חיסוני גיל שנה
חיסוני גיל שנה כוללים את החיסון המחומש, החיסון נגד פנאומוקוק והחיסון המרובע. מפני אילו מחלות הם מגנים ומהן תופעות הלוואי האפשריות שלהם
בגיל שנה ניתנים החיסון המחומש/ (DTaP-IPV-HIB) (מנה רביעית), החיסון נגד פנאומוקוק (מנה שלישית ואחרונה) והחיסון המרובע/ MMRV (מנה ראשונה).
החיסון המחומש (מנה רביעית)
חיסון זה, שניתן בהזרקה לשריר הירך, משלב חמישה תרכיבים שנועדו למנוע חמש מחלות: פוליו (שיתוק ילדים), דיפתריה (אסכרה/ קרמת), טטנוס (צפדת/ פלצת), שעלת ודלקת קרום המוח שנגרמת מהחיידק המופילוס אינפלואנזה B.
החיסון מכיל רעלנים שמפרישים חיידק הדיפתריה והטטנוס (אשר עוברים טיפול ושינוי כדי למנוע את השפעתם המזיקה), רכיבי חלבון של חיידק השעלת, נגיפי פוליו מומתים ורכיבי מעטפת החיידק המופילוס אינפלואנזה B. חשיפת מערכת החיסון לרכיבים אלו באופן מלאכותי גורמת לה לייצר נוגדנים נגד חיידקים ונגיפים אלו. ייצור הנוגדנים מתחיל בתוך שבועיים-שלושה לאחר קבלת החיסון. היעילות החיסונית המרבית מתקבלת כחודש לאחר הזרקת שלוש מנות החיסון הראשונות.
תופעות לוואי אפשריות
במיעוט המקרים מופיעות תופעות לוואי מקומיות קלות כיממה לאחר קבלת החיסון. הן כוללות אדמומיות, נפיחות וכאבים באזור ההזרקה ונפיחות לאורך הגפה שבה הוזרק החיסון (נדיר). ייתכנו גם תופעות לוואי כלליות הכוללות כאב ראש, סחרחורת, עליית חום מתונה (מצב שכיח יחסית) או גבוהה (נדיר), בחילות, הקאות, אי שקט, עצבנות וישנוניות. כל התופעות לרוב חולפות בתוך יומיים. במקרים נדירים מתפתחות תופעות לוואי כגון כאבי פרקים ושרירים.
מה החיסון מונע
פוליו: מחלה שנגרמת מנגיף הפוליו. הנגיף מועבר מאדם לאדם בעקבות מגע עם הפרשות (לרוב צואה אך לעתים גם בהפרשות נשימתיות) ומתרבה בדרכי העיכול. לרוב לא מתפתחים תסמינים ומדובר במחלה קלה בלבד. במיעוט המקרים מופיעים תסמינים כלליים כמו חום, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות והקאות וכאבי גרון. דלקת קרום המוח (מנינגיטיס) היא סיבוך נדיר, ובפחות מאחוז מהמקרים מתפתח שיתוק רפה של האיברים בשל פגיעת הנגיף במערכת העצבים (גורם לנזק בתאי העצב).
דיפתריה: מחלה זיהומית מידבקת שנגרמת מהחיידק Corynebacterium diphtheriae. הוא מופרש מהאף, העיניים והעור במשך שבועיים-שישה שבועות אחרי ההדבקה, מועבר ומתפשט בקלות באמצעות חשיפה להפרשות הנשימה של חולה (רסיסי רוק הניתזים מפיו בזמן שהוא מדבר, מתעטש או משתעל חודרים לדרכי הנשימה העליונות של אדם בריא) ומגע עם הפרשותיו מנגעים עוריים ועם חפציו האישיים. במקרים נדירים החיידק עובר במגע קרוב עם חיות משק ובחלב לא מפוסטר ומוצריו.
החיידק מתיישב באזור הלוע והשקדים ומפריש רעלנים שעשויים לגרום לנפיחות, בצקת וקרומים בדרכי הנשימה העליונות, מה שעלול לגרום לקשיי נשימה ואף חנק. הרעלנים אף עשויים לגרום לדלקת בשריר הלב ובעיות במערכת העצבים.
