התפתחות התינוק בגיל 12-6 חודשים

מאת: שמעונה לב-און, אחראית ריפוי בעיסוק בבית החולים לילדים

התפתחות התינוק מורכבת מהתחום התחושתי-מוטורי, קוגניטיבי (שכלי), רגשי, חברתי ושפתי. תחומים אלה קשורים זה בזה ומשפיעים אחד על השני. מה ניתן ללמוד על כל אחד מהם?

התפתחות מוטורית

ההסתגלות של התינוק לסביבה ומימוש הפוטנציאל המוטורי המולד שלו מושפעים מגורמים סביבתיים (מאפייני חיים כגון מיקומו בסדר הלידה במשפחה, מבנה הבית והקשר עם אמו) וביולוגיים-גנטיים (כגון מזג – למשל תנועתיות וסקרנות גבוהות, מערכת עצבית/ חושית/ תפיסתית/ אנטומית – שלד ושרירים). באמצעות מערכותיו הביולוגיות התינוק קולט מידע תחושתי-מוטורי מהגוף ומהסביבה, מארגן ומעבד אותו במוחו ומגיב בהתאם.

כל תינוק מאופיין בגורמים סביבתיים וביולוגיים-גנטיים ייחודיים ולכן מתפתח בקצב משלו, גם מבחינה מוטורית. כך למשל, ייתכן כי ארבעה תינוקות בני אותו גיל, בעלי התפתחות טיפוסית, יתחילו לזחול בזמנים שונים. אולם עדיין ארבעתם ירכשו אבן דרך זו בטווח הנורמה. למעט מקרים חריגים, רצף ההתפתחות הוא זהה – כל התינוקות עוברים את שלבי ההתפתחות המוטורית באותו הסדר. כך למשל, הם מתיישבים לפני שהם יכולים לעמוד בכוחות עצמם.

מוטוריקה מתייחסת לתנועת הגוף ונחלקת לשניים: מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה.

מוטוריקה גסה

מוטוריקה גסה היא פעילות של קבוצות שרירים גדולות וכוללת את מנגנוני היציבה, מערכת שיווי המשקל ותנועה בפעולות גדולות של הגוף כגון הליכה, ריצה וקפיצה.

שכיבה

שכיבה על הבטן, תוך נשיאת המשקל של הגוף, עוזרת לחיזוק שרירי הצוואר, הגו העליון וחגורת הכתפיים החיוניים להושטה ותנועות ידיים נשלטות במרחב. בשכיבה על הבטן התינוק גם יקבל מידע תחושתי לבטן, לאמה ולכף היד, שיעזור לו להכיר את גופו ולפתח מוטוריקה עדינה. בשכיבה על הגב, התינוק יתבונן בכפות ידיו, יכניסן לפה ויתבונן בחפצים.

סביב גיל ארבעה-חמישה חודשים התינוק מתהפך מהבטן לגב. בהתחלה זה קורה במקרה, כשהוא מרים את ראשו ומטה אותו הצדה ואז נופל כיחידה אחת עם הראש מהבטן לגב. בהמשך זה קורה בשליטה מוטורית. סביב גיל שישה-שבעה חודשים התינוק מתהפך מהגב לבטן. בהמשך הוא מתנסה במעברים נוספים משכיבה על הבטן לעמידה על שש, לקראת ישיבה וזחילה.

ישיבה

התינוק צריך לשלוט היטב בשרירי הגב העליון וזקוק לכוח בצוואר, בכתפיים ובעמוד השדרה כדי שיוכל לשבת ללא תמיכה, ועליו למצוא את נקודת שיווי המשקל המרכזית שלו כך שלא ייפול  לצדדים. לרוב זה קורה סביב גיל שמונה-עשרה חודשים. אין להאיץ את התהליך כדי לא ליצור לחץ על עמוד השדרה. מיד כשהתינוק מגלה את תנוחת הישיבה, הוא ינסה לחזור על כך. הרצון שלו להתיישב גדול כי כך ידיו פנויות למשחק וחקירה והוא שולט טוב יותר במתרחש בסביבתו. בנוסף כך הוא יכול להשתמש טוב יותר בכוחו כדי למשוך את עצמו מעלה.

זחילה

בגיל שבעה חודשים בערך התינוק נע בזחילת בטן שכוללת משיכה, דחיפה והדיפת הגוף ומשתמש ברגליים ובזרועות כפופות, מה שדורש ממנו אנרגיה רבה. כאשר שרירי התינוק מתחזקים הוא מצליח להתרומם על שש ומכאן קל לו יותר להתחיל לזחול. לרוב הוא נע במקרה ומנסה לשחזר זאת עד שהוא זוחל באופן מכוון. יכולת זו מגיעה לשיאה בערך בגיל תשעה-עשרה חודשים.

