אילמות סלקטיבית בגיל הרך

מאת: ד"ר שירלי אביבי שכטר

עבור רובנו היכולת לדבר היא מובנת מאליה. אך יש ילדים שפשוט לא מצליחים לדבר במצבים מסוימים - למרות שהשליטה שלהם בשפה תקינה.

בבית הילדים האלה הם מדברים בחופשיות, משתתפים בשיחה, אולי אפילו מרעישים לא מעט. אבל ברגע שהם נכנסים לגן, מגיעים לבית הספר או לאירוע משפחתי – הקול נעלם. שתיקתם היא לא תוצאה של נימוס או ביישנות רגילה, אלא סימן ברור לחרדה פנימית. מצב זה נקרא אילמות סלקטיבית.

מהי אילמות סלקטיבית?

אילמות סלקטיבית (Selective Mutism) היא הפרעת חרדה המופיעה לרוב בגיל הרך, ומתבטאת בכך שהילד מסוגל לדבר – אך נמנע בעקביות מלעשות זאת בסיטואציות חברתיות מסוימות. 

ההימנעות לא נובעת ממחסום שפתי, לקות בתקשורת או בעיה רפואית אחרת. מדובר בילדים שפעמים רבות משוחחים בקלות ובנינוחות בביתם, אך משתתקים לחלוטין כשהם מתבקשים לדבר מחוץ למרחב המוכר והבטוח. זו אינה בחירה מודעת – אלא חרדה שמשתלטת ומשתקת את הדיבור.

איך נזהה אם מדובר באילמות סלקטיבית? 

החשד מתעורר כשילדים מדברים בחופשיות עם המשפחה, אך שותקים לאורך זמן בסביבות אחרות – גם כשהם כבר מכירים את המקום ואת האנשים. הם עשויים לתקשר באמצעים לא-מילוליים – כמו הנהון, הבעות פנים או לחישות – ולעיתים לא לתקשר כלל. לעיתים נראה שהם מצליחים לדבר רק עם אדם אחד מסוים, ולפעמים הם מסתגלים מעט – אבל שומרים על גבולות תקשורת נוקשים מאוד. 

בניגוד לביישנות רגילה, שנחלשת עם ההיכרות והחשיפה, אילמות סלקטיבית דווקא נוטה להתקבע, וללא התערבות מתאימה יכולה להחריף ככל שעובר הזמן.

איך מאבחנים אילמות סלקטיבית? 

אילמות סלקטיבית מתוארת בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM-5) כהימנעות מדיבור שנמשכת לפחות חודש (אלא אם מדובר בחודש ראשון במסגרת חדשה), גורמת לפגיעה בתפקוד החברתי, הלימודי או המקצועי, ואינה מוסברת טוב יותר על-ידי קשיים אחרים. 

אם אתם חושדים שילדכם סובל מאילמות סלקטיבית, חשוב לפנות לאיש מקצוע מתאים שיבצע הערכה מקיפה. האבחון חשוב מאוד, כי השתיקה עשויה להיות סימפטום של עוד מגוון מצבים: ביישנות טבעית או עיכוב שפתי, גמגום, אוטיזם, חרדה כללית או קושי זמני כמו מעבר דירה או הסתגלות למסגרת חדשה.

חוסר הבנה של המצב עלולה להחריף את הבעיה. אם, למשל, ההורים מניחים שהילד בוחר לא לדבר מתוך עקשנות, הם עלולים להגיב בכעס או בלחץ – ולהגביר את החרדה שמובילה לשתיקה.

באיזה גיל מופיעה אילמות סלקטיבית?

אילמות סלקטיבית מופיעה לרוב בגילאי 3-5 – גילאים שבהם הילדים מתחילים להיחשף באופן יומיומי לסביבה חינוכית וחברתית מחוץ לבית. 

מה גורם לאלימות סלקטיבית?

אין סיבה ידועה אחת, אבל לעיתים התופעה מופיעה לאחר שינוי משמעותי בחיי הילד, כמו לידת אח, מעבר מקום מגורים, או אירוע מלחיץ אחר. 
במקרים רבים מי שסובלים מהתופעה הם ילדים עם מזג רגיש במיוחד או נטייה גבוהה לביישנות, שהתמודדות עם מצבים חדשים או אנשים זרים מעוררת בהם חרדה משתקת.

עד כמה מדובר בתופעה נפוצה?

על פי מחקרים שונים, שכיחות התופעה נעה בין 0.2% ל-2% מהילדים. חלק מהמחקרים מצאו שאילמות סלקטיסיבית נפוצה יותר אצל בנות, אך אחרים מצביעים על שיעורים דומים בין המינים. כך או כך, מדובר בתופעה משמעותית שדורשת הכרה והתייחסות מקצועית.

איך מטפלים באילמות סלקטיבית?

הטיפול המרכזי הוא בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) המותאמת לגיל הילד ולרמת החרדה שלו. בטיפול בונים בהדרגה את הביטחון העצמי של הילד במצבים שמעוררים אצלו חרדה, תוך שימוש בטכניקות משחק, חיזוקים חיוביים והצבת מטרות קטנות ומדורגות. לרוב יתווספו לתהליך גם הדרכת הורים וליווי של הצוות החינוכי – כדי ליצור סביבה תומכת, רגישה ובלתי שיפוטית.

פנייה מוקדמת לאיש מקצוע מוסמך, אבחון מדויק, והכוונה לטיפול המתאים – יכולים להחזיר לילד את קולו ואת הביטחון והיכולת שלו להשתתף בעולם.

במכון להתפתחות הילד אנו מאבחנים ומטפלים באילמות סלקטיבית במסגרת המרפאה הרגשית-התפתחותית לגיל הרך. ליצירת קשר, קביעת תור או קבלת מידע נוסף – כתבו לנו: HoreYeled@Sheba.gov.il.