תפריט נגישות


מידע הצהרת נגישות
תצוגת צבעי האתר (* בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה סגירה

אילמות סלקטיבית בגיל הרך

הילדים מדברים בבית באופן חופשי אבל בחוץ נאלמים דום? ייתכן והם סובלים מאילמות סלקטיבית. מה זה אומר, איך מאבחנים ואיך מטפלים

מאת: יעל בכר, פסיכולוגית בהתמחות התפתחותית

הדיבור הוא אמצעי תקשורת בסיסי ומובן מאליו עבורנו. עם זאת, ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית אינם יכולים תמיד להשתמש בדיבור על מנת לתקשר. בדרך כלל בבית הם מדברים, אבל לרוב הם לא מסוגלים לדבר בסיטואציות חברתיות מחוץ לביתם, ומשלמים על כך מחיר התפתחותי, חברתי ורגשי כבד.

מהי אילמות סלקטיבית?

אילמות סלקטיבית היא הפרעה בדיבור על רקע חרדה המקשה על הילד לדבר בסיטואציות שונות בהם מצופה מילדים לדבר: במסגרת החינוכית, אצל קרובי משפחה מדרגה שניה, עם נותני שירות כמו מטפלים וכן הלאה, כאשר בהקשרים אחרים כמו בבית, לדוגמה, הם כן מדברים.

על פי ה-DSM-5, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, האבחנה של אילמות סלקטיבית ניתנת כאשר מתקיימים כל הקריטריונים הבאים: 
1. כישלון עקבי לדבר במצבים חברתיים ספציפיים, בהם יש ציפייה לדיבור (בבית הספר או בגן וכו') למרות היכולת לדבר במצבים אחרים.
2. ההפרעה משפיעה על הישגים מקצועיים ואקדמיים או על תקשורת חברתית.
3. ההפרעה נמשכת לפחות חודש אחד (לא כולל החודש הראשון במסגרת החינוכית, שיכול להיגרם מקשיי הסתגלות).
4. הכישלון לדבר לא מיוחס להיעדר ידע או נוחות לדבר את השפה המדוברת הנדרשת בסיטואציה החברתית.
5. ההפרעה לא מוסברת טוב יותר על ידי הפרעה בתקשורת (כגון: גמגום), ואינה חלק מהפרעה על הספקטרום האוטיסטי, סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת.
 

מה שכיחות התופעה?

בין 2%-0.2% מהאוכלוסייה, והיא נפוצה יותר בקרב בנות (ממשפחת הפרעות החרדה ששכיחה יותר בקרב בנות).
 

באיזה גיל עשויה להתפתח אילמות סלקטיבית?

לרוב, אילמות סלקטיבית תתפתח סביב גיל 4-3, עם השלב ההתפתחותי בו מתחילה דרישה לדבר עם אנשים מעבר למעגל הסביבתי המוכר והבטוח.

מהם הסימפטומים לאילמות סלקטיבית?

כדי להבחין באילמות סלקטיבית, הדבר המהותי שאנו צריכים לראות הוא שתיקה שהיא ברורה מאוד (בניגוד לביישנות למשל). יש ילדים שלא מדברים בכלל עם ילדים אחרים ומדברים רק עם מבוגרים, או לא מדברים עם מבוגרים ומדברים רק עם ילדים, או ילדים שמדברים עם ילדים אחרים ספציפיים באופן קבוע ועקבי מאוד, ללא שינויים. אחד הסממנים לתזוזה בטיפול היא שמתחילים להיות בלבולים בעקביות.


 הימנעות מדיבור יכולה לנבוע מסיבות שונות שאינן אילמות סלקטיבית:

הפרעת תקשורת. הילד לא מעוניין בקשר עם בני גילו/ נמצא ב"בועה" משל עצמו. 
עיכוב שפתי. ילדים שמבחינה התפתחותית עדיין לא מדברים לא יוכלו לקבל את האבחנה. צריך לראות שלמרות העיכוב, הפער בין יכולות הילד להשתמש בשפה בבית לבין השימוש במקום אחר מספיק משמעותי. 
טמפרמנט/מופנמות. ילדים שלוחשים, מדברים בצמצום, עם קשיי הסתגלות. נרצה לראות גרף שינוי – אם הגננת תאמר שכל שבוע זה משתפר, למרות שעדיין ביחס לילדים אחרים הילד מאוד סגור, נבין שמדובר בציר המופנמות והביישנות. באילמות סלקטיבית, ככל שעובר הזמן  המצב תקוע ואף הולך ונעשה יותר גרוע. ישנה חוויית תקיעות גדולה מאוד.



מהו הטיפול הניתן לאילמות סלקטיבית?

הטיפול באילמות סלקטיבית הוא אינטגרטיבי, כלומר משלב גישות והתערבויות שונות: הדרכה להורים, טיפול פסיכולוגי רגשי ועבודה עם המסגרת החינוכית ולפעמים עם המשפחה המורחבת. 

במכון להתפתחות הילד אנו מטפלים באילמות סלקטיבית, במסגרת המרפאה הרגשית התפתחותית לגיל הרך.
לבירור על טיפול ניתן ליצור עמנו קשר במייל: HoreYeled@Sheba.gov.il