בתחילה הזחילה עשויה להיות לאחור כי שרירי הזרועות חזקים יותר משרירי הרגליים ודוחפים את הגוף לאחור. הזחילה מאפשרת לתינוק לממש את הדחף להתקדם ולשפר את השליטה בגופו, נותנת לו חופש לחקור את הסביבה ומאפשרת לו להגיע למקומות וחפצים שהוא רוצה, מזמנת לו התנסויות חדשות ומפתחת קואורדינציה, הבנה מרחבית של עומק ומרחק, מגע והבחנה בסכנות. כך, היא מבטאת התקדמות גדולה בהתפתחות המוטורית והשכלית. על אף זאת, מיעוט מהתינוקות מדלגים על הזחילה ומתקדמים בצורות אחרות.

כדי לעודד זחילה חשוב לספק לתינוק מרחב לתנועה. בנוסף, מומלץ להשתמש בחפץ שמעניין את התינוק או כזה שמתקדם או מתגלגל תוך כדי משחק. יש להניח אותו במרחק מה ממנו, לא רחוק מדי, ולתת לו להגיע אליו. אם הוא מתגלגל – אז לא מהר מדי, כדי לא לגרום לו לוותר.

עמידה

בגיל שישה-שבעה חודשים בערך התינוק מתחיל לעבור מישיבה לעמידה. בגיל שמונה חודשים בערך הוא נעזר בסביבתו (למשל ברהיטים) כדי להיעמד. בשלב ראשון הוא נעמד על ברכיו ובהמשך נעמד זקוף. העמידה מאפשרת לו לגלות עולם חדש ומרתק – הוא מנסה להגיע לכל פריט ולטפס. רוב התינוקות נעמדים עד גיל שנה. עם תמיכה ברהיט כגון לול או שולחן, הם מתחילים לנוע לצדדים בשיוט (Cruising), פעולה שדורשת העברת משקל מרגל לרגל ומשמשת הכנה לשלב הבא – הליכה. לעתים הם מתקדמים תוך כדי גרירת רהיטים, אולם הדבר מגביל את יכולתם להשתמש בידיים לצרכים אחרים, מה שמעודד אותם להתחיל ללכת.

הליכה

רוב הפעוטות מתחילים ללכת בין גיל עשרה ל-18 חודשים. זו פעולה מורכבת מכיוון שהם צריכים לייצב את הגוף על רגל אחת ובמקביל להזיז קדימה את הרגל השנייה. בנוסף עליהם לשמור על שיווי המשקל (במהלך ההליכה הוא מופר לרגעים). ההליכה הראשונית היא רחבה (רגליים פשוקות) ובמהלכה הידיים מוגבהות בצדדים וכפות הרגליים פונות כלפי חוץ. מדי פעם מתרחשות נפילות, בעיקר במצבים מאתגרים כגון מעבר ממשטח אחד למשנהו או הליכה תוך החזקת צעצוע.

פעוטות שגילו את היכולת ללכת מתרגלים אותה שוב ושוב ועד מהרה הולכים בצורה יציבה ובטוחה. לאחר חודשיים עד חצי שנה מתחילת ההליכה, הם מנסים ללכת מהר, הליכה דמוית ריצה, ונופלים לעתים קרובות (בריצה הרגליים נפרדות מהקרקע, ובשלב הזה הם עדיין לא עושים זאת). לרוב הם מושיטים את ידיהם קדימה כרפלקס, וכך מגנים על הפנים. זמן קצר לאחר תחילת ההליכה המהירה, פעוטות לומדים לנתר ולרוץ. משלב זה כבר קשה לעצור אותם – בתוך כחצי שנה הם קופצים, דוהרים ורוקדים, ומיומנויות אלו ונוספות הולכות ומשתכללות כל הזמן.

מוטוריקה עדינה

מוטוריקה עדינה היא פעילות של קבוצות שרירים קטנות, כגון שרירי כף היד, המשמשות לתפעול חפצים, למשחק ולתפקוד בפעילויות יומיום כגון כפתור, קשירת שרוכי נעליים, אכילה בסכו"ם, ציור, כתיבה וגזירה.

