"נלחמו על החיים שלי": הסיפור של מעיין חיים-וייס

"יום אחד אני פעיל בטירוף, משלב לימודים, חברים והתנדבות, יום שני מוצא את עצמי מורדם, מונשם ובסכנת חיים", כך פותח מעיין חיים וייס, כיום בן 22, את המכתב שמגולל את שעבר עליו לפני שש שנים.

"הכל התחיל מקצת כאבים בחזה. זה הרגיש כמו כלום, משהו קטן שלא מצדיק אפילו מנוחה, ולמה שאוותר על כל מה שאני אוהב לעשות. בגיל 16 לא מדמיינים שזו יכולה להיות בעיה בלב. אבל הכאבים המשיכו, הרגשתי ממש לא טוב וההורים החליטו שכדאי להגיע למיון בבית חולים בצפון, שם, ממצב של 'זה כלום', הגעתי לאשפוז עם דלקת בקרום הלב, במהלכו המצב התדרדר עד לאיבוד הכרה, החייאות וסכנת חיים אמיתית".


מעיין חיים וייס במהלך האשפוז
 
כדי להציל את חייו של וייס, הוחלט להעבירו לבית החולים לילדים ספרא בשיבא, שם יש מכונת אקמו לב ריאה. שם, במחלקת טיפול נמרץ ילדים, חיכה לווייס מנהל המחלקה, פרופ' גידי פרת.  במחלקה הוחלט להרדים ולהנשים את הנער, לייצוב מצבו. "הייתי במצב של מורדם ומונשם לסירוגין במשך 11 ימים, כשלמזלי אני מטופל על ידי הצוות הכי טוב בארץ".

 
וייס התעורר, וכשהוא מוקף בבני משפחה וצוות רפואי מסור, החל במסע לעבר ההחלמה. לאחר שלושה שבועות בטיפול נמרץ הועבר למחלקת שיקום ילדים במטרה להתחיל ולחזור לעצמו לאחר קריסת המערכות שעבר, כשאחד האתגרים היה לחזור וללכת ללא תמיכה. 

"למרות שהתכנון היה לשהות במחלקה מספר חודשים", מספר מעיין, "הפגנתי כוח רצון לחזור לשגרה ואחרי חודש הצוות הופתע מהיכולות שלי והוחלט לשחרר אותי להמשך שיקום בבית, בסביבה האהובה והמוכרת, עם ביקורים וטיפולים במחלקת שיקום. כך, עם המון ליווי ועבודה קשה, הצלחתי לחזור בהדרגה לשגרה". 



מעיין חיים וייס כיום

עכשיו, כשהוא חוגג את יום הולדתו ה-22, חשוב לו להודות שוב לצוות בספרא: "אין לי מילים לתאר את ההערכה שלי למחלקה לטיפול נמרץ ילדים בספרא שדאגה לי בכל רגע ורגע. תודה לפרופ' גידי פרת שידע לדבר איתי בגובה העיניים ולד"ר מרינה רובינשטיין המקסימה. תודה לד"ר אוריאל כ"ץ, שדואג לא רק ללב שלי, אלא גם שאעריך יותר את אמא שלי.

 "אני חייב להודות גם לכל הצוות השיקומי על עבודה משנה חיים ועל העידוד. גרמתם לי להאמין בעצמי ובזכותכם הצלחתי לקצר את זמן האשפוז ולהגיע למצב שאני בבית. תודה גם לבנות השירות הלאומי שבאו מדי יום לראות לשלומי ולהזמין אותי לפעילויות השונות במחלקה עם האווירה המיוחדת שתורמת לתהליך השיקום". 

את התקופה המורכבת שעבר, הוא מסכם כך: "פגשתי כל כך הרבה אנשים טובים שגם נלחמו על חיי וגם הבינו את הקושי שלי להתאקלם למצב חדש שבו אני מרותק למיטה. הם גרמו לי להרגיש בידיים טובות להבין שזה בסדר לקבל עזרה. עברתי חוויה מטלטלת, מלמדת ומעצימה, במהלכה נוכחתי שמחשבה יכולה ליצור מציאות וחשוב להאמין בעצמך, לחשוב חיובי ולא להפסיק לנסות. זה גם המסר שלי לילדים ומתבגרים שמגיעים לספרא. תזכרו לחשוב חיובי ותאמינו בעצמכם ובצוות".