השגחה עליונה: הורות הליקופטר (הורות מגוננת) עלולה לפגוע בילד שלך

נורית סער, פסיכולוגית קלינית וחינוכית, מנהלת המרפאה להדרכת הורים, היחידה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר

מוצאת את עצמך מתקשרת למורה של הבת שלך ומתווכחת איתה על ציון גבוה יותר מזה שקיבלה? הרמת לאחרונה טלפון למאמן הכדורגל של הבן שלך כדי להתלונן כי לא צירף אותו לנבחרת? ובכן, ברוכים הבאים. אתם שייכים למועדון "הורות ההליקופטר".

הורות הליקופטר זו הורות ששמה את הילד במרכז בצורה קיצונית. ההורה כל הזמן חג מעל הילד - כמו הליקופטר - משקיף מלמעלה כדי לבדוק מה קורה איתו בזמן שהוא במסגרת, או בזמן שהוא עם חברים. לסגנון הורות זה יש כמה כינויים. בין היתר "מפלסת השלג", משום שההורים למעשה מפלסים לילד את הדרך גורמים לכך שחייו יהיו נקיים מקשיים.

לא כולנו רוצים להקל על הילדים שלנו?

הכול עניין של מידה. בהורות הליקופטר מדובר על הורים שנוטים להתערב, לפעמים  בלי שהילד אפילו ביקש. למשל הילד חוזר מבית הספר עם פרויקט שהתבקש לעשות, וההורה מיד מתיישב לעשות את הפרויקט עבורו כדי שייצא מושלם.

זה לא תמיד היה ככה. מדובר בסגנון הורות שהתפתח בשנים האחרונות. בעבר, היה סגנון הורות הידוע בשם "דגם אב" – כיוון שמבחינה סטריאוטיפית האב הוא זה שנתפס כדמות הסמכותית והדומיננטית בבית. הרעיון שעמד מאחורי ההורות הזו, היה לשים את ההורה ואת צרכיו במרכז. השאלה שנשאלה הייתה: מה הילד יכול לתרום לטובת ההורים?.

בעקבות התפתחות הפסיכואנליזה והעידן המודרני-ליברלי, נוצר מהפך ונולד סגנון הורות שלו קוראים "דגם אם" (שוב, כי מבחינה סטריאוטיפית האם נתפסה כדמות היותר קשובה לצורכי הילד בבית).

בסגנון ההורות הזה, השאלה שנשאלת היא: מה ההורה יכול לעשות עבור הילד?. רק שבעקבות הדגש שהושם על כך שהילד צריך להיות מאושר, שמח ומרכז העולם, הורים מסוימים קצת איבדו את הכיוון. לא רק שהם מבטלים את עצמם, אלא שהמעורבות הקיצונית שלהם בחיי הילד, יוצאת בסוף לרעתו.


כשאתם עושים הכל עבור הילדים, אתם עלולים להחליש אותם. הורות הליקופטר

איך סגנון הורות מגוננת עלול לפגוע בו?

זה פוגע ביכולת ההתמודדות של הילד עם קשיים. הוא רגיל שההורה פותר את הקשיים עבורו, רק שלא תמיד ההורה זמין לו. מה עוד שככל שהילד מתבגר, יכולת ההשפעה של ההורה מתבטלת. זה עניין אחד לדבר עם המורה של הילד בבית ספר, אבל עניין אחר לדבר עם המפקד שלו בצבא או עם הבוס שלו בעבודה. בנוסף, זה פוגע בערך העצמי של הילד. כשההורה עושה הכל עבורו, הוא מעביר לו מסר שהוא חלש, שהוא לא יכול להתמודד בכוחות עצמו.

בסופו של דבר, זה מוביל לכך שאנחנו מגדלים ילדים מאוד שבריריים וחרדתיים. הם תופסים קושי כמשהו מאוד מסוכן ומפחיד. הם גם לא יוזמים, כי הם רגילים שמישהו אחר עושה עבורם. כמו כן, בבגרותו, הילד יוצא לחיים עם תמונה מאוד מעוותת שאנשים קיימים רק כדי לדאוג לו ולשרת אותו. דבר שיכול להקשות כמובן גם על הזוגיות: יהיה קשה לו להבין למה הפרטנר שלו לא עסוק בלטפל רק בו, בדיוק כמו בצורה שבה הוא גדל.

אילו הורים בוחרים בסגנון ההורות הזה ?

