ככה זה כשאוהבים: מדריך להורים לילדים מאוהבים

מאת: יעל פישמן, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית בכירה במרפאה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר

לפני הכל, עובדה מעניינת: בניגוד לכעס, פחד, שמחה או עצב, לדוגמה, אהבה רומנטית היא לא רגש שנולדים אתו. אהבה היא קונספט מורכב, שאנחנו מגבשים לאור חוויות הינקות שלנו ומודלים חברתיים שנחשפנו אליהם. ולמרות זאת, גם ילדים קטנים יכולים לחוות רגשות גדולים כמו אהבה ולעיתים גם אכזבה. 
 
התינוקות שלנו באים לעולם עם יכולת ליצור היקשרות (attachment). ההיקשרות הזו נובעת מאינסטינקטים ביולוגיים והישרדותיים והיא עוזרת להם להרגיש בטוחים ומטופלים. עם הזמן, הקשרים הרגשיים הראשוניים מתפתחים לחוויות רגשיות מורכבות יותר והם אלו שמניחים את היסודות לאהבה בגילאים הבוגרים. 

 גם ילדים קטנים יכולים לחוות רגשות גדולים כמו אהבה

מתי ילדים מתחילים להתאהב 

ההתאהבות בגיל הגן (6-4), לא מבוססת עדיין על רגשות רומנטיים או מיניים. בגיל הזה אין להם את הבגרות הרגשית והקוגניטיבית להבין אהבה רומנטית, אבל הם כן מתחילים לחקור קשרים רגשיים עם בני גילם ולחוות רגשות עמוקים ואותנטיים.
 
אלו הגילים שבהם מתחילים ללמוד לזהות ולהביע רגשות. הילדים שלנו צופים בנו המבוגרים - הורים, מטפלים, חברים ודרך חשיפה למדיה ולומדים מהם לדוגמה, שלהגיד "אני אוהבת" או "אני מאוהב", קשור לחיבה או להערכה עמוקה כלפי החבר או החברה. סיבה נוספת לכך שילדים מדברים על התאהבות, היא שבגיל הזה הם מתנסים בתפקידי מבוגרים. משחק התפקידים הזה חשוב להתפתחות החברתית והקוגניטיבית שלהם, והמבוגרים הסובבים אותם, לא צריכים להתייחס לכך כאל משהו טריוויאלי. הרגשות שהילדים חשים הם אמיתיים ותקפים וחשוב לכבד אותם.

מה קורה עם התאהבות בגיל בית הספר היסודי? לפי מחקרים, כמחצית מהילדים בכיתות ג' והלאה, אומרים שהם מאוהבים ושיש להם חבר או חברה (בני המין השני). אבל בגיל הזה, ה"רומנים" הללו הם לא תמיד הדדיים ואותם מושאי אהבה אולי לא מודעים לכך שמישהו התאהב בהם. למעשה, זה דומה יותר ל-Crush (הידלקות או התאהבות חולפת).

הילד שלי מאוהב - איך להגיב?

כשהילד שלנו בא ומספר לנו שהוא מאוהב, לפני הכל חשוב להאמין לו ולתת תוקף לרגשות שלו, כיון שהוא באמת חווה רגשות עזים. עודדו אותו להיפתח ולשתף והקשיבו, התעניינו ושאלו אותו שאלות. תגובה כזו, תסייע לנו ליצור כבר בגיל הצעיר את הבסיס לתקשורת טובה בין הילד שלכם לביניכם ההורים, שהיא חשובה מאוד בהמשך ובגיל ההתבגרות.
  
חשוב לזכור שכהורים, האינטרס שלנו הוא שהילדים ישתפו אותנו ויספרו לנו מה עובר עליהם ולכן חשוב להקפיד ולא לצחוק ולהקטין את החוויה שלהם, לא להקניט ולהימנע מציניות. קבלו את מה שהוא מספר לכם והתייחסו לדבריו בצורה נייטרלית ונינוחה. מומלץ להימנע גם מסטריאוטיפים מגדריים ("אתה אוהב את מאי כי היא מאוד יפה" או "בנים לא מתאהבים בבנים אחרים"). במקום זה, פשוט תביעו סקרנות, תשאלו שאלות ותפתחו את השיח. 

על מה חשוב לדבר עם ילדים מאוהבים

הבת שלכם הצהירה שהיא הולכת להתחתן עם רוי מהגן? הילדים מחזיקים ידיים ומתנשקים? אין מה להיבהל. זו לא התנהגות בעייתית וצריך לתת לה מקום. מאידך, חשוב לדבר עם הילדים על גבולות ולהדריך אותם איך שמים גבול להתנהגות שאינה רצויה מבחינתם. זה דבר שחשוב להקפיד עליו לאורך כל הרצף ההתפתחותי.
 