יכולות המוטוריקה העדינה מתפתחות ומשתכללות בהדרגה. יחסית לגודלה, לכף היד יש ייצוג עצבי, תנועתי ותחושתי, רחב מאוד בקליפת המוח. עובדה זו מסבירה את הדיוק, העידון והשליטה בתנועותיה. התינוק נולד כשכף ידו מאוגרפת והאגודל סגור בתוכה. בחודשים הראשונים היא נשלטת בידי רפלקס האחיזה; לחץ שמופעל עליה או הנחת חפץ בתוכה גורמים לסגירת האצבעות למצב אגרוף. בהמשך, סביב גיל ארבעה חודשים, הרפלקס הולך ונכחד. עם הזמן גוברת השליטה המוטורית בזרועות ובאצבעות כף היד, התינוק מתנסה באופני אחיזה שונים ובהפעלת לחץ מתאים על חפצים, מצליח להושיט יד ולגעת בחפצים נעים ומשכלל את אחיזתו בהם. יכולת זו דורשת תיאום עין-יד, תכנון והבנת המרחב.

ככל שתינוק מתנסה בפעולות עם חפצים וצעצועים בעלי צורה, גודל ומרקם שונים, המוטוריקה העדינה משתכללת ומאפשרת לו לחקור את העולם דרך כפות הידיים. כמו כן כך הוא יכול לשלוט טוב יותר בתנועותיו ולהשתמש בחפצים קטנים ומורכבים יותר, מה שמאפשר עצמאות בפעילויות היומיום כגון אחיזה בבקבוק, אכילה באצבעות ובהמשך בסכו"ם, התלבשות, נעילת נעליים, ומשחק במגוון צעצועים.

סביב גיל שבעה-שמונה חודשים, ברגע שהתינוק מתיישב באופן יציב, הוא יכול לפנות את ידיו למשחק. הוא מחזיק צעצוע בשתי ידיים בקו האמצע של הגוף, אוחז חפץ אחד בכל יד ומתחיל להקיש אותם אחד בשני. בהמשך יעביר חפץ מיד ליד. פעולות אלו דורשות תיאום בין הידיים, שהולך ומשתכלל עם ההתפתחות.

סביב גיל תשעה חודשים, השליטה המוטורית העדינה כבר יותר מפותחת, האחיזות משתכללות והתינוק מתחיל לפתח אחיזה מדויקת יותר, בהתאם לגודל החפץ שהוא רוצה לאחוז. האחיזה המדויקת והעדינה ביותר נקראת אחיזת צבת או פינצטה (תפיסת חפץ בשתי אצבעות – האגודל והאצבע המורה בלבד). היא מאפשרת לאחוז בחפצים קטנים, כגון חרוזים וחתיכות אוכל. התפתחות יכולת מוטורית זו היא שלב נוסף בדרך לעצמאות. זהו גם השלב שבו צריך לשמור על סביבה נקייה מחלקי משחק קטנים העלולים לגרום לחנק. סביב גיל תשעה חודשים גם יכולת שחרור החפצים מתפתחת, והתינוק מפיל אותם באופן מכוון.

התפתחות המוטוריקה העדינה תורמת גם לחקירת משחק, למידה ותקשורת. התינוק מבצע מגוון פעולות תוך כדי משחק עם חפצים וצעצועים. למשל, לוחץ על כפתורים, מושך, דוחף, מפיל, הופך מצד לצד, מקיש, מעביר מיד ליד, מוציא מקופסה ומכניס אליה. בזכות יכולת הפרדת התנועה באצבעות, התינוק יכול בשלב זה להצביע עם האצבע המורה לעבר חפצים מרוחקים – פעולה משמעותית מאוד לתקשורת עם הסביבה.

סביב גיל שנה, יכולת הפעלת החפצים הולכת ומשתכללת. כעת התינוק מסוגל לסובב כפתורי משחק או מכסים ומשחרר חפצים באופן מוכוון יותר, מה שמאפשר לו להכניס חפצים קטנים למכל. כל הצלחה גורמת לו לנסות לבצע את הפעולה שוב ושוב. כך מתפתחות ומשתכללות מיומנויותיו המוטוריות והקוגניטיביות.

חשוב לדאוג שהסביבה הפיזית של התינוק תהיה מותאמת לגילו ולשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא כדי שיוכל לנוע בה בחופשיות ולהתנסות בלי לסכן את עצמו. ישיבה בלול, טרמפולינה או כיסא אוכל צריכה להיות מוגבלת. סביבה מגוונת תאפשר שכלול יכולות קיימות ופיתוח חדשות.

