עושים יד אחת: יד דומיננטית אצל ילדים

מאת אביבית יוחנן, ראש תחום ריפוי בעיסוק במכון להתפתחות הילד

כשהילדים שלנו הם תינוקות, אנחנו מתרגשים מכל פעילות שעושים הילדים שלנו עם ידיהם. כל הרמת חפץ, גלגול כדור או הנחת קובייה הם סיבה לגאווה. אבל כשהילדים שלנו מתחילים ללכת לגן, ובייחוד לקראת העלייה לבית ספר, אנחנו מצפים ליותר – אנחנו רוצים לראות שהם מחזיקים צבעים או עיפרון ביד אחת ויכולים לעבוד איתם. 

היד הדומיננטית שלנו היא היד שאותה אנחנו מושיטים לעשות את רוב הפעולות באופן ספונטני. כמבוגרים אנחנו לא שמים לב לכך, אבל אצל ילדים מדובר בתהליך. כמו בכל התחומים ההתפתחותיים, יהיו ילדים שהיד הדומיננטית תיקבע בשלבים מאוד מוקדמים, בין גיל שנה לגיל שנתיים, ויהיו ילדים שזה יקרה אצלם עד גיל שש. לרוב, ילדים בגיל שלוש כבר התקבעו על היד הדומיננטית שלהם, אבל אין סיבה להילחץ אם זה עוד לא קרה.  

האם לילד שלך כבר התקבעה יד דומיננטית? כך תבדקו

ניתן להבחין אם הפעוט שלכם כבר פיתח יד דומיננטית לפי פעולות ספונטניות שהוא עושה בבית. אם, למשל, הוא רוצה לפתוח את הברז ושולח יד כדי לסובב את הידית, ואז חוזר וסוגר את הברז או פותח שוב עם אותה היד, סביר להניח שהוא עושה זאת עם היד הדומיננטית שלו. אם הוא יעשה עוד פעולות כאלה ותמיד עם אותה היד, ניתן לקבוע שזו היד הדומיננטית שלו.

אם מתעורר אצלנו חשד שעוד לא התקבעה היד הדומיננטית והילד מחליף ידיים בין פעולות, אפשר לבדוק את זה. במרפאה לריפוי בעסוק במכון להתפתחות הילד בשיבא, נקיים הערכה עם מספר חפצים ופעולות שנבקש מהילד לבצע ונבדוק האם קיימת עקביות בשימוש ביד מסוימת: נניח חפצים מול הילד ונבקש ממנו להתמודד איתם. למשל – לפתוח בקבוק, באיזו יד הוא משתמש? מההורים אנחנו מבקשות לרשום לנו עם איזו יד הילד משתמש בפעולות מסוימות, למשל איך הוא מצחצח שיניים – האם זו תמיד אותה היד? אם כן, זו כנראה היד הדומיננטית שלו.

לפעמים היד הדומיננטית אכן נקבעה, אולם הילד ממשיך להחליף ידיים בפעולות שונות, מסיבות אחרות. אם אנחנו יודעות שיש יד דומיננטית שבדרך כלל נשלחת באופן ספונטני לביצוע פעולות, אבל הילד לא תמיד עושה בה שימוש לאורך הזמן אלא מחליף ידיים תוך כדי ביצוע הפעילות, ייתכן כי יש כאן בעיה אחרת: חולשת שרירים, קושי בוויסות חושי, קושי בתכנון תנועה או אפילו בעיה רגשית, למשל אצל ילד שלחצו עליו מגיל מאוד צעיר לעבוד עם צבעים ונוצרה אצלו התנגדות לאחוז בטוש.

 לרוב, ילדים בגיל שלוש כבר מתקבעים על היד הדומיננטית שלהם

איך נדע שהגיע הזמן להתערב?

הרבה פעמים זה מתחיל מהתרעה של הגננות. כשמגיעים לגן עיריה, החל מגיל מגיל שלוש בערך, הגננות כבר עם העיניים קדימה, לגן טרום  חובה והלאה, עד בית הספר. כבר בגיל שלוש נראה גננות ששולחות ילדים לטיפול בריפוי בעיסוק, וזה לאו דווקא נדרש, כי זה באמת יכול להיות עניין של בשלות, ילד שלא פיתח עדיין יד דומיננטית וזה יקרה תוך כדי.

מהצד השני, אם הגננת מתריעה בגיל שלוש שהילד לא אוחז בצבעים כמו שצריך או שיש איזשהו קושי, ואנחנו יודעים שיש זמן המתנה ארוך לריפוי בעיסוק בקופות החולים, אז עדיף להתחיל, לקבוע תור לאבחון של ריפוי בעיסוק, כי כשהם יגיעו לטיפול עצמו הם כבר יהיו לקראת גיל ארבע-חמש. חשוב להדגיש: אם בגיל שלוש לא התקבעה היד הדומיננטית זו עדיין אינה סיבה לדאגה, אבל כדאי להתחיל לבדוק מה הסיבה. ייתכן שבסוף יימצא באבחון שהכל בסדר וזה רק עניין של בשלות.

