למה ילדים בדיכאון?
מהם הסימנים המחשידים לדיכאון אצל ילדים ואיך מטפלים בו?
מתן היה ילד חברותי ונמרץ. הוא בילה הרבה עם חבריו, שקד על לימודיו והתאמן בנבחרת כדורסל. אך לפתע, ללא כל סיבה נראית לעין, המצב השתנה – הוא הפסיק לבלות עם חברים, לא הצליח להתרכז בלימודים, והחל להחסיר אימונים. הוא טען שהוא עייף ואין לו חשק לצאת מהבית. בלילות התקשה להירדם. יום לאחר שמלאו לו 15, אחותו מצאה אותו בחדרו מעורפל הכרה, לידו חפיסת כדורים. הוא הובהל למיון. שם גם אובחן בדיכאון.
כיצד מתבטא דיכאון אצל ילדים ובני נוער?
דיכאון מתפתח אצל כ-2.5% מהילדים בגילי בית ספר יסודי ואצל כ-8% מהמתבגרים. הוא מתאפיין במצב רוח ירוד, עצבנות ואי-שקט שנמשכים לפחות שבועיים, ואלו עשויים להיות מלווים בסימנים נוספים כגון אובדן עניין בפעילויות שהסבו הנאה בעבר, דימוי עצמי נמוך, הסתגרות, חוסר אנרגיה, ומחשבות אובדניות. דיכאון אף עלול להוביל להתאבדות של בני נוער. זו למעשה סיבת המוות השנייה בשכיחותה (לאחר תאונות) באוכלוסייה זו.
מהם גורמי הסיכון להתפתחותו?
דיכאון עשוי להיגרם בשל נטייה תורשתית; לעתים קרובות אחד ההורים יסבול גם הוא מדיכאון. גורמים אחרים שתורמים להתפתחותו עשויים להיות סביבתיים, כגון אובדן הורה לפני גיל עשר, התעללות גופנית או נפשית, ובעיות משפחתיות כגון עוני או גירושים קשים של ההורים.
מחקרים מראים שקיימים שני דפוסים פסיכולוגיים שכיחים בילדים ובני נוער עם נטייה לדיכאון: הראשון הוא פרפקציוניזם וביקורת עצמית גבוהה. כך למשל, כישלון בלימודים עלול לגרום להם לדיכאון; השני הוא תלותיות בזולת. כך למשל, ריב עם חבר או אכזבה רומנטית עלולים לגרום להם לדיכאון.
כיצד ניתן לאבחן דיכאון אצל ילדים?
לא תמיד קל לזהות דיכאון בילדים ונוער כיוון שרובם מתקשים יותר ממבוגרים לזהות עצב ולבטא אותו, ולא משתפים ברגשותיהם ותחושותיהם או פונים לעזרה. בנוסף, הדיכאון אצלם פחות מתבטא בסמנים גופניים - כפי שקורה לעתים אצל מבוגרים - כגון ירידה בתיאבון והפרעה בשינה. כאמור, הוא מתבטא בעיקר במצב רוח ירוד, עצבנות ואי-שקט, ולרוב הסביבה הקרובה לא מייחסת זאת לבעיה נפשית קשה.
כיצד בכל זאת ניתן לאבחן דיכאון אצל ילדים ובני נוער? כאשר ילד או מתבגר מפסיק ליהנות מדברים שנהנה מהם בעבר או מסתגר חברתית – זו נורת אזהרה מרכזית. האבחון יתבסס על בדיקה פסיכיאטרית שכוללת שאלונים וראיונות מובנים.
דיכאון שלא יאובחן ויטופל בזמן עלול להחמיר ולהוביל לבעיות קשות כגון הפרעות אכילה, התמכרויות וכאמור אף לאובדנות. לכן, כאשר מתעורר חשד לדיכאון אצל ילדים ומתבגרים, חשוב להפנותם מוקדם ככל האפשר לפסיכיאטר/ית או פסיכולוג/ית ילדים.
כיצד ניתן לטפל?
הטיפול הפסיכולוגי בדיכאון יהיה קוגניטיבי-התנהגותי. המרכיב הקוגניטיבי נועד לעצב מחדש את דפוסי החשיבה של הילד ולהקנות לו כאלו שיהיו חיוביים יותר. למשל, להפסיק לשים דגש על אירועים שליליים וכישלונות, לראות את חצי הכוס המלאה, ולהימנע מהכללות כגון "אם נכשלתי במבחן הזה, אז אכשל בכל המבחנים". המרכיב ההתנהגותי נועד להשיב את הילד בהדרגה לרמת התפקוד הקודמת, בין השאר מבחינה לימודית וחברתית. כך למשל, מעודדים אותו לשלב בחייו פעילויות מהנות שיתרמו לבריאותו הפיזית והנפשית, כגון פעילות גופנית (שגורמת להפרשת אנדורפינים – מוליכים עצביים דמויי מורפיום, שמשפרים את מצב הרוח ואף גורמים לאופוריה).
בעת הצורך (מגיל 8), ישולבו בטיפול הפסיכולוגי תרופות נוגדות דיכאון, בעיקר ממשפחת SSRI (הידועה שבהן היא פרוזק). תרופות אלו גורמות להעלאת ריכוז הסרוטונין – מוליך עצבי שבין השאר אחראי לוויסות רגשי ולמצב הרוח – בסינפסות ומגבירות את השפעתו במסלולים העצביים במוח. לא מומלץ ליטול אותן ללא מעקב של פסיכיאטר/ית ילדים.
