נושמים לרווחה: לחיות בשלום לצד האסתמה

ד"ר יעל בצלאל

אסתמה (קצרת/גנחת הסימפונות), היא מחלה כרונית דלקתית של דרכי האוויר, הגורמת להיצרותן וחסימתן של הצינורות שמקשרים את קנה הנשימה עם הריאות, ובכך לקושי בנשימה. השכיחות שלה בקרב ילדים ובני נוער (מגיל 6 עד 18) נעה בין 20%-10% בדרגות שונות. 
אין עדיין ריפוי מלא לאסתמה, אולם טיפול תרופתי מאפשר לאזן אותה ולקיים אורח חיים שגרתי.

הטיפול  עצמו נחלק לשני סוגים:

-    תרופות להרחבת דרכי האוויר החסומות בעת התקף.
-    תרופות למניעה.

לרוב התרופות ניתנות בעזרת משאפים, שחלקם משלבים את שני הסוגים: מרחיבי סימפונות שהם גם אנטי דלקתיים.
ילדים שהמחלה קיימת אצלם בדרגה קלה, יזדקקו למשאף לעיתים רחוקות (עד פעם-פעמיים בשנה). ילדים שהמחלה קיימת אצלם בדרגה בינונית ומעלה, יזדקקו לרוב למשאף מניעתי מדי בוקר ולילה. בנוסף, אלה שסובלים מהתקפים מרובים או יודעים שספורט עלול לייצר אצלם התקף – יצטרכו לקחת איתם משאף גם לבית הספר. חשוב ליידע את הילד לזהות את התסמינים המקדימים להתקף.

בדרך כלל מדובר בתסמינים אינדיבידואלים. יש ילדים שקשה להם לדבר לפני כן, יש ילדים שכואב להם בחזה, ויש כאלה שבכלל כואבת להם הבטן. ככל שהילד יידע לזהות את התסמינים לקוצר נשימה מוקדם וייתן לעצמו טיפול בשלב הנכון, הסיכוי שמצבו הרפואי ידרדר – ירד באופן משמעותי.

מה קורה עם הילד מפחד מהמשאף?

רוב הילדים שסובלים מאסתמה, החלו לסבול מבעיות נשימה עוד בהיותם תינוקות אז הם כבר די רגילים. מהר מאוד הם מבינים שזה נועד להקל עליהם ולכן הם לא מביעים  התנגדות. כמובן שאם מדובר בילד גדול יותר, מסבירים לו בגובה העיניים שזה הפתרון שיגרום לו להרגיש יותר טוב.

כל מה שעליו לעשות זה לשים את המשאף בפה כמו משרוקית, זה לא כואב ולא מציק. מה שכן, מומלץ לעשות זאת בפעם הראשונה אצל רופא/ה או אצל אח/ות, כדי שאלה יסבירו להם את טכניקת השימוש במשאף בצורה הטובה ביותר.

מאיזה גיל אפשר להשתמש לבד במשאף?

זה תלוי בבגרות של הילד, אבל בממוצע אנחנו מדברים על סביבות גיל 10. התפעול של המשאף אומנם מצריך לא מעט קואורדינציה: אחרי שמנערים אותו צריך לתזמן את שלב הלחיצה לזמן השאיפה. אבל לילדים נותנים משאף שמגיע עם מוליך, מה שהופך את הכל לפעולה מאוד פשוטה. רק צריך להצמיד את המשאף לפה והחומר נכנס לדרכי הנשימה גם כשנושמים רגיל. החשיבות של הגיל מתבטאת יותר באחריות: היכולת לזכור לקחת את הטיפול בזמנים הקבועים.

איך מתווכים לילדים שמרגישים חריגים וחוששים שיצחקו עליהם את העובדה שהם תלויים במשאפים?

צריך להדגיש בפניהם עד כמה אסתמה זו מחלה נפוצה יחסית, ושאין להם כל סיבה להרגיש חריגים. להסביר שהמשאף הוא בסך הכל כלי עזר שמאפשר להם לחיות חיים רגילים לגמרי ולעשות כל פעילות שירצו, ממש כמו שילדים אחרים מרכיבים משקפיים.

אני תמיד מציינת בפני הילדים שאני מטפלת בהם שיש גם הרבה ספורטאים מפורסמים שסובלים מאסתמה. בין אם זה הכדורגלן דיוויד בקהאם, הכדורסלן דניס רודמן, או השחיין האולימפי מארק ספיץ.

אנחנו, הצוות הרפואי, דוחפים את הילדים לנהל אורח חיים בריא ולא להימנע מדבר. כל עוד הם מקפידים על טיפול נכון, שזה אומר הקפדה על טיפול מניעתי, זיהוי התקף בזמן, ושימוש נכון במשאף - הם יכולים לכבוש כל פסגה שהם רוצים. אפילו לטפס על האוורסט.



לתווך את החשיבות של המשאף בגובה העיניים