התסמינים לרוב מופיעים יומיים-שבוע לאחר ההדבקה וכוללים חום גבוה (מעל 38 מעלות), צמרמורת, כאבים בגרון ובבליעה, צרידות, שיעול, נפיחות של בלוטות הלימפה בצוואר, עייפות, כאב ראש וקשיי נשימה. עשויים להתפתח גם נגעים בעור – פצעונים מוגלתיים (בעיקר ברגליים, כפות הרגליים וכפות הידיים) שהופכים לכיבים גדולים ואדומים.
טטנוס: המחלה נגרמת מרעלן המופרש מהחיידק Clostridium tetani, שנפוץ בטבע ויכול להימצא בקרקע, באבק, במעיים וצואה של בעלי חיים ובני אדם ובחלודה. נבגיו שורדים שנים רבות בטבע ויכולים לחדור דרך העור (למשל דרך פצעים וחתכים) ולגרום למחלה זיהומית של מערכת העצבים המרכזית.
התסמינים מתפתחים לאחר כעשרה ימים בממוצע (תקופת הדגירה) וכוללים עוויתות שרירים, כאב ונוקשות עד כדי שיתוק (בעיקר בצוואר, בפנים ובלסת). הסיבוכים עשויים לכלול עוויתות במיתרי הקול ובשרירי הנשימה (מה שיכול לגרום לקשיי נשימה) והתכווצויות שרירים ממושכות שעלולות לגרום לסדקים בעצמות. לתינוקות עלול להיגרם נזק מוחי עד כדי שיתוק מוחין.
שעלת: מחלה מידבקת שהגורם לה הוא החיידק Bordetella pertussis. הוא מפריש רעלנים שפוגעים ברירית דרכי הנשימה (בעיקר בקנה הנשימה והסימפונות) ועובר מאדם חולה לאדם בריא ברסיסי הפרשות הניתזים מהפה בעת שיעול, עיטוש ודיבור. התסמינים כוללים התקפי שיעול, נזלת או גודש באף, עיטוש, דמעת, כאבי גרון וחום.
הסיבוכים (נדירים ברובם) שעשויים להתפתח אצל תינוקות וילדים קטנים הם דלקת ריאות, התייבשות, קשיי נשימה, פרכוס, נזק מוחי, הקאות מרובות וירידה במשקל, לחץ דם נמוך ואי ספיקת כליות. כדי למנוע סיבוכים אלו מומלץ לקבל חיסון שעלת בהריון אשר מגן על היילוד מהמחלה עד התפתחות התגובה החיסונית שלו לאחר קבלת החיסון בגיל חודשיים. אצל ילדים גדולים יותר ומבוגרים יכולים להתפתח סיבוכים כגון דימומים מהאף ומכלי הדם בלחמית, פגיעה בצלעות, בקע בסרעפת ונפיחות בפנים בשל עוצמת התקפי השיעול, כיבים בפה ובלשון ודלקת אוזניים. דימום מוחי הוא סיבוך נדיר שיכול להופיע בכל גיל בשל חומרת השיעול.
דלקת קרום המוח מהחיידק המופילוס אינפלואנזה B: חיידק המופילוס אינפלואנזה מסוג B נמצא בדרכי הנשימה העליונות של נשאיו (עד כמחצית מהילדים טרום עידן החיסון) ועובר לסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה. הוא יכול לגרום לדלקת קרום המוח ודלקות נוספות (כמו אלח דם ודלקת ריאות) בעיקר עד גיל חמש, והיה הגורם השכיח ביותר לדלקת קרום המוח עד לתחילת השימוש בחיסון נגדו בתחילת שנות ה-90. מדי שנה חלו בה כ-100 ילדים בישראל.
תסמיני דלקת קרום המוח כוללים חום, כאבי ראש, הקאות וערפול הכרה. הסיבוכים שעשויים להתפתח הם פגיעה קבועה במערכת העצבים, שיכולה לגרום ללקות שכלית, פרכוסים, חירשות ותמותה.
