מיקובקטריום אטיפי

השם באנגלית: Atypical mycobacterium

מאת:  ד"ר גליה ברקאי

מיקובקטריות אטיפיות הן קבוצה של חיידקים הנמצאים במקומות רבים בטבע כגון באדמה, במים, בחלב בלתי מפוסטר ועוד. החיידק שייך למשפחת החיידקים שגורמת לשחפת, אך אין מדובר באותו חיידק ובניגוד לשחפת, אין הדבקה בחיידק מאדם לאדם.

מהם התסמינים?

מרבית הנדבקים אינם מפתחים כלל סימני מחלה. התסמינים האופיינים של החיידק בילדים בריאים הם בעיקר דלקת בבלוטת הלימפה, בדרך כלל הצווארית.

מדובר בדרך כלל בילדים בגיל פחות מ-4 שנים, אצלם מופיעה בהדרגה נפיחות צווארית הולכת וגדלה, ללא הופעת סימני מחלה נוספים כגון חום או הרגשה כללית רעה. כעבור מספר שבועות, העור מעל הבלוטה הופך לאדום, סגלגל ודק, והבלוטה מתרככת ובהמשך מתנקזת דרך פתח בעור מוגלה ירקרקה. כאשר לא מתערבים בתהליך, ההפרשה פוסקת ונותרת במקום על פי רוב צלקת. במקרים מסוימים, בעיקר באנשים עם פגיעה במערכת החיסון או עם מחלה ריאתית כרונית, החיידק עלול לגרום למחלה ריאתית.

איך מאבחנים?

בדרך כלל מספיקה התמונה הקלינית האופיינית, אולם כאשר יש ספק, ניתן לנקז את הבלוטה ולשלוח את תוכנה לתרבית מיוחדת למיקובקטריות. מכיוון שהחיידק גדל לאט, התוצאה תתקבל רק כעבור מספר שבועות ואף יותר. במרבית מהילדים תבחין העור לשחפת (PPD) יהיה חיובי חלש.

איך מטפלים?

קיימות מספר אפשרויות טיפוליות: האפשרות הקלאסית היא של כריתה ניתוחית מלאה של הבלוטה. כאשר הבלוטה נכרתת בשלמות, הריפוי הוא לרוב מלא, אם כי לעתים יש חזרה מקומית.

כאשר יש חשש מהוצאת הבלוטה, למשל בשל מיקום שמסכן פגיעה בעצב הפנים בעת הניתוח, ניתן לטפל בשילוב של שתי תרופות אנטיביוטיות למשך 6-3 חודשים. כעבור זמן, הבלוטה תסיים להפריש מוגלה ותתנוון ולעתים תישאר צלקת מעט בולטת באיזור.

לאחרונה קיימת גישה שלפיה לא מטפלים כלל במחלה ומחכים להחלמה הספונטנית, בשלב זה לא קיים מספיק מידע על אפשרות טיפולית זו ולכן עדיין מוקדם להמליץ עליה. בכל מקרה, המחלה אינה נוטה לגרום לסיבוכים מעבר לנגע המקומי, והיא חולפת בסופו של דבר, עם או בלי צלקת.