רצפת האגן אצל ילדים: הקשר לבריחת צואה והרטבה וחשיבות המניעה והטיפול

מאת: ספיר בנך, פיזיותרפיסטית במכון להתפתחות הילד שיבא

שנת הלימודים החדשה החלה, והילד שלכם חוזר הביתה מלא בחוויות וסיפורים, על המורה או הגננת החדשה, החברים החדשים, הדברים החדשים שלמד, והמשחקים ששיחק בהפסקה. הוא כנראה לא יספר לכם אם הלך לשירותים היום, וגם אתם כנראה לא תחשבו לשאול. פתאום אתם מבחינים בריח לא נעים או בתחתונים מוכתמים בכביסה.

תופעה זו של "פספוסים" עשויה להיות תוצאה של "אנקופרזיס" (בריחת צואה) או "אנאורזיס" (הרטבה). האוכל שאנחנו אוכלים עובר דרך מערכת העיכול, בה הוא עובר תהליכי פירוק עד להפיכתו בקיבה לנוזל סמיך. ממנו אנו סופגים חומרים המזינים אותנו דרך צינור ארוך ומפותל הנקרא "המעי הדק". את החומרים שאנו לא זקוקים להם, הגוף מעביר אל "המעי הגס" בצורת צואה נוזלית. שם, הגוף סופג את הנוזלים, עד להפיכתו לצואה שאנחנו מכירים.
 
בסופו של המעי הגס, נאספת הצואה באזור המכונה "רקטום" ובקצהו נמצאת טבעת שרירית המכונה "פי הטבעת", שתפקידה לשלוט בפינוי הצואה לבחירתנו. כאשר הצואה מתאספת, נוצר מתח שרירי על הרקטום ששולח אות למערכת העצבים: "זה הזמן להתרוקן". פי הטבעת סגור, ויש לנו זמן להגיע לשירותים ולהתפנות.

בשלב הזה, כאשר מתאפקים לאורך זמן, עלולים לקרות מספר דברים:
המעיים ממשיכים לספוג את הנוזלים שבצואה, צואה נוספת מתאספת, והופכת לגדולה וקשה, ועשויה להכאיב ולדרוש מאמץ רב בהוצאתה. תופעה זו מכונה "עצירות".
ילד שממשיך להימנע מלפנות את צואתו בשל המאמץ והכאב, לאורך זמן המעיים "יתרגלו" למתח החדש שנוצר עליהם. כתוצאה מכך, שרירי הרקטום הופכים מתוחים וחלשים, וכתוצאה מכך יאותתו פחות על הצורך להתפנות ויתקשו לדחוף את כל הצואה שהצטברה החוצה.

במקביל, צואה חדשה המגיעה לפני ספיגת נוזלים מספקת, זולגת בין הצואה הקשה ודולפת החוצה אל מעבר לפי הטבעת. תופעה זו היא בלתי נשלטת ולרוב גם בלתי מורגשת.

לעיתים, ילדים שמצליחים או שאינם מצליחים לשלוט בצואתם, יסבלו מתופעה נוספת: הרטבה. זאת בשל הלחץ שנוצר מהצואה המצטברת ברקטום נוצר לחץ על שלפוחית השתן, והילד מתקשה להחזיק את סוגר השתן כנגד הלחץ שנוצר, וכך נוצרת הרטבה בתחתוניו של הילד, בכמות קטנה ובלתי מורגשת ועד לכמות הדורשת החלפת תחתונים ומכנסיים. גם במקרה הזה- הילד לא תמיד מרגיש ואינו מסוגל לשלוט בכך. הרטבות מסוג זה מתרחשות גם ביום וגם בלילה, וכאשר מדובר בהרטבת לילה בלבד המקור עשוי להיות אחר.

חשוב לציין שקיימות סיבות נוספות לבריחות צואה ולהרטבות, אך זו הסיבה הנפוצה ביותר, וחשוב לשלול סיבות נוספות במידת הצורך.

ישיבה ארגונומית בשירותים

מה אפשר לעשות? הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה

קבעו לוחות זמנים קבועים להתרוקנות: הזמן הטוב ביותר לגשת לשירותים לצורך התרוקנות מצואה הוא כ5-10 דקות לאחר ארוחה. במהלך התארגנות הבוקר ודאו שיש מספיק זמן לאכילה ולהתרוקנות, וכך גם כשילדכם חוזרים הביתה מהמסגרת.
הקפידו על משך זמן ההתרוקנות: גם למשך הזמן יש משמעות. ילדים לרוב אינם מבינים את משמעות הזמן בחיי היום-יום ונוטים להשתעמם ולקום ממושב האסלה מוקדם מדי. ודאו שילדכם יושב על האסלה לפחות 5 דקות, ולא יותר מ10 דקות עד להתרוקנות מלאה. ניתן להשתמש בטיימר, ספרים, או במשחקי נשיפה (כמו בועות סבון) לעידוד שהייה בשירותים, כל עוד הפעילות אינה מסיחה את הילד ממאמץ ההתרוקנות. כך גם בעת ההתרוקנות של שלפוחית השתן, ודאו כי ילדכם מתרוקן באופן רציף ומלא עד לדעיכת זרם השתן וסיומו.