התפתחות קוגניטיבית (שכלית) ורגשית

ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של התינוק מושפעת מהתפתחותו המוטורית והחושית. תינוק שיכול לבצע פעולות מוטוריות מורכבות יתנסה בפעולות של מבוגרים ויחוש עצמאי וייחודי. בנוסף, בזכות התנסויותיו המוטוריות (כגון לחיצה על כפתור ושמיעת צפצוף בעקבותיה) התינוק מבין כי יש בעולם חוקיות, פעולה ותוצאה, וסקרנותו הטבעית מתפתחת.

כדי שההתפתחות הקוגניטיבית של התינוק ולמידתו על העולם יהיו תקינות, עליו לחוות התנסויות תנועתיות וחושיות. כאשר התינוק חש בטוח בעולם (בעיקר עקב התקשרות טובה עם מטפליו) הוא חוקר אותו כל העת. חקירה זו שכוללת מצבים וגירויים חדשים מזמנת לו התנסויות שמקדמות התפתחות של קשרים מוחיים ושל מיומנויות שכליות כגון למידה וזיכרון. 

כך למשל, תינוק שנע ממקום למקום יכול לחפש ולגלות גירויים שנתקל בהם בעבר ונעלמו מעיניו. גילוי אקטיבי זה יסייע לו לפתח את מושג "קביעות האובייקט" (ההבנה שאובייקטים ממשיכים להתקיים גם כשהם אינם בטווח הראייה). להבנה זו יש גם משמעות רגשית חשובה: התינוק מתחיל להבין שגם כשאינו רואה את הוריו הם ממשיכים להתקיים ויופיעו שוב.

לכן כדאי לשחק עמו במשחקי הופעה והיעלמות ("קוקו"). ניתן לעשות זאת בכמה דרכים: החבאת חפצים בתוך קופסה או מאחורי הגב והוצאתם; הסתרת הפנים של התינוק/ המטפל במטפחת והורדתה; ומשחק בצעצועים שיש בהם אלמנטים של הופעה והיעלמות. התנסויות מעין אלה מקדמות את התפתחות קביעות האובייקט.

רגשות

מגיל חצי שנה בערך תינוקות מתחילים להגיב די הרבה באופן רגשי מכוון – תהליך שממשיך ומתגבש לאורך השנים. הרגשות הראשוניים שמאפיינים את תקופת הינקות הם למשל פחד, חרדה, שמחה, כעס ועצב.

פחד/ חרדה: פחד מתחיל להופיע סביב גיל 7 חודשים, בעיקר עקב זרים, אובייקטים (כגון צעצועים) לא מוכרים, וחרדת נטישה (מתרחשת לאחר שההורים הופכים להיות דמויות משמעותיות מאוד והיעלמותם נחווית כנטישה). חפץ מעבר רך ונעים, כגון חיתול בד או בובה, יכול לסייע לתינוק/ פעוט בהתמודדות.

שמחה: סביב גיל 7 חודשים תינוקות מתחילים לכוון את חיוכיהם כלפי פרצופים מוכרים. 

כעס ועצב: כעס לרוב מתבטא אצל פעוטות מגיל שנה, בעיקר בשל לקיחת השליטה מהם. עצב הם מביעים באותם מצבים אבל פחות.

ויסות רגשי: סביב גיל חצי שנה תינוקות מפתחים ויסות רגשי – היכולת לווסת את עצמם ולהירגע, בייחוד במצבים מפחידים או מכעיסים. אחת מדרכי הוויסות הרגשי היא השימוש בחפץ מעבר; התינוק/ פעוט יכול להיעזר בתחושותיו ובריחו כדי להירגע בכוחות עצמו ולקבל תחושת שליטה כיוון שהוא זה שבחר אותו. לכן, מומלץ להשאירו כפי שהוא (למשל לא לכבס או לתקן אותו), וכדאי שהוא יהיה זמין לתינוק/ פעוט 24 שעות ביממה, בייחוד במצבים רגשיים (לדוגמה, לפני השינה ובכניסה לגן חדש).

התפתחות חברתית

ההתפתחות החברתית של התינוק מבטאת את התפתחותו האישיותיות. באמצעות האינטראקציה עם האנשים בסביבתו, כגון אמא, אבא, אחים ואחיות, סבא וסבתא, הוא לומד שהוא ישות עצמאית ומגבש לעצמו תכונות ייחודיות.

סביב גיל שישה עד עשרה חודשים התינוק מכיר בקיום של אמו ומבחין בינו לבינה (לכן הוא עוסק בה או בדבריה, למשל מושך לה בשיער או משחק בחפצים שלה). כלומר, הוא מתחיל לפתח מודעות לסביבה.