החיסון נגד פנאומוקוק (מנה שלישית ואחרונה)
החיסון, שניתן בהזרקה לשריר הירך, משלב בתוכו רכיבי חלבון של 13 הזנים הנפוצים ביותר של החיידק פנאומוקוק (Streptococcus pneumonia). חיידק זה יכול לגרום למחלות זיהומיות כגון דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, אלח דם ודלקת אוזניים. חשיפת מערכת החיסון לרכיבי החיידק גורמת לה לייצר נוגדנים נגדו וכך מונעת זיהומים קשים ומפחיתה את הסיכון של בני המשפחה להידבק. החיסון מתחיל להשפיע כשבוע-עשרה ימים לאחר הזרקתו. השפעה זו נשמרת שנים רבות לאחר קבלת שלוש מנות. עם זאת, החיסון אינו מגן מפני הידבקות בזנים אחרים (נדירים יותר) של פנאומוקוק.
תופעות לוואי אפשריות
רוב התופעות שעשויות להופיע אחרי החיסון קלות וחולפות בתוך כיומיים. הן כוללות אודם, רגישות, כאבים ונפיחות באזור ההזרקה (לעתים נדירות יותר מתפתחת גם נפיחות בבלוטות הלימפה שבסמוך). תופעות כלליות יכולות להיות חום, חוסר שקט, הפרעות שינה, ירידה בתיאבון, בחילות, הקאות ושלשולים. תופעות נדירות הן פריחה אלרגית ופרכוסי חום, ותופעות נדירות ביותר הן תגובה אלרגית מיידית וחריפה (אנפילקסיס), שיכולה להתבטא בקוצר נשימה, נפיחות בפנים ובגרון, בצקת, פריחה מפושטת, גרד, ירידה בלחץ הדם, דופק מהיר, סחרחורת, כאבי בטן חזקים, הקאות ושלשולים ואף איבוד הכרה.
מה החיסון מונע
לחיידק הפנאומוקוק יש מעל 100 זנים אך רוב המחלות (כגון דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, דלקת אוזניים ואלח דם) נגרמות מזנים שרובם כלולים בחיסון. בשנים שלאחר החיסון גוברת התחלואה מזנים שאינם כלולים בו ולכן לאחרונה אושר חיסון פרבנר 20 אשר כולל יותר זנים. בישראל הוא מיועד רק למבוגרים בשלב זה אך בארה"ב הוא מאושר כבר מגיל חודש וחצי. החיידק עובר לסביבה ברסיסי רוק של חולים, הנפלטים בדיבור, שיעול ועיטוש, או במגע עם הפרשותיהם מהאף והפה. הטיפול העיקרי במחלות הנגרמות מפנאומוקוק הוא אנטיביוטיקה, אך בשנים האחרונות רבים מזניו פיתחו אליה עמידות, ולפיכך חיוני להתחסן.
החיסון המרובע/ MMRV (מנה ראשונה)
חיסון זה, שניתן בזריקה מתחת לעור, כולל תרכיב משולב נגד ארבע מחלות: חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח (לעתים הוא ניתן בשתי זריקות – חיסון משולש ואבעבועות רוח בנפרד). הוא מורכב מנגיפים חיים מוחלשים וכך גורם למערכת החיסון לייצר נוגדנים נגדם ומונע כמעט לחלוטין את התפתחות המחלות הללו והסיבוכים הנלווים להן. הגוף מפתח עמידות חיסונית למחלות בתוך כמה ימים עד שבועות.
תופעות לוואי אפשריות
תופעות הלוואי לרוב קלות וחולפות. הן עשויות להיות אודם, נפיחות וכאבים באזור ההזרקה, פריחה, חום ופרכוסים (שאינם גורמים לנזק נוירולוגי קבוע) 12-5 יום לאחר החיסון (בשל רכיב החצבת). תגובה אלרגית מיידית וחריפה/ אנפילקסיס היא נדירה ביותר ויכולה להתבטא בקוצר נשימה, פריחה נרחבת, גרד, ירידה בלחץ הדם, דופק מהיר, סחרחורת, כאבי בטן חזקים, הקאות ושלשולים.