הקדישו מחשבה לישיבה ארגונומית בשירותים: כפות הרגליים צריכות להיות נתמכות על הגבהה, כאשר הזווית בין הירך לבין הגו אינה עולה על 45 מעלות. ישיבה זו מאפשרת התרוקנות אופטימלית של הצואה ללא מאמץ מוגבר כנגד שרירי רצפת האגן, הבנויים באופן כזה השומר עלינו מפינוי צואה במצבים לא רצויים, על מנת שנוכל לתפקד בחיי היומיום ללא מאמץ התאפקות. כמו כן, ודאו כי ילדכם יושב באופן נינוח על האסלה ולא יתאמץ לשמור על תנוחתו בעת ההתרוקנות.

בצעו היכרות עם בתי השימוש הזמינים לרשות ילדכם במהלך סדר היום שלו: ילדים רבים המתחילים מסגרת חדשה, לרבות גן חדש, בית ספר, צהרון ואפילו חוג, חוששים ללכת לשירותים שאינם מוכרים להם, או חוששים לפספס את המתרחש בזמן שייקח להם למצוא את השירותים ולהתפנות (FOMO). ודאו שילדכם מכיר את השירותים במסגרת בה הוא נמצא, וודאו שהם נגישים ונוחים לו לשימוש ושיש נייר זמין עבורו לניגוב בשירותים. לכו איתו ביחד את הדרך שבין הכיתה לבית השימוש על מנת להראות לו את הדרך הקלה והנוחה ביותר להגעה.

הקדישו זמן ללימוד אופן הניגוב בשירותים: ניגוב שאינו מספק או ניגוב הנעשה מאחור ללפנים, עלול לגרום לדלקות בדרכי השתן, לגירוד ואודם ולכאבים. הניגוב האופטימלי הוא בנייר אסלה מתכלה, מלפנים לאחור, עד לקבלת נייר נקי ויבש.

תנו עדיפות ללבוש נח וקל לתפעול: מומלץ להלביש את ילדכם בבגדים שיהיו להם קלים לתפעול בעת הפשטה והלבשה בבית השימוש על מנת ליעל את המעברים סביב השימוש בשירותים. במידת הצורך תרגלו איתם את הפעולות עם הבגדים על "יבש" בבית.

ודאו שילדיכם שותים מספיק מים במהלך היום והקפידו על צריכת סיבים בתזונתם:  כמה זה "מספיק" מים? זה כמובן תלוי משקל גוף ותנאי סביבה, רוב המחקרים מדברים על צריכה של כ-8-6 כוסות מים לילד, אך הדרך הטובה ביותר היא ללמד את ילדכם להסתכל שצבעו של השתן בהיר ואינו צהוב כהה. צריכת הנוזלים שומרת על צואה במרקם תקין, ובמקביל מאמנת את שלפוחית השתן בנשיאת נוזלים בכמות תקינה עד להתרוקנות.
 
מדוע לצרוך סיבים תזונתיים? הסיבים סופחים נוזלים אל הצואה ושומרים על מרקמה. מרקם הצואה התקין הוא כמעין צורת "נקניקיה" אחידה למראה. במידה וילדכם נמנע מצריכת מאכלים עתירי סיבים כמו פירות וירקות, מומלץ להתייעץ עם תזונאית כיצד להגביר את צריכת הסיבים שלו במהלך היום.
התעניינו ושתפו: מותר לדבר על קקי! פנו לילדכם ושאלו אותו האם התפנה במהלך היום. הכריזו בבית כאשר אתם מרגישים צורך להתפנות. כך תצרו סביבה מכילה וסבלנית בנושא, תאפשרו שיתוף של ילדכם גם בנושאים אלו, ותצרו מודל עבורו לשיתוף.

שחקו עם ילדכם במשחקי "קקי": משחקים מלכלכים כמו בצק ופלסטלינה יכולים לאפשר לילדכם התנסות נעימה עם מרקמים "מלוכלכים". כמו כן, אפשר להציע בובה מלווה לשירותים עם אסלה קטנה, כך שהילד מטפל בה, מנקה אותה ומשחק, ובמקביל מעלה את תחושת הביטחון והמסוגלות.

גלו ערנות וסבלנות לשינויים אצל ילדכם: אירועים מרגשים או מלחיצים בחייו של הילד עלולים ליצור שינויים במידת השליטה של הילד על צרכיו. פנו לטיפול רגשי עבור ילדכם במידת הצורך.

מתי כדאי לפנות לפיזיותרפיה?

כל הנאמר כאן הוא בגדר המלצה למניעה, אך אם בכל זאת נתקלתם בקושי בגמילה ארוכה וממושכת המלווה בהתנגדויות, או אם הגמילה התחילה כמצופה, אך נתקלתם בהמשך בתופעות כמו: הרטבה או "פספוסים" פתאומיים, דלקות בדרכי השתן, תדירות התרוקנות נמוכה או גבוהה, זרם שתן מקוטע, מאמץ ועצירות נשימה או כאב בעת התרוקנות, מומלץ לפנות לפיזיותרפיסט/ית רצפת אגן ילדים לצורך ייעוץ, הכוונה והמשך טיפול המותאם לצרכיו של ילדכם.
בטיפולי הפיזיותרפיה נבין טוב יותר את מקור הקושי ונתאים תכנית לילדכם כדי לסייע לו לפי המאפיינים הייחודיים לו.