סביב גיל שמונה חודשים התינוק משדרג את למידתו החברתית (שנעשית דרך צפייה וחיקוי). הוא מנסה להעתיק התנהגויות של הזולת וכך לומד מהן ההתנהגויות המקובלות בסביבה שבה הוא גדל ועל תוצאותיהן.

מגיל עשרה עד 15 חודשים התינוק/ פעוט כבר יותר מפותח מוטורית ולכן יכול יותר להתרחק מאמו ולחקור את הסביבה בכוחות עצמו. עם זאת, הוא עדיין חושש מכך ולכן זקוק לחיזוק של האם (למשל חיוך או עידוד) שיאשר לו ש"הכל בסדר". חפץ מעבר מסמל את המעבר בין התלות באם לבין הנפרדות ממנה, ולכן לא מומלץ לדחוק בתינוק/ פעוט להיפרד ממנו.

התפתחות שפתית 

תינוקות רוכשים שפה מהר יחסית. זהו תהליך טבעי שנובע מיכולת ביולוגית מולדת ומאינטראקציות עם הסביבה (בייחוד עם המטפלים הקרובים). תוצאתו היא הפנמת אוצר מילים ומערכת חוקים.

בגיל חצי שנה בערך התינוק מתחיל להשמיע קולות מלמול ועיצורים (למשל הברות כמו בה, גה ודה). תחילה הוא חוזר על אותה הברה, ואחר כך נוצר צירוף של שתי הברות. במקביל ניתן גם להבחין בניצני הבנת שפה. למשל, התינוק מגיב (מפנה מבט/ מתבונן) לקריאה בשמו ול"לא", מצליח להבחין בין קול ידידותי לכועס, ומזהה קולות של סביבתו הקרובה. בהמשך, סביב גיל שמונה חודשים, עם ההתפתחות המוטורית, התינוק מתחיל להגיב לשאלות כגון "איפה אור/ יד/ רגל/ אמא/ אבא" ולשירי משחק (כגון "ידיים למעלה"). בנוסף, מפתח מחוות תקשורת כגון הצבעה כדי להביע את עצמו וליצור קשב משותף עם מבוגר.

מגיל עשרה חודשים עד שנה בערך הדיבור נעשה מורכב יותר וכולל הברות רבות. התינוק מנסה לחקות הברות שמבוגרים משמיעים לו, ולאט לאט עובר מהשמעת הברות להפקת צלילי שפה, ומתחיל להשתמש בשפה כאמצעי להשגת מטרותיו. עם הזמן מתחילה להשתלב גם האינטונציה (הנגינה) של השפה בעת המלמול שלו. לעתים, לפני הפקת המילה הראשונה, הוא יאמץ לעצמו הברה מסוימת או צירוף הברות שמייצגים עבורו פעולה או חפץ. עם הזמן הם יהפכו למילים מוכרות.

ולסיכום, התפתחות השפה כוללת גם את הבנתה ולא רק את אופן הדיבור ומספר המילים שנהגות – למשל היכולת להבין הוראות ולמלא אותן ולהקשיב לסיפור. בתחילה קיים פער בין הבנת השפה של הפעוט ליכולת הדיבור שלו, כלומר קושי בהבעה העצמית. פער זה עלול לגרום לפעוט להתנהג בתוקפנות, למשל לצעוק ולדחוף. לרוב התנהגות זו פוסקת כשהוא מתחיל לדבר.

כמה עקרונות מנחים בדיבור עם תינוקות ופעוטות: להגיב לניסיונות הדיבור של התינוק/ פעוט בהקשבה ובהתפעלות, לדבר עמו בשפה פשוטה ותקנית, במילים ברורות ובקצב רגיל, לדבר על דברים שהוא רואה, לקרוא בשמם ולהצביע עליהם, לשיר לו ולהקריא לו סיפורים מיום לידתו, וללוות פעולות במילים שמשקפות אותן.

מומלץ לפנות לייעוץ כאשר בגיל חצי שנה התינוק לא ממלמל ולא מגיב לקולות הוריו ואנשים נוספים; וכאשר בגיל שנה התינוק/ פעוט אינו מפיק צלילים שמייצגים את רצונו, לא מבין כשמדברים אליו ולא מבצע מה שמבקשים ממנו בשל חוסר ההבנה. בכל מקרה שבו ההורה מודאג, מומלץ שיפנה למומחים בהתפתחות הילד. המציאות מוכיחה שהדאגה מוצדקת בדרך כלל.