הכנה רגשית לילדים לפני ניתוח
במחלקה לכירורגיית ילדים הוקם מרחב חינוכי, ייחודי מסוגו בארץ, שבו ילדים בני 18-3 עוברים הכנה רגשית לניתוח, במטרה להוריד את מפלס המתח
ההכנה הרגשית לניתוח בילדים, היא חלק אינטגרלי מההכנה הרפואית לקראת הניתוח עצמו. כבר בכניסה למחלקה לכירורגיית ילדים בשיבא תמצאו מרחב חינוכי, ייחודי מסוגו בארץ, המספק את המענה הרגשי הנדרש לילדים בני 18-3 שצריכים לעבור ניתוח.
המרחב עוצב כך שניתן יהיה להעניק בו הכנה רגשית וגם פדגוגית לניתוח. הוא נעים, חמים, מזמין ומלמד. זה לא עוד מקום להעביר בו את הזמן עד לביצוע ההליך. זה מקום שהמטרה שלו היא להתייחס להיבט החוויתי, הסובייקטיבי של ילד בתוך המסע שלו בבית החולים.
מה תמצאו כאן? חלל המעוצב בקווים רכים ועגולים המזכירים רחם עוטף, עם קירות מקושטים בעבודות יצירה אותם הכינו הילדים מאביזרים רפואיים וביצירות שמלמדות על גוף האדם. התפאורה, שמדמה חדר ניתוח קטן, חם ולא מאיים, משלימה את התמונה בה ניתנת לילד ההזדמנות להביא את עצמו, בדרך הייחודית שלו, עם כלים להגיב לכל מה שקורה לו בתוך העולם הזה.
"אנחנו תופסים את עצמנו כחלק בלתי נפרד מהמחלקה", מסביר שחר ברשף, מטפל באומנות שפועל בכירורגית ילדים. "מרחב אחר, בתוך המחלקה, שיראה את הילד כילד, כשלם, ולא רק דרך המחלה שלו, או דרך הסימפטומים שלו".
סביבה בטוחה, מלמדת ונעימה
למה בעצם החשיבות של ההכנה לניתוח גדולה כל כך?
להרבה ילדים, ההגעה לבית החולים משולה לביקור בכוכב אחר. כשילדים נכנסים לבית החולים הם מהר מאוד עלולים להיכנס למוד הישרדותי ולחפש איפה מסוכן ואיפה בטוח. הם יכולים לאבד את עצמם בתוך האשפוז ולהרגיש שהם מפסיקים להתקיים באופן רגיל.
בניגוד לבדיקות מסוימות, שבהן לא תמיד מתאפשר לכבד את המרחב האישי, כאן, בחדר, הילד ירגיש שרואים אותו, שהוא ילד, לא רק עצם שבורה, שהוא לא רק מחלה.
כדי שהילדים יגיבו ויביעו סקרנות לקראת ההליך אותו הם עומדים לעבור, נבנה עבורם עולם שינגיש להם את ההליכים אותם הם עומדים לפגוש. המטרה היא לגרום להם לא לראות בניתוח או בבדיקה משהו מסוכן או מפחיד. ללא תיווך כזה, ילד עלול לשהות בבית החולים כשהוא במגננה מתמדת, תחושה אותה יזכור כל חייו.
חדר הטרום ניתוח הוא המקום היחיד שנותן לילדים את ההזדמנות להגיב למה שקורה. אצל ילדים קטנים, התיווך נעשה דרך משחק ומשחק תפקידים, שמחזיר אותם למה שהם מכירים מהעולם המוכר שבחוץ. בתוך המשחק, הם יכולים לחקור באופן בטוח וטבעי מה זה אומר להיות רופא או מטופל. לילדים אין שליטה על מה שיקרה איתם במהלך השהות בבית החולים, אבל אם ירגישו שהם יכולים להיות מעורבים, שיש מקום למה שיש להם להגיד, למה שהם רוצים לסמן שקשה להם, זה יסייע לשהות שלהם בבית החולים.
כיצד המרחב פועל ומכין ילדים לניתוח?
ביום שהילד מגיע להכנה הרפואית לפני ניתוח, הוא מבקר גם במרחב החינוכי ופוגש אחת מהמורות הרפואיות (מורות שעברו הכשרה ייעודית להכנת ילדים לניתוח, שבה בין השאר למדו על מגוון הניתוחים בילדים ומהלכם). משימתה הראשונה של המורה הרפואית היא ליצור עם הילד קשר קרוב ולייצר עבורו סביבה בטוחה. לאחר מכן היא מנגישה לו את המידע הרפואי (ההליך שצפוי לו) בצורה ידידותית, יצירתית ואישית, שמותאמת לגילו באמצעים הבאים:
- משחק רפואי לגיל הרך (למשל בבובות "מאושפזות" ובתחפושות של צוות רפואי).
- היכרות בטוחה ומרגיעה עם אביזרים רפואיים (למשל עם מסכת חמצן, מזרקים ועירוי).
- יצירה עם אביזרים רפואיים.
- סרטוני הדרכה אינטראקטיביים (שבהם למשל הילד הולך במסלול עד שהוא מגיע לחדר הניתוח).
בעזרת כל האמצעים הללו המורה הרפואית יוצרת לילד עולם מסביר פנים, מסקרן ולא מאיים. הוא יכול לשאול שאלות, להגיב לסביבת בית החולים, להיות שותף פעיל בהליך, ולקבל תחושת שליטה במה שצפוי לו.
ומה קורה לאחר הניתוח?
כל מי שעבר ניתוח, זוכר אותו כל חייו. תפקיד הצוות הוא שהניתוח יקודד בצורה פחות טראומתית, ככל הניתן. שהילד יוכל להכליל את הניתוח כחלק ממה שקרה לו בחיים ושהיו לו אנשים שעזרו לו להתמודד, שתמכו בו לעבור את התהליך בקצב שלו.
לאחר הניתוח ובמהלך האשפוז, הילד יכול להמשיך לבוא למרחב ולשתף את המורות הרפואיות בתחושות שלו. אלה יתנו לו כלים שיסייעו לו להתמודד עם החוויה שעבר ועם המידע הרפואי-בריאותי החדש שעליו לעכל.
וגם ההורים זוכים לתמיכה. קבוצת תמיכה להורים נפגשת פעם בשבוע עם מטפל באמנויות ופסיכותרפיסט ועם אחות אחראית, והם מקבלים בה כלים להתמודדות עם אשפוז ילדם.