מה החיסון מונע
חצבת: חצבת היא המחלה המידבקת ביותר בעולם. היא נגרמת מהנגיף פרמיקסווירוס (Paramyxovirus) שמתרבה בעומק הגרון ובריאות. הוא מועבר גם דרך האוויר וגם ברסיסי רוק שניתזים מפיו של חולה בעת דיבור, עיטוש או שיעול או במגע עם הפרשותיו מהאף וליחה או מגע בחפץ/ משטח שנגע בו. למעשה ההדבקה יכולה להתרחש בחללים משותפים ללא העברה ישירה מאדם לאדם כיוון שהחלקיקים המידבקים יכולים להישאר באוויר כשעתיים. המחלה נפוצה בעיקר בקרב פעוטות בני שנה עד ארבע אולם כל אדם שאינו מחוסן מפניה יכול לחלות בה.
התסמינים מופיעים 21-6 ימים לאחר ההדבקה, נמשכים עד כשבועיים וכוללים נזלת, דמעת, נפיחות בעפעפיים, עיטוש, חום גבוה, עיניים אדומות ורגישות לאור, נקודות זעירות בצבע אפור-לבן בפה ובגרון ושיעול יבש. ביום הרביעי-חמישי להופעת התסמינים מופיעה פריחה בצבע אדום כהה על העור (נגעים שדומים לפרחיו הקטנים והצפופים של החצב ומכאן שם המחלה). היא מתחילה לחלוף לאחר יומיים-שלושה ולרוב מתלווה לכך שיפור בתחושת החולה. ההדבקה מתרחשת בעיקר מחמישה ימים לפני הפריחה ועד כארבעה ימים אחריה.
סיבוכים אפשריים של המחלה כוללים קשיים בדרכי הנשימה, דלקת באוזן התיכונה, דלקת בקרנית העין ושלשולים. סיבוכים נדירים יותר הם דלקת ריאות, דלקת מוח ומוות. סיבוך נדיר ביותר (אחד עד ארבעה מקרים למיליון חולים), שיכול להופיע כמה שנים לאחר החצבת, הוא מחלה ניוונית של המוח שכוללת הידרדרות שכלית ופרכוסים. הסיכון לסיבוכים גבוה יותר בילדים מתחת לגיל חמש, אצל מבוגרים מעל גיל 20 ובחולים עם מערכת חיסון מוחלשת.
חזרת: נגיף החזרת פוגע בבלוטות הרוק מתחת ולפני האוזניים ומועבר מאדם חולה לאדם בריא באמצעות הפצת רסיסי רוק או ריר מהאף, הפה והלוע בעת עיטוש, שיעול או דיבור. הוא יכול להתפשט גם כאשר חולה נוגע בחפץ/ משטח ואדם אחר נוגע בהם ולאחר מכן בפה או באף.
התסמינים עשויים לכלול יובש בפה, כאב ראש, כאב גרון ובעת לעיסה ובליעה, כאב בטן, כאבי שרירים, חוסר תיאבון, חום, פרוטיטיס (דלקת שמאופיינת בנפיחות בבלוטות הרוק הנמצאות מתחת לאוזן), ותסמיני נשימה כגון נזלת ושיעול. ניתן להידבק במחלה מיומיים לפני הופעת התסמינים ועד חמישה ימים אחריה.
אצל ילדים לרוב מדובר במחלה קלה אך אצל מבוגרים היא יכולה להיות קשה ולגרום לסיבוכים. למשל, דלקת באשכים (שכוללת כאבים ונפיחות באשכים, בחילות, הקאות וחום ויכולה לפגוע בפוריות ובמקרים נדירים מאוד אף לגרום לעקרות), דלקת בשחלות או בשדיים, חירשות בשל פגיעה בעצב השמיעה (נדיר, 1 ל-20,000 מקרים), דלקת במוח או בקרומי המוח.
