הכיתה מחרימה את הילד שלך, מה עושים?

"החוויה של חרם חברתי מותירה טראומה, הרבה פעמים זו צלקת לכל החיים", אומרת ד"ר חנה וייסמן, מנהלת מערך פסיכולוגיה ילדים ונוער בבית החולים לילדים ספרא בשיבא. "החרם מעורר אצל הילד או המתבגר אימה ומצוקה נוראית, ויכול לגרום לנסיגה בלימודים, מצב רוח ירוד עד דיכאון והתבודדות עד הימנעות מהגעה לבית הספר".

זה יכול לקרות בבית הספר, זה יכול לקרות בחוג או בקבוצה קטנה אחרת מחוץ לבית הספר; זה יכול להתבטא בהתעלמות של ילדי הכיתה או בדחייה פעילה - כינוי משפיל, פוסטים פוגעניים, הוצאה מקבוצת ווטסאפ קבוצתית.

4% מהילדים מדווחים שחוו חרם על ידי חבריהם. הגיל המועד לפורענות הוא בין כיתות ד' עד ו' (אבל התופעות הללו קיימות גם לפני ואחרי). "לקבוצת בני הגיל הזו יש צורך שכל החברים בה יקבלו את החוקים ונורמות ההתנהגות כדי לחזק את הקבוצה ולממש את המשימה ההתפתחותית התואמת לגיל זה. בכיתות ד'-ה'-ו' הקבוצה לא נותנת לזוז מהנורמות - צריך להתלבש בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת, להאזין למוזיקה מסוימת וכו'. מי שזז מהנורמות, מוצא את עצמו לפעמים סובל מדחייה או מחרם".


"ההתאגדות נגד ילד מסוים היא הפגנת כוח של ילד שרוצה בצורה הזו להעצים את הכוח שלו"

מה מאפיין ילדים או מתבגרים שסובלים מחרם או דחייה?

"לרוב מדובר בשונות או אי-התאמה לקבוצה החברתית, לקבוצת השווים. השונות יכולה להתבטא במאפיינים רבים: במראה החיצוני - למשל עודף משקל, ילד נמוך מאוד, גבוה מאוד, התנהגות לא מקובלת בקבוצה, לקות דיבור, מעמד סוציו אקונומי או שייכות לאיזשהו מיעוט יחסית לבני כיתה. 
"לפעמים החרם מגיע בעקבות ילד או כמה ילדים בקבוצה שהם מקובלים ורוצים להנהיג את הכיתה, והם עושים את זה דרך הנהגה שלילית. ההתאגדות נגד ילד מסוים היא הפגנת כוח של ילד שרוצה בצורה הזו להעצים את הכוח שלו. כמובן שאז מדובר באקלים חברתי לא טוב, שמוביל לנושא של שעיר לעזאזל שמערכת החינוך חייבת להידרש לו ולטפל בו".

איך רצוי שההורים יגיבו כשהילד שלהם עובר חרם?

"למרות הנטייה לתת מיד עצות, פה אני דווקא ממליצה לשמור את העצות ובשלב הראשון פשוט לתת המון הקשבה, אמפתיה ותמיכה. הילד צריך להרגיש שהבית הוא מקום בטוח, שבו מבינים אותו. הרבה פעמים מה שהילד צריך זה את החיבוק, המילולי והפיזי, כשהוא חוזר מבית הספר.
"גם ההורים סובלים במצב הזה: הרבה פעמים הם מרגישים עלבון, כעס, בושה, חוסר אונים. לפעמים להורה עצמו קשה עם הילד, ואז הוא מרגיש סוג של כעס על הילד, על ההתנהגות שלו, הקשה בבית והקשה בחוץ, שהביאה עליו חרם. כך שההורה הרבה פעמים מוצף ברגשות קשים. יש הורים שלא ישנים בלילה, שמסתובבים חודשים מוצפים בחרדה, בכאב עצום".

איך אפשר לעזור?

"אז השלב הראשון הוא תמיכה, חיבוק, הבנה, הקשבה. השלב שני הוא לערב את המחנכת/יועצת בבית הספר. מניסיוני, הרבה פעמים בית הספר מרגיש חסר אונים. הנטייה לקחת את המחרים/קבוצת המחרימים להעניש אותם היא  לא רעיון טוב, כי אפשר להחרים גם מתחת לפני השטח. הדרך הנכונה היא לבנות בהדרגה קבוצת תומכים. לקחת ילד או ילדה ערכיים, ילדים שיש להם קבוצה חברתית, לאו דווקא המנהיגים אבל ילדים נורמטיביים, מוסריים, ולצרף קבוצה כזו, כי אף פעם לא נכון שרק ילד אחד יתמוך. לאט לאט להגביר את הקבוצה הזו כדי שתתקומם נגד המציקים/המחרימים. יש פרוטוקול כיצד לעשות זאת.

"גם הילד זקוק לעזרה, כדאי לפנות להתייעצות כדי להבין את הדינמיקה ולעזור לו לשנות את ההתנהגות החברתית שלו. לפעמים הילד משדר דברים שמזמינים את החרם או הדחייה. כמובן שחרם או דחייה הם התנהגות פסולה לחלוטין, אבל צריך לעשות גם בדק בית בעניין הזה".
כמו כן, מומלץ "אנחנו מציעים בספרא שתי קבוצות, האחת שמלמדת מיומנויות חברתיות ואחת שעוסקת בחרדות של ילדים".

מה מטרת הטיפול בילדים שעוברים חרם?

