התינוק פתאום לא רוצה את סבתא? אולי הוא בשלב חרדת הנטישה

כמעט כל הורה טרי מכיר את זה: התינוק המתוק והחייכן מסרב פתאום להימסר לידיה של הסבתא אותה פגש רק לפני כמה ימים ומכריז על כך באמצעות הכלי העיקרי העומד לרשותו: בכי היסטרי. אבל מדוע זה קורה? האם זו חרדת זרים, חרדת נטישה, מה בדיוק ההבדל ביניהם?

לדברי אלעד גרין, פסיכולוג התפתחותי, מנהל המרפאה לטיפול רגשי בגיל הינקות במכון להתפתחות הילד בשיבא, השלב בו התינוק מסרב לגשת לדמויות שאינן המטפלות הקבועות והעיקריות שלו, הוא שלב טבעי שמאפיין תינוקות רבים בטווח הגילאים שבין חצי שנה ל-15 חודשים, ומוגדר "חרדת זרים".

כן, אפילו אם מדובר בסבים החביבים, בדודה המסורה או בבייביסיטר ששמרה עליו רק לפני שבוע. "בשלב מסוים בחיי התינוק, סביר בהחלט שלפתע הוא יתחיל לבכות כשדמות שהוא אינו רואה באופן רציף תבקש להחזיק אותו או אפילו תישאר איתו רגע לבד בזמן שהאמא תלך לחדר אחר והוא יאבד איתה קשר עין", הוא אומר. "עם זאת, חשוב לציין כי לא כל התינוקות יפגינו את המצוקה שלהם, זאת בשל הבדלים בין אישיים בין תינוקות, אולם כולם יחושו חרדה".


"על ההורים להגיב בצורה עקבית, יציבה ומותאמת לצרכיו של התינוק"

למה זה קורה?

"בטווח הגילאים הזה מתפתחת ומתעצבת היכולת הקוגניטיבית לקביעות ושימור אובייקט. וכל עוד היא אינה מבוססת – כלומר התינוק עדיין לא מבין שההורה ממשיך להתקיים גם אם הוא לא רואה אותו או נפרד ממנו – הוא יראה סימני מצוקה".

ומה זו חרדת נטישה?

"'חרדת נטישה' היא תופעה שיכולה להתפתח אם 'חרדת הזרים' אינה מטופלת נכון. משמע שהתינוק לא קיבל מענה בטוח ומרגיע באופן סיסטמטי בשלב שימור האובייקט. חרדה זו תבוא לידי ביטוי בבכי בזמן פרידה מההורים, אבל גם בביטויי חרדה כמו היצמדות תכופה להורה, ובמקרים קשים גם בשינויים בדפוסי האכילה, ביציאות, בשינה, בהתנהגות ועוד".

איך מטפלים נכון בחרדת זרים?

"על ההורים להגיב בצורה עקבית, יציבה ומותאמת לצרכיו של התינוק. חשוב להרגיע אותו אם הוא בוכה, לדבר אליו (גם אם הוא לא מבין את התוכן הוא בהחלט מבין את הטון), להרים אותו, לנחם אותו, להסיח את דעתו. אם למשל האמא או האבא השאירו אותו לכמה רגעים בחדר אחד והלכו לחדר אחר, עליהם להמשיך לדבר איתו גם אם הוא אינו רואה אותם, להגיד לו שהם כבר חוזרים, ואכן לחזור אליו במהרה. כמובן שלאו דווקא ההורה צריך להרגיע את התינוק. זו יכולה להיות גם המטפלת, הגננת (אם הוא בפעוטון), או כל מי שמהווה עבורו דמות התקשרות מטפלת.

"מאידך, אם לא נענים באופן עקבי, יציב ומותאם לצרכי התינוק, החרדה הזו עלולה להחריף. רואים את זה גם במצבים כמו כניסה לגן או לידת אח - סיטואציות שמנקודת מבטו של התינוק, עשויים לאיים על הנוכחות והזמינות של  ההורה".

איך חרדת נטישה יכולה להשפיע על אופי הפעוט בעתיד?

"חרדה מתמשכת בילדות המוקדמת, כזו שאינה חולפת בהתאם לשלב ההתפתחותי, עשויה להגיע לרמות קליניות ולגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד של הפעוט ושל משפחתו, ואף להגדיל את הסיכון לחרדה ולדיכאון בהמשך הילדות והבגרות. חרדת נטישה זו בעצם אומרת: 'אני לא מצליח לתת אמון בעולם'. פעוט שמתקשה להתרחק מדמות ההתקשרות שלו, יתקשה להסתגל וללמוד. כיוון שבתקופה הראשונה לחיים לא ניתן לדווח על התחושות באופן מילולי, אבחנת חרדה קלינית נעשית באמצעות בחינת התנהגויות המבטאות מצוקה. לצורך הערכה ואבחנה מומלץ לפנות לאנשי מקצוע המומחים בתחום".

ומה לגבי הקושי של חלק מהפעוטות להיפרד מההורים בבוקר בגן? זה מעיד על חרדת נטישה?

"צריך לבדוק דבר ראשון אם לא מדובר רק בקשיי הסתגלות שזה דבר טבעי. פרידה זה לא דבר פשוט גם לילדים גדולים. סביר שאם הפעוט יתחיל מסגרת שונה וחדשה, הוא יפגין בהתחלה סימני מצוקה כמו בכי, השתטחות על הרצפה ועוד. חשוב לומר שלא מומלץ להשאיר את הילד בוכה בהיסטריה, למסור אותו לגננת וללכת. על ההורה להרגיע דבר ראשון את עצמו: להבין שזה טבעי והגיוני שהילד לא ירצה להיפרד, ולאחר מכן להרגיע את הילד שלו. הפרידה צריכה להיות מלווה בהכנה ובהודעה קצרה של ההורה. לא מומלץ למשוך ו'למרוח' את הפרידה, אך גם לא לקצרה מאוד. המסר צריך להיות ברור ובטוח: 'ניתן להיפרד, אתה נשאר בידיים בטוחות ואני כמובן אחזור'".