הרבה פעמים זה נובע משילוב של החברה שבה אנחנו חיים, לצד מרכיבים אישיותיים של ההורה. החברה שלנו כיום היא מאוד תחרותית, מאוד מונעת הישגים. הילדים נמדדים על פי מספר החברים שיש להם, אם הילד התקבל לנבחרת הכדורסל, אם הילדה התקבלה ללהקת הריקוד או למגמת סייבר. הורים שיש בהם מרכיב מאוד תחרותי, ייטו יותר לכיוון הזה.

גם הורים עם מרכיב חרדתי עשויים ליפול לשם. בכל פעם שהילד יחווה תסכול קטן, הם יגיבו בעוצמה משום שלא יהיו מסוגלים לשאת את המתח בלראות את הילד שלהם נעלב או לא מצליח. כמו כן, יש הורים שלא השלימו את משימת הנפרדות: ההבנה שהילד שלך הוא לא אתה. שהכישלון או ההצלחה  של הילד שלך, הם לא הכישלון או ההצלחה שלך. שהילד צריך למצוא את מקומו בעולם ולא להיות שלוחה של ההורה.

מה ניתן לעשות כדי למנוע סגנון הורות מגוננת מדי?

כיוון שבדרך כלל ההורים לא מודעים לכך שהם כאלה, יש כמה שאלות שכדאי לכל הורה לשאול את עצמו ולבדוק אם הוא עונה על הקריטריונים שאנחנו מתארים כאן: לבדוק עם עצמם עד כמה הם מעורבים בחיי הילד, אם זה ברמה שהם  מנהלים לו את סדר היום, קובעים עם מי הוא ייפגש, נבהלים מאוד כשהוא מספר להם שהוא מתמודד עם קושי, מוצאים את עצמם פעילים מאוד כדי להסיר ממנו את הקושי הזה. בלי לעצור לרגע ולבדוק מה באמת הכי נכון עבורו.

למשל, הורה ששומע שכמה חברים מהכיתה של הבן שלו הלכו יחד לקניון ולא הזמינו את הבן שלו. 'הורה הליקופטר', יתקשר להורים של אותם ילדים, ישאל מדוע הם לא הזמינו ויפציר בהם שיזמינו גם אותו. למעשה, הדרך הנכונה להתנהל במצב כזה היא לבדוק האם זה באמת כל כך מפריע לילד שלו שאו שזה יותר מפריע לו, להורה. 

אם הילד נעלב, אפשר להיות איתו בעלבון בלי להיבהל מזה שהוא חווה רגש לא נעים. חשוב לחזק אותו, לתמוך בו ולהסביר לו שהוא לא חייב להיות חבר של כולם. לחשוב איתו יחד מי החברים האמיתיים שלו, איתם גם נעים לו יותר להסתובב. הרבה פעמים להורי ההליקופטר חשוב שהילד ישתייך לחבורת המקובלים. אבל כשדוחפים את הילד לחברה שהוא לא תמיד רצוי בה, זה עלול לפגוע מאוד בערך העצמי שלו. 

במקום לנסות לשנות כל הזמן את המציאות החיצונית של הילד, צריך לחזק אותו מבפנים. לספר לו כמה אתה, ההורה, אוהב אותו ומאמין בו - בדיוק כפי שהוא.

על ההורים גם לנסות להבין, בינם לבין עצמם, למה כל כך קשה להם אם הילד שלהם לא מצליח במשהו, או למה כל כך חשוב להם שהילד יהיה מקובל חברתית. בהורות מתעוררים הרבה פעמים רוחות רפאים מהעבר שנוטות להשתלט. יש למשל הורים שיגידו שחשוב להם שהילד יהיה מקובל חברתית, כי בילדותם הם היו מאוד לבד וסבלו מזה, או הורה שיאמר "אני מפחד שהילד לא יצליח, כי אני לא הצלחתי ואז קרה כך וכך". אבל על ההורים להבין שזה המטען שלהם. לא של הילד. ושאסור להם לתת לחסכים ולמשקעים שלהם, לנהל את הקשר עם הילדים.

זה פוגע לא רק בילד, אלא פוגע בהורה עצמו. בהורות הליקופטר, ההורה למעשה מעביר לילד מסר שהוא נועד רק ככלי שרת עבורו. שאין לו קיום משל עצמו. וכל אדם צריך לדאוג גם לרווחה הנפשית שלו, ולא רק לטובת ילדיו.