אחד המושגים הכי חשובים שצריך לדבר עליהם מגיל צעיר הוא הסכמה. לדוגמה, האם יש ביניכם הסכמה להחזיק ידיים? להתנשק? היבט נוסף שחשוב לדבר עליו הוא מה לא מקובל בתא המשפחתי שלנו, כי מטבע הדברים הנורמות בכל המשפחות ובכל התרבויות הן לא תמיד זהות.

בגילאים מעט בוגרים יותר, מקובל שילדים יוצאים ומבלים בקבוצות. גם כאן התפקיד שלכם הוא להסביר ולהנחות מהי ההתנהגות המצופה בקבוצה ומה לא, ולא פחות חשוב, מדוע אנחנו חושבים כך. זאת כיוון שלפעמים, בסיטואציה חברתית, הבן או הבת שלכם עלולים להיקלע להתנהגויות שלא מקובלות עליהם או עלינו.

חשוב לצייד את הילד בתוכנית פעולה: אם קורה משהו אתה יכול להתקשר אלינו מיד. כדי לאפשר לו לאותת לכם שהוא לא מרגיש בנוח מבלי לפרט על כך בטלפון, אפשר להחליט מראש על מילת קוד שפירושה: "בואו לקחת אותי". 

סימנים שחשוב לשים אליהם לב

באופן טבעי, בגיל הגן הילדים מתחילים לגלות סקרנות לגבי הגוף - שלהם ושל החברים או החברות. הם רוצים לראות ולבדוק מה ההבדלים. כהורים חשוב שנזכור, שברוב המקרים מדובר בסקרנות טבעית ובמשחק בלבד, אבל במקביל נפקח עין על מנת לוודא שהסקרנות נשארת בגבולות המקובלים עליכם. לקראת בית הספר היסודי כבר נראה שינוי: הבנים רוצים לשחק עם הבנים, הבנות רוצות לשחק עם הבנות.

מתי צריך להתחיל לדאוג? כאשר נבחין בשינוי בהתנהגות של הילד שלנו: הוא מכונס בעצמו יותר מתמיד, לא רוצה לשחק, יש שינוי בתיאבון שלו, הוא פחות שמח או הופך פתאום לעצבני יותר. כשאנחנו מזהים שינויים כאלה, עלינו לפתוח איתו בשיחה, לשאול ולהתעניין ולעשות את זה בצורה לא שיפוטית. 

איך לתמוך בלב שבור?

ממש כמו עם מתבגרים ומבוגרים, גם ילדים עלולים לחוות אכזבה ודחייה מצד מושא אהבתם. אפילו שמדובר בילדים, פרידה ואכזבה היא סוג של אובדן. אז מה אנחנו ההורים יכולים לעשות כדי לתמוך בילד שבור הלב שלנו?
 
לא להיות שיפוטיים. הקשיבו לילד שלכם וכבדו את הרגשות שלו בלי אמירות מקטינות או מבטלות ועם הרבה סבלנות. זה נכון גם לגבי הילדה ששברה לאוצר שלנו את הלב. הימנעו מלומר עליה דברים פוגעניים ומעליבים. 
תנו תוקף לרגשות. עזרו לו לזהות ולשיים את הרגשות שהוא חווה (עצב, אכזבה, כעס…) ותנו לגיטימציה לתחושות האלה. 
תנו פרספקטיבה. בעוד לנו זה ברור שמדובר באירוע קטן שיעבור ויישכח, עבור הילד שלנו זה כרגע הדבר החשוב והמשמעותי ביותר בעולם. ספרו לו שפרידות הן חלק בלתי נפרד ממערכות יחסים. 
שתפו מחוויות החיים שלכם. ילדים אוהבים לשמוע סיפורים על הילדות של ההורים שלהם. ספרו להם איך שברו לכם את הלב בכיתה ג' וכמה הייתם עצובים ובכיתם, ואיך סבתא הכינה לכם שוקו חם אבל המשכתם ללכת לבית הספר ולשחק עם החברים, קיבלתם תמיכה ואחרי כמה זמן זה עבר. 
שמרו על שגרה. בכל גיל, היצמדות לשגרה עוזרת מאוד להתגבר על משברים. לכן, המשיכו לשלוח את הבן או הבת שלכם לגן או לבית הספר ולחוגים, במקום שיישארו להתבוסס בעצב שלהם בבית.
הציעו דרכי התמודדות. המכה שחוו היא רק אחת מתוך חוויות נוספות של כאב ודחייה שילדינו יחוו לאורך החיים. אהבה נכזבת ראשונה היא הזדמנות להראות להם דרכים בריאות להתמודד עם רגשות קשים. לדוגמה  לכתוב יומן, לדבר על זה עם חברים, להביע את הרגשות במוזיקה או בציור, לצאת לטיול או לעשות פעילות גופנית.