ים, שמש ודאגות: איך שומרים על המתבגרים במהלך הקיץ?

מכירים מקרוב את המשפט "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות"? תנו לנו לנחש - אתם הורים למתבגרים. מצד אחד הם כבר לא תלויים בכם לחלוטין, שזה שחרור גדול. מצד שני, היעדר שליטה מלאה על סדר יומם, מגביר את הפחד והחשש מהצרות (הגדולות) שהם עלולים להיקלע אליהן.
 
אבל למה דווקא, כשהם כבר כמעט בגיל צבא, נערים ונערות מועדים יותר ללקיחת החלטות לא נכונות ולהתנהגויות מסכנות?

"במוח האדם יש אזור הנקרא 'קדם מצחי' והוא אחראי בין היתר על הוויסות העצמי, שליטה בדחפים ושיקול הדעת", מסבירה איילת קייטס, עובדת סוציאלית קלינית במרפאת פסיכיאטריה לילד ולמתבגר בבית החולים ספרא ילדים בשיבא. "מאחר ובגיל ילדות, יש צורך בלמידה מהירה בתחומים רבים, המוח צריך להישאר גמיש ואינו מפותח עד הסוף בגיל צעיר.

"בהתאם, החלק ה'קדם מצחי', הוא האחרון להתפתח, ומגיע להתפתחותו הסופית רק סביבות גיל 25. בפועל זה אומר שבני נוער, ככל שיהפכו לעצמאיים יותר, ייחשפו ליותר גירויים, אבל מצד שני יתקשו יותר לשלוט בדחפים ולהפעיל שיקול דעת. מה גם שבגיל הזה הם נתונים יותר ללחץ חברתי. זו הסיבה שבני נוער עשויים להיות אימפולסיביים יותר, ולעיתים אפילו אימפולסיביים מדי: הם יכולים למצוא את עצמם במצבים אלימים מסוכנים, בהתנהגויות מסוכונות בנהיגה, בסיטואציות מיניות לא מותאמות, וגם לפתח יחסי תלות - חלקם תלויי חומרים מסוכנים וחלקם לא".

בני נוער עלולים לפתח התמכרות כבר בגילאים האלה?

"ראשית, כשמדברים על בני נוער, לא נמהר להגדיר התנהגויות שונות כהתמכרות, שהרי באופן טבעי הם מתנסים, אבל כן חשוב להתייחס לשימוש כפייתי. זה יכול לבוא לידי ביטוי בשימוש מסכן חיים שאינו תלוי חומרים ממכרים, כמו אלכוהול וסמים, או כזה שפוגע בתפקוד החיים כמו צריכת יתר של פורנו, שופינג או משחקי מחשב".

הם עושים חיים, אנחנו לא ישנים. בני נוער בחופש הגדול


העולם הטכנולוגי שבו אנחנו חיים, גורר מצב בו שימוש כפייתי עלול להופיע כיום גם בגיל מוקדם יותר מבעבר. "יחסי תלות במסכים או במשחקי מחשב, מתחילים כבר בגילאי 13-12. יחסי תלות בפורנו ובחומרים מסוכנים ניתן לראות כיום כבר החל מגיל 14. בקרב בנים זה נפוץ יותר, אבל זה בהחלט לא פוסח על בנות ולכן אסור להירדם בשמירה".

מה מוביל לשימוש הכפייתי?

"במוח פועלת מערכת תגמול שתפקידה לחזק התנהגויות שטובות לנו מבחינה הישרדותית, כמו אכילה וקיום יחסי מין. במצבים אלה, משתחרר הורמון הדופמין, שאחראי על תחושת העונג, הריגוש והתרוממות הרוח. חומרים כמו אלכוהול, סמים או פורנו, יכולים לעלות פי ארבעה את רמת הדופמין. ברגע שבני נוער נחשפים לחומרים האלה – בעיקר עקב האזור במוח שעדיין לא מפותח לגמרי – לא תמיד יוכלו לשלוט בדחפים ולהפעיל שיקול דעת כדי להימנע מלחזור שוב ושוב על השימוש בהם וזה מה שעשוי לייצר בסופו של דבר התמכרות או כפי שהיא מכונה כיום, 'הפרעת שימוש': התנהגות שחוזרת על עצמה עקב דחף פנימי, שעלולה לפגוע בתפקוד החיים ולעיתים אף להיות מסכנת חיים".

כל בני הנוער חשופים לזה באותה מידה?

"לא. זה המקום להרגיע ולומר שלא כל נער שיתנסה בסמים או אלכוהול למשל, גם יפתח שימוש כפייתי. משולבים בזה גורמים נוספים כמו סטרס, גנטיקה, ADHD (הפרעת קשב וריכוז שמקשה עוד יותר על הוויסות הרגשי), טראומה וקשיים חברתיים".

מה צריך להדליק אצלנו, ההורים נורות אדומות?

"זה תלוי הפרעה, אבל לרוב, כששמים לב שהילד מתנהג בצורה חריגה מהרגיל: סובל יותר מעצבנות ומהתפרצויות זעם, מסתגר יותר בחדרו, או לחלופין נעדר יותר מהבית, משקיע פחות בלימודים, פורש מחוגים או ענפים בהם עסק קודם. אם הילד משתמש למשל בקנאביס, הדיבור שלו יהיה איטי יותר ועיניו יהיו אדומות. חשוב להדגיש שלא כל הדברים האלה חייבים להתרחש, ובמקביל, מדובר בגיל הורמונלי שמאופיין גם ככה במצבי רוח משתנים וברצון של הילד להסתגר בעצמו. לכן, כל הורה צריך להסתמך בעיקר על האינטואיציה האישית שלו והיכרותו עם הילד".