"המטרה היא קודם כל לחזק את יכולת ההתבוננות החברתית והסקת המסקנות של הילד. בתחילת הטיפול הוא מונחה לאסוף מידע לגבי המבנה החברתי של הכיתה, מי חבר של מי, עם מי היית רוצה להתחבר, ולקבל ממש תיאורים מפורטים על היחסים החברתיים בכיתה.

"חשוב גם להתבונן כלפי פנים. יש ילדים שסובלים מרגישות לדחייה חברתית, שרואים צל הרים כהרים. הילדה מגיעה למסיבה, מגלה שהחברה הטובה לא שמרה לה מקום לידה, ומייד הפנים נופלות, כעס גדול, הסתגרות בפינה וכל הערב הולך לאיבוד. ילדים שמאוד רגישים חברתית קולטים כל רמז ומפרשים אותו כמצב שלא רוצים להיות איתם. אולי הילד פוגע באחרים, ברגע שהוא חווה דחייה הוא נסגר, או מתנשא, ומעצים את הבעיה".

איך הטיפול יכול לעזור?

"יש שבע מיומנויות חברתיות שילדים או מתבגרים צריכים כדי ליצור אינטראקציות חברתיות מוצלחות. אותן מיומנות, אם הן לא קיימות, הן מה שנפתח בטיפול.
תחושת שוויון. אני לא נחות ואני לא עליון כלפי אחרים.
השתתפות חברתית. שהילד יידע איך להצטרף לקבוצה. לעצור לראות מה הקבוצה עושה ואז להשתלב בצורה הרמונית, לא מפריעה.
הבנת רגשות האחר. להבין איך אני מרגיש וגם לזהות את רגשות האחר. כשילד אחר מוחרם חבר שלו צריך להבין שעכשיו הוא במצב פגיע, זה לא הזמן לרדת עליו. לדעת להכיר תודה, לדעת לסלוח.
התנהגות פרו חברתית. לדעת להמתין בתור, לגלות נדיבות, לשתף פעולה עם הקבוצה שלך.
מיומנות תקשורת. לדעת לספר סיפור, באופן בהיר ומעניין, לא קטוע ומבולבל. לשים לב אם אחרים מקשיבים לך.
מיומנות שליטה עצמית. לדעת לחכות, להימנע מתגובה אימפולסיבית.
מיומנות משחק הוגן. אף ילד לא אוהב שמרמים אותו, שמנצחים בכל מחיר. לדעת להפסיד.

מה עושים עם מתבגר או מתבגרת ללא חברים, שאינם מעוניינים שההורים יגיעו לבית הספר לדבר עם המחנכת?

הרבה פעמים המתבגרים חושבים שהתערבות ההורה רק תחמיר את המצב. אני מציעה להורים המודאגים לעזור לילדים ליצור מפגשים חברתיים מגניבים. אם זה בבית, אם זה להציע להם להזמין כמה חברים ושההורים יסיעו אותם לאיזשהו מקום. לנסות ליצור הזדמנויות חברתיות שבהן הם יוכלו להרגיש טוב יותר ולהתחבר".

בת 13 עברה חרם לפני שנה, המורה התערבה בצורה מוצלחת אבל הילדה מאז נגררת אחרי אחרים, מבטלת את הרצון של עצמה מול הכיתה וכואב לנו כהורים לראות אותה. מה עושים?

"חרם זה צלקת, כאב מאוד גדול. זה נחווה כטראומה שאחריה יש התנהגות פוסט טראומתית, בכל פעם שנמצאים בחברת חברים מתנהגים בצורה שתשכך את הכאב, נזהרים לא לעשות גלים, לא לעשות שום דבר שעלול להחזיר את המצב החברתי הבעייתי שהיה. כדאי להפנות את הילדה לטיפול".

הילד שלנו מבודד חברתית. הוא כל הזמן שואל אותנו מה לא בסדר בו. אנחנו מחזקים אותו אבל לא יודעים איך להגיב ואיך להציע לו טיפול.

"אם הילד כל הזמן שואל מה לא בסדר בו, כנראה שיש לו איזשהן השערות. זה טוב שההורים מחזקים ומעצימים, אבל אפשר לנצל את השאלה שלו כדי לשאול בחזרה 'מה אתה חושב שלא בסדר בך, מה אתה חושב ששונה בך'. לא לפחד משיחה כזו, זו שיחה חשובה, כי הרבה פעמים לילד יש השערות או חוויות והוא רוצה דווקא לדבר על זה. 'אני ביישן מדי' או 'אין לי רעיונות על מה לדבר'. הייתי מפתחת שיחה בדיוק על הנושא הזה, ומשם זה יכול להתגלגל ל'היית רוצה לדבר על זה עם מישהו אובייקטיבי, עם איש מקצוע?'. טיפול פסיכולוגי הוא הזדמנות, הרבה ילדים רואים זאת כך".

יש לי ילדה עדינה ושקטה בכיתה ט' עם לקויות למידה. אין לה חברים והיא לא יודעת ליצור קשרים חברתיים. מה עושים?

"לקויות למידה משפיעות לפעמים גם על קשרים חברתיים. פה כן הייתי פונה למורה ומבקשת ממנה שתתאים לה ילדה שדומה לה בטמפרמנט ותחבר ביניהן. דבר נוסף אפשר ליצור לה קבוצה חברתית אחר הצהריים, ללכת לאיזה חוג, משהו שמתחבר לכישורים שלה, כדי ליצור לה קבוצה חברתית אלטרנטיבית".

>> לנושא בהרחבה - צפו בוובינר בנושא חרמות ודחייה חברתית