לערוץ תקשורת פתוח, כך שהוא יידע שהוא יכול לשתף אתכם בכל מה שקורה לו, ולא רק בנוגע לנטייתו המינית.

כדי לייצר ערוץ כזה, הקפידו לשמור על שיח פתוח עם המתבגר. היו עבורו אוזן קשבת, שתפו אותו בצורה מותאמת בחוויות האישיות שלכם, דרך שתבהיר לו שהוא תמיד יכול לשתף אתכם בחוויות האישיות שלו.


"אחת משעותיו הקשות של המתבגר". יציאה מהארון