ילדי הבלרינה: הליכה על קצות האצבעות אצל תינוקות ופעוטות

מאת: ד"ר ניר שר לוריא, מומחה לאורתופדיה ומנהל היחידה לאורתופדיה ילדים

צעדים ראשונים הם רגע מרגש במיוחד בחייו של תינוק. אבל לצד ההתרגשות, מספר לא מבוטל של תינוקות יעדיפו להתחיל ללכת כשבסיס התמיכה שלהם הוא קצות אצבעותיהם. מדוע זה קורה? אנחנו לא תמיד יודעים. אבל החדשות הטובות הן שלרוב מדובר בתופעה טבעית שתחלוף ספונטנית.
 
אם מדובר בתינוק שהחל ללכת בטווח החודשים המקובל (18-12 חודשים) ואם ההליכה על האצבעות מתרחשת לסירוגין (לפעמים התינוק דורך על כל כף הרגל ולפעמים על קצות האצבעות), הוא יעבור לבד להליכה רגילה - לרוב בתוך חצי שנה עד שנה.

אם הילד שלכם ממשיך ללכת על קצות האצבעות גם אחרי גיל שנתיים, התופעה הנדירה למדי יכולה להעיד על בעיות נוירולוגיות, אוטיזם או בעיה אידיופטית – כלומר בעיה שלא נמצאה לה סיבה פיזיולוגית-נוירולוגית.

איך מאבחנים?

בדיקה אורתופדית. לאחר שהתינוק החל ללכת, מומלץ להמתין לפחות חודש, כדי לצפות בתבנית הליכה עקבית. אם הנטייה ללכת על קצות האצבעות ממשיכה, מומלץ לגשת לאורתופד ילדים. במהלך הבדיקה הרופא ישמע מההורים את סיפור הרקע  - אם הילד אובחן לפני כן כסובל מבעיה נוירולוגית, למשל שיתוק מוחין, באיזה גיל הילד התחיל ללכת, והאם ההליכה על קצות האצבעות קבועה. 

הרופא גם יבצע בדיקה אורתופדית שבה יבחן, בין השאר, האם הילד מסוגל להרים את גב כף הרגל כלפי מעלה. רוב הילדים יעשו זאת בקלות, אך אצל ילדים הסובלים מבעיה נוירולוגית ברורה ניתן יהיה לראות שמשהו בולם אותם – משמע שקיים קיצור של גיד האכילס או של שרירי השוק האחוריים.

במקרים בהם לא ימצא חשד לבעיה נוירולוגית, ההורים יתבקשו להביא את הילד להמשך מעקב אצל האורתופד שלוש-ארבע פעמים בשנה. 

נוירולוג ילדים. כאשר הרופא חושד שקיימת בעיה נוירולוגית, ההורים יופנו לנוירולוג ילדים שיבצע בדיקות שונות בהתאם לחשד, למשל בדיקות דם, בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית הבוחנת את תפקוד השרירים והעצבים בגפיים התחתונות או MRI.

מעבדת הליכה. ילדים מגיל שש ומעלה (שכבר מסוגלים לשתף פעולה), יופנו למעבדת הליכה שבה אפשר לבדוק האם המפרקים, הברכיים, הקרסוליים והשרירים עובדים בצורה תקינה.

איך מטפלים?

פיזיותרפיה. במסגרת הפיזיותרפיה יינתנו לילדים תרגילים שונים למתיחת גידי האכילס ושרירי השוק האחוריים.

סדים לאזור השוק והקרסול. בקרב ילדים בהם אובחן קיצור משמעותי מאוד של הגיד או השרירים, יומלץ שימוש בסדים שמטרתם לשמר את מנח הקרסול ולמנוע קיצור נוסף. 

זריקות בוטוקס. יומלצו לפעמים לילדים שאובחנו עם בעיות נוירולוגיות.

ניתוחים. בעבר, הניתוח המקובל לטיפול בבעיה היה הארכת גיד האכילס. כיום, ההעדפה היא לניתוח שמאריך את שריר הגסטרוקנמיוס שנמצא מעל גיד האכילס. מדובר בניתוח קטן יותר עם יכולת ריפוי טובה יותר, והסיכויים להארכת יתר בניתוח שריר נמוכים יותר מאלו שבניתוח גיד. לאחר הניתוח נהוג לקבע את הרגל המנותחת בגבס למשך כחודש. לאחר הסרת הגבס, יזדקק הילד לפיזיותרפיה. 

לעיתים יש צורך בניתוח.

מתבגרים על הקצה

לעיתים גם ילדים בגילאי 14-12 מתחילים ללכת לסירוגין על קצות האצבעות – זאת למרות שלא הייתה להם כל בעיה בהליכה בגיל צעיר. זו תופעה זמנית שנובעת מהתארכות הגוף. ההתארכות מתרחשת קודם כל בעצמות, רק לאחר מכן מתארכות גם הרקמות ובהמשך השרירים והגידים. לכן לעיתים, עקב חוסר סנכרון בין צמיחת העצמות לבין גידים, הילדים יתקשו ללכת כרגיל ולפעמים גם יתלוננו על כאבים בברכיים או בעקבים. מומלץ להפנות מתבגרים אלו לטיפול פיזיותרפי שיעזור להקל על הכאב ואי הנעימות.