הכל על חפץ מעבר ("שמיכי")

כפיר נוי, פסיכולוג התפתחותי וחינוכי, מומחה-מדריך, המכון להתפתחות הילד

הפעוט או הפעוטה לא יכולים להירדם בלי למולל את חיתול הבד האהוב שלהם? הדובי שהילד מסרב להיפרד ממנו כבר מריח כמו משהו שצריך מקלחת דחוף? אתם מפחדים לנסוע לטיול ולשכוח את השמיכה שבלעדיה הילדה לא תירגע? אם עניתם כן לאחת מהשאלות האלה, כנראה שגם לפעוט/ה שלכם יש חפץ מעבר, ותתפלאו, אלו דווקא חדשות טובות.

מה זה חפץ מעבר?
 

חפץ מעבר הוא כל אובייקט אשר משמש את הילד כדי לדמות משהו מההורים שלו בעזרת ריח או מגע. החפץ הזה יכול להיות, למשל, שמיכה, כרית או דובי, שהוא יכול להריח או למשש, והוא מייצג עבורו איזושהי דמות הורית אינטימית. החפץ מסמל לילד חלק מההורים שלו, מעין מגע עם ההורים בזמן שההורה לא נמצא או אינו מחזיק את הילד.
בגילאים צעירים ילדים זקוקים לאובייקטים האלה, כי הם מהווים פונקציה של ויסות והרגעה. זה יכול להיות ילד שמתעסק עם חיתול בד או כרית וממולל אותם בזמן שההורה בסלון, וכך הילד יכול להירגע ולהירדם. זה מאפשר איזשהו ניתוק מהאובייקט האמיתי – ההורה. חפץ מעבר הוא חלק תקין מהתפתחות הילד.
 

באיזה גיל זה מתחיל?

מגיל מאוד צעיר – החל מגיל שבעה-שמונה חודשים. בגיל שבעה חודשים מתחילה תופעה בשם מצוקת זרים, או, חרדת זרים. הילד לומד לעשות דיפרנציאציה - להפריד - בין דמויות מוכרות יותר ומוכרות פחות. עד הגיל הזה אנחנו נראה תינוקות שלרוב מאוד חייכניים לכל דמות, ופתאום מתחילים להבין ולפחד, אפילו מסבתא, אם רואים אותה בתדירות פחותה יותר מאשר את ההורים. במקביל, הילד למד שיש ייצוג פנימי של ההורה - גם אם ההורה לא שם, הוא קיים. לפעמים נראה את זה בגן, שהילד מבין שההורה יילך אבל הוא גם יחזור. אחד הדברים שיכולים לעזור לילד בשלב הזה הוא הייצוג של ההורה – אובייקט המעבר, שמסמל את ההורה שכרגע לא כאן ונותן תחליף מרגיע. 
 

עד איזה גיל זה נמשך?

בדרך כלל עד גיל שנתיים, שנתיים וחצי, ויש ילדים שיישארו עם חפץ המעבר שלהם גם עד גיל 3. סיום הקשר עם חפץ המעבר לא חייב לקרות בבת אחת, אלא העוצמה תשתנה עם הגיל: אנחנו מצפים שילד גדול יותר ישתמש בחפץ המעבר שלו לצורך ויסות והרגעה פחות ופחות.

האם חשוב שלילד יהיה חפץ מעבר?

לא לכל ילד יש חפץ מעבר, אבל יש ילדים שחשוב שיהיה להם חפץ כזה. בעיקר ילדים עם טמפרמנט יותר סוער, ילדים שצריכים יותר זמן להירגע מסערות היום, שעדיין לא יודעים לווסת את העוצמות שלהם. ילדים שלמשל רגישים לרעשים, לקולות או למגע, או ילדים שמסתגלים לאט למצבים וזקוקים להרבה זמן של הרגעה והכנה. לדוגמה, לילד שקשה לו להסתגל לגן או לבגדים חדשים, אפילו למעבר בין בגדי חורף לקיץ, חשוב שיהיה אובייקט מעבר שיקל עליו את ההסתגלות למצב החדש. 
 

יש דרך ליצור חפץ מעבר לילד?

יש ילדים שנכוון את ההורים ליצור חפץ מעבר כדי לאפשר פרידה או הרגעה קלה יותר. אנחנו ממליצים הרבה פעמים לקחת חולצה של אמא עם הניחוח המוכר שלה (למשל, הבושם הקבוע של אמא), או כרית עם תמונה של ההורים, ולנסות להיעזר בחפצים האלה כדי להקל על ילדים שמתקשים להיפרד. למשל, בבוקר בגן, אפשר לומר "בוא נשים במגירה שלך את הדובי שהבאנו מהבית והוא יהיה איתך עד שאמא תחזור". 

כל חפץ יכול להיות חפץ מעבר?

תיאורטית כן, אבל בדרך כלל מדובר בדברים רכים, פרוותיים, שנעים ללטף. כמובן שצריך להיזהר מחפצים חדים או מסוכנים, שבהחלט לא נרצה שהילד ייקח איתו למיטה לשנת הצהריים. 

וכמה מילים חשובות להורים:

חשוב לא להיבהל מחפץ מעבר, ובוודאי שלא להפריד בכוח בין הילד לשמיכה או לדובי שלו. אם לילד יש אובייקט מעבר וזה מפריע להורים, כדאי לבוא להתייעץ עם גורם מקצועי. השאלה בסופו של דבר היא לא איך לגמול את הילד מחפץ המעבר שלו, אלא למה הוא זקוק לו כל כך.

כדאי לזכור שאובייקט מעבר הוא בסופו של דבר תופעה שמסייעת לילד ועדיפה בהרבה ממצבים שבהם הילד מרגיע את עצמו בעזרת "דפיקת הראש" בכרית, כסיסת ציפורניים או אפילו תלישת שיער. כל אלו הן תופעות שגם כן מווסתות ומרגיעות, אבל הן פחות טובות מבחינה התפתחותית ואף עלולות לגרום נזק גופני לילד. הרי בוודאי שעדיפים דובי או שמיכה רכה על פני תופעות כאלה.
 

בדרך כלל מדובר בחפץ רך, פרוותי ונעים שאפשר למולל ולהריח. חפצי מעבר