איך יודעים שילד מחזיק נכון את העיפרון?

בגיל חמש ניתן לצפות שילד יחזיק כלי כתיבה בצורה שתאפשר לו לצייר או לכתוב ברור. היום אנחנו פחות מסתכלים על אחיזה אלא יותר על תפקוד - אם הילד אוחז בצורה מסוימת, שלא נחשבת לצורה תקנית על פי הספר, אבל הוא מצליח לעשות את כל הפעילויות שנדרשו ממנו, אז זה תקין. אנחנו בוחנים את זה בעזרת שלושה פרמטרים, שמכונים קס"מ – קריא, סיבולת – הצליח לעשות את הפעולה בלי להתעייף באמצע, ו-מהירות, כלומר אם הגננת נותנת חצי שעה ליצירה שמתאימה לו, אז שיספיק לעשות את היצירה בזמן הזה.

אם יש אחיזת עיפרון שלא תאפשר את הדברים האלה, למשל אם הילד אוחז את העיפרון בצורת אגרוף, סביר להניח שהוא יתקשה לייצר תוצר קריא עם סיבולת טובה. כמרפאות בעיסוק אנחנו מסתכלות על התפקוד, אם הוא מצליח לעשות את המצופה ממנו, ואם הוא לא מצליח אז אנחנו נתערב. נראה אם הילד לא הצליח לכתוב ברור בגלל האחיזה של העיפרון, או אם זו חולשת שרירים, אם זו בעיה בתכנון מוטורי, או בעיה בוויסות חושי, למשל הוא לא יכול לסבול את המגע בשולחן או שהמרקם שהוא נוגע בו לא נעים לו. מרפאה בעיסוק תדע לדייק את זה באבחון.

ומה לגבי אחיזונים, אותם כלי עזר להחזקת עפרונות?

מומלץ להמתין עם רכישתם עד לאחר התייעצות עם המרפאה בעיסוק. עד אז תנו לילדכם עיפרון/טוש מעובה שיקל עליו. יש הרבה סוגים של אחיזונים – עם משקולת, עם הוספת גרייה, עם עיפרון שהאצבע נכנסת באמצע וכן הלאה. מרפאה בעיסוק תדע להתאים את האחיזון לילד ולכן חבל לרכוש אביזרים אלה לפני מפגש איתה.

אפשר גם בבית: תרגילים לחיזוק היד הדומיננטית

במקרים רבים נדרשים תרגילים שיחזקו את התשתית הגופנית, לא רק את הידיים אלא גם, למשל, את הגב העליון או חגורת הכתפיים. הנה דוגמאות לתרגילים מומלצים שאפשר לשלב ביום יום:

לתת לילד לסחוב שקיות של קניות כשחוזרים מהמכולת.
לתת לילד לעשות יצירה או לשחק כשהוא שוכב על הבטן וצריך להתרומם כדי להשתמש בידיו.
לצפות בטלוויזיה כשהוא שוכב על השטיח/רצפה על הבטן, מה שידרוש להרים את הראש ואת כל חגורת הכתפיים כלפי מעלה, בצורה שמחזקת אותה.
לשחק משחקים של הליכת מריצה או הליכת סרטן, שדורשות שימוש בזרועות ובחגורת הכתפיים. למשל, "אנחנו עושים תחרות מי מגיע ראשון לחדר האמבטיה בהליכת סרטן". 
תרגילים לחיזוק תפקוד כף היד:
לסחוט מיץ לימון או תפוזים במסחטה מסורתית, שדורשת פעולה סיבובית כדי לסחוט את הפרי. המסחטות המסורתיות דורשות גם הפעלת כוח וגם רוטציה בידיים, שתי פעולות שמספקות אימון מצוין.
לתת לילד לתלות כביסה (או ניירות, או אביזרים אחרים) עם אטבי כביסה. אטבי כביסה דורשים הפעלה של כוח של האצבעות ומספקים תרגול טוב.
לשחק בפלסטלינה: לנסות לרכך אותה עם האצבעות, לעשות כדורים עם הפלסטלינה – בדגש על האצבעות אגודל, אצבע ואמה, שהן האצבעות המשמשות להחזקת כלי כתיבה. בתרגילים ננסה ששתי האצבעות האחרות, הזרת והקמיצה, יהיו במנוחה.
להדביק מדבקות, פעולה כיפית שמחזקת את המוטוריקה העדינה.