אדמת: נגיף האדמת (השייך למשפחת Togavirus) מתפזר לסביבה ברסיסי שיעול או עיטוש של חולה ועובר גם באמצעות מגע עם הפרשותיו מהאף וליחה ובמגע קרוב וממושך עמו. כל אדם יכול להידבק בו אך בדרך כלל הנדבקים הם ילדים קטנים.
התסמינים לרוב כוללים פריחה בצבע אדום-ורוד (בדרך כלל לא מגרדת), שמתחילה בפנים, מתפשטת לשאר הגוף ונמשכת כחמישה עד שבעה ימים, ובלוטות נפוחות מאחורי האוזניים ובעורף. אליהן עשויים להתלוות חום מעל 38 מעלות, סימנים דמויי שפעת כגון נזלת, דמעת, כאב גרון, שיעול, עייפות, רוגז, חולשה, כאבי שרירים וחוסר תיאבון. כ־70% מהמבוגרים והצעירים שנדבקים במחלה עשויים לסבול גם מדלקת וכאבים במפרקי הברכיים, בשורשי כפות הידיים ובאצבעות.
ההדבקה עשויה להתרחש מכמה ימים לפני הופעת הפריחה ועד כעשרה ימים אחריה. אך אפשר להידבק ולהדביק גם בלי שיופיעו תסמינים כלל.
סיבוכי המחלה נדירים ביותר וכוללים דימומים פנימיים ודלקת מוח. המחלה מסוכנת בייחוד בהריון כיוון שהנגיף יכול לעבור לעובר מזרם הדם של האם דרך השליה ולגרום לו למומים חמורים, מוות או לידה מוקדמת. עובר שנדבק מאמו יכול להיוולד גם עם אדמת מולדת – מחלה קשה שהפכה נדירה מאז החיסון.
אבעבועות רוח: מחלה קלה לרוב אך מידבקת מאוד שנגרמת מהנגיף וריצלה-זוסטר (Varicella zoster), ממשפחת ההרפס. נפוצה בעיקר בקרב בני שנתיים עד שמונה אך אפשר להידבק בה בכל גיל. אצל מבוגרים היא קשה יותר מאשר בילדים.
הנגיף עובר מאדם חולה לאדם בריא באמצעות רסיסים הנפלטים בדיבור, עיטוש או שיעול, במגע עם ליחה והפרשות של החולה מהאף, בחפצים שנגע בהם ובנוזלים המופרשים מהאבעבועות, ולעתים גם באוויר.
התסמין האופייני הוא פריחה מגרדת בעור שמופיעה כ-21-10 יום לאחר ההדבקה. היא מתחילה בקרקפת, מתפשטת לשאר חלקי הגוף ויכולה להתפתח גם בפה, בעיניים ובאוזניים. מדובר בנגעים אדומים שטוחים שבהמשך מתמלאים בנוזל שקוף ונראים כשלפוחיות. השלב המידבק ביותר הוא כאשר הנוזל הופך למוגלתי כיוון שהוא מכיל כמות גדולה של נגיפים. בסוף התהליך, שנמשך כשבוע, השלפוחיות מתכסות בגלד, מתייבשות ונופלות.
לפני הופעת הפריחה ייתכנו תסמינים כגון בחילות, חום גבוה, כאבי שרירים, כאב ראש, כאב בטן והרגשה כללית רעה. המחלה מידבקת כיומיים לפני הופעת התסמינים והפריחה ועד כחמישה ימים אחריה.
סיבוכי המחלה כוללים זיהום חיידקי משני של הנגעים שעלול לגרום להצטלקויות על העור ודלקת אוזניים. לעתים נדירות, בשל חדירת הנגיף למחזור הדם, נגרמים דלקת ריאות/ מוח/ מפרקים, דימום, אי ספיקת כליות ומוות. בסיכון גבוה נמצאים אנשים עם ליקוי במערכת החיסון, מטופלים בכימותרפיה או בסטרואידים במינון גבוה, ועוברים של נשים שחלו במחלה בפעם הראשונה.
חולים שהבריאו נושאים את הנגיף באופן רדום בגופם, ולאחר שנים הוא יכול לגרום להתפרצות שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר).
