אימפטיגו (גלדת)
אימפטיגו היא מחלת עור מידבקת שנגרמת מחיידק מסוג סטרפטוקוקוס פיוגנס או סטפילוקוקוס זהוב. היא שכיחה מאוד בתינוקות וילדים אבל יכולה להתפתח גם במבוגרים. כיצד ניתן למנוע ואיך מטפלים
שם באנגלית: Impetigo
מהי אימפטיגו ומהם תסמיניה?
אימפטיגו (גלדת) היא מחלת עור מידבקת שנגרמת מחיידק מסוג סטרפטוקוקוס פיוגנס או סטפילוקוקוס זהוב (אשר עלולים לשכון בעור בקביעות או לחדור אליו מבחוץ). היא שכיחה מאוד בתינוקות וילדים אבל יכולה להתפתח גם במבוגרים. בצורתה הקלאסית, השכיחה יותר, אימפטיגו מתבטאת בנקודות אדומות קטנות שמתפתחות לגלדים (קליפות קרומיות) בצבע דבש, בעיקר סביב האף והפה, על הידיים, הרגליים והצוואר. לרוב מדובר בנגעים בודדים אך לעתים נדירות הם מתפשטים בגוף ומלווים בגירודים. צורתה הנוספת של המחלה (ששכיחה בעיקר אצל תינוקות ופעוטות עד גיל שנתיים), המכונה בולוס אימפטיגו, מאופיינת בשלפוחיות נוזליות שמופיעות לרוב באזור החזה והבטן.
ההידבקות במחלה נגרמת ממגע ישיר עם פצעי/ הפרשות החולה או ממגע עם חפצים נגועים (כגון מגבות ומצעים).
מהם גורמי הסיכון להידבקות?
- גיל שנתיים עד 6 (בעיקר בשל צפיפות במעונות וגנים ומערכת חיסון חלשה יחסית).
- -מחלות ומצבים שבהם העור פגוע (כגון מחלות עור אטופיות, שריטה, חתך ועקיצה), אשר מאפשרים לחיידק לחדור לעור ביתר קלות.
- מזג אוויר חם ולח (מסייע לחיידקים לחדור לעור).
- מגורים משותפים וצפופים (כגון בסיסים, פנימיות ובתי אבות).
- ספורט שכולל מגע רב בין עור לעור (כגון היאבקות וכדורגל).
מהם הסיבוכים האפשריים?
- גירוד הנגעים עלול לגרום לצלקות.
- הסיבוכים הזיהומיים – שנובעים מהתפשטות החיידקים – הם בעיקר דלקת בקשריות הלימפה וברקמות הרכות באזור הצוואר וסמוך לשקדים. דלקת זו עלולה לגרום לחום גבוה ולצורך באשפוז וטיפול אנטיביוטי תוך-ורידי.
- סיבוכים אימוניים נדירים, שנובעים מהפעלת יתר של מערכת החיסון (תגובה צולבת של נוגדנים לחלבוני הסטרפטוקוקוס ולחלבוני האדם). למשל: דלקת בפקעיות הכליה (גלומרולונפריטיס) – מחלה זו עשויה להתבטא בין השאר בשתן כהה (בצבע תה או קולה) ובירידה בכמותו, בעלייה בלחץ הדם, בכאבי ראש ובבצקות. לא ניתן למנוע אותה באמצעות אנטיביוטיקה, אך לרוב היא חולפת מעצמה ולא מותירה נזק; או קדחת שגרונית – מחלה דלקתית רב-מערכתית, הפוגעת באיברים רבים כמו מפרקים, מערכת העצבים המרכזית והלב. היא עשויה להתבטא בחום, בדלקת מפרקים, בהפרעת תנועה (כוריאה) שמתאפיינת בחוסר שליטה בתנועות הגפיים והפנים, בחוסר קואורדינציה ובחוסר יציבות נפשית, ובדלקת שריר הלב שעלולה לגרום לנזק למסתמי הלב. מטופלים שאובחנו בקדחת שגרונית צריכים לקבל טיפול אנטיביוטי ממושך. עם זאת, יש לציין כי שכיחות מחלה זו ירדה משמעותית בעשורים האחרונים.
איך מאבחנים?
אם מתעורר חשד לאימפטיגו, יש לפנות לרופא/ת ילדים/ משפחה/ עור כדי לקבל אבחון בהסתמך על מראה העור או על דגימה (תרבית) שנלקחת ממנו. אם עולה חשד קליני לגלומרולונפריטיס וקדחת שגרונית, מתבצעות בדיקת דם, לחץ דם ושתן.
איך מטפלים?
אימפטיגו מצריכה שימוש באנטיביוטיקה מקומית (משחה) או מערכתית (כדורים), תלוי במידת התפתחות המחלה וחומרתה. אימפטיגו מפושטת וחוזרת לרוב תטופל באנטיביוטיקה מערכתית. הטיפול האנטיביוטי יעיל גם בריפוי המחלה וגם עשוי למנוע את התפשטותה בגוף ולאחרים. לעתים, אם יש רק פצע אחד או שניים והם לא מתפתחים, ניתן להסתפק בהשרייתם במים פושרים כדי להסיר את הקליפות הקרומיות. לאחר מכן יש לשטוף אותם במים וסבון ולמרוח את המשחה האנטיביוטית. אם הם לא משתפרים או שהם מתפשטים, יש לפנות לרופא.
האם אפשר למנוע את המחלה?
כדי למזער את הסיכון להידבקות מומלץ לא לחלוק חפצים כגון מצעים ומגבות עם אחרים, אין להשתמש בחפצים של חולים, ויש לשטוף ידיים בתדירות גבוהה, בייחוד לאחר מגע עם פצע פתוח.
כדי למנוע את התפשטות המחלה בגוף או לאחרים, יש להימנע מגירוד הנגעים והשלפוחיות, להשתמש בכפפות בעת הטיפול בהם ובמריחת המשחה האנטיביוטית, ולהישאר בבית עד תום התקופה המידבקת (עד התייבשות הנגעים או עד 48 שעות מתחילת נטילת האנטיביוטיקה).
בנוסף יש לנקוט באמצעי היגיינה: לכבס בהרתחה (90 מעלות) את כל הבגדים, המגבות והמצעים שהיו בשימוש מאז ההידבקות, להחליף מגבת מדי יום ומצעים לעתים קרובות, להתרחץ בסבון אנטי בקטריאלי, לחבוש נגעים מפרישים, ולשטוף ידיים בתדירות גבוהה.
