מושלמים, כמו שהם: התנהלות עם ילדים פרפקציוניסטים

מכירים את זה שאתם בראיון עבודה ומתבקשים לציין חיסרון אחד? כמה מכם ציינו את העבודה שאתם פרפקציוניסטים מדי?

לא סתם מדובר בתשובה פופולרית במיוחד. מדובר בתכונה שהיא כביכול שלילית אבל בעלת מוניטין חיובי משהו. הרי איזה בוס לא ירצה עובד שיהיה מוכן להשקיע את כל כולו, כדי להגיע לתוצאה הכי טובה שאפשר?

אבל לדברי שני ביסר-סגל, נוירופסיכולוגית ופסיכולוגית שיקומית מומחית ומדריכה, במכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי שיבא, תל השומר, כשפרפקציוניזם קיים בצורה דומיננטית, יש לזה מחירים כבדים מאוד. ומי שמשלם את המחיר, הוא הפרפקציוניסט עצמו".

שימו לב להימנעות עקב פחד מכישלון

פרפקציוניזם היא תכונה שמתפתחת כבר בילדות שלנו. "אפשר להבחין בנטייה לקושי להתמודד עם כישלון, כבר בגילאי שנתיים-שלוש", אומרת ביסר-סגל, אבל מוסיפה כי התכונה מתחילה להיחשב לבעיה כשהמחיר על הסגנון האישיותי, עולים על ההישגים שאותו ילד או אדם בוגר מפיקים ממנה.

להיות פרפקציוניסט זה לא דבר חיובי?

"תלוי כמובן את מי שואלים. פרפקציוניסטים בוגרים רבים, יגידו שלתכונה הזו אכן יש מחיר, אבל שווה לשלם אותו. אחרי הכל פרפקציוניזם מהווה תמריץ שדוחף אותך להצטיין ובחברה מערבית כמו שלנו, הצטיינות זה דבר מתוגמל. מצד שני, זה עלול  להגיע עם מחיר נפשי גבוה: מתח, דאגה, פגיעה בדימוי העצמי. לעיתים התכונה הזו עלולה להוביל גם לדיכאון וחרדה".

איך פרפקציוניזם בא לידי ביטוי בילדים?

"אנחנו יכולים לראות את זה כשלדוגמה הילד מצייר משהו ואז מקמט או קורע את הדף לעיתים קרובות, רק כי לא היה מרוצה מהציור או כי יצא מהקווים. הסימנים הופכים מובהקים ככל שהגיל עולה. הילדים נראים לחוצים ומוטרדים מאוד לפני מצבים בהם הם נתקלים בסיטואציה שבה הם נבחנים: מבחן בבית הספר, קונצרט בכלי נגינה שהם מתאמנים עליו, משחק כדורגל, כדורסל וכו'".

מה לגבי נורות אדומות? למה לשים לב?

"כשהילד לא מוכן להתנסות בדברים חדשים. זו נטייה שהולכת מאוד עם פרפקציוניזם.  הפחד הרב מלחוות כישלון, מונע ממנו התנסות בתחום לא מוכר. ילדים פרפקציוניסטים גם נוטים להיות מאוד מרצים. בהתחלה בוער בהם הצורך לענות על הציפיות של האחר, ובהמשך גם על העצמי".

מה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות?

"מדובר בתכונה שיש לה בסיס גנטי ולכן, לפני הכל, על ההורים לערוך התבוננות פנימית ולשאול את עצמם אם גם הם כאלה. זו תכונה שאפשר להוריש אותה לילדים גם באמצעות גנטיקה ישירה וגם באמצעות המודלים ההוריים שאנחנו משדרים להם בבית. מאחר והחברה המערבית מעודדת את הדחף להצטיינות כל הזמן, להורים בהחלט מומלץ לנסות ולאזן את החתירה לשלמות של הילד ובמקביל לאמן אותו לקבל גם כישלון".

ומה השלב הבא?

"אחרי שמעלים את האפשרות לכישלון למודעות, על ההורה לעזור לילד שלו להפנים שכל אחד נכשל לפעמים, גם אנחנו, ההורים".

ביסר-סגל מסבירה כי "ניתן לעשות את זה בצורה שבה 'מדברים מעל ראשו של הילד', כלומר האמא מספרת לאבא איזו שגיאה איומה היא עשתה היום בעבודה, תוך כדי שהיא מוודאת שהילד מאזין. במקביל, אפשר לדבר איתו ישירות על כישלונות: לספר על כישלונות שההורים עצמם חוו או חווים, להראות סרט מומלץ ביוטיוב בשם 'כישלונות מפורסמים', שמספר על אישים שונים בהיסטוריה שחוו כישלונות ובהמשך הגיעו להישגים כבירים, מאלברט איינשטיין ותומס אדיסון ועד אופרה ווינפרי ומייקל ג'ורדן.

"המטרה היא לשדר לילדים שלנו שכולנו נכשלים לפעמים, שאין דרך להימנע לחלוטין מכישלון, ושלעיתים צריך גם לדעת ליהנות ולהעריך את הדרך: להבין שגם ממנה אפשר ללמוד. ובעיקר, שאי אפשר בכל פעם למדוד הצלחה, רק על פי התוצאה הסופית".

ועוד שני טיפים לסיום:

1. שבחו את ילדכם על התהליך (השקעה, התמדה, כוח רצון) ולא על התוצאה הסופית. ובכל מקרה, עודדו את ילדכם לראות מעבר לפגמים. ילדים פרפקציוניסטים נוטים לראות ולזכור את הכשלונות יותר מאשר ההצלחות. כשאתם מבחינים בכך, מקדו אותם בצדדים החיוביים ובהצלחות שלהם ("שיחקת נהדר, היית בכושר מעולה).

2. אל תמעיטו בערך החרדות של ילדכם. אמירות כגון: "אל תדאג, אנחנו יודעים שתקבל ציון מעולה", גם אם נובעות מכוונות טובות, יוסיפו ללחץ של ילדכם לשמור על מעמדו. האזינו, קבלו את דבריו והדגישו בפניו מהם המוקדים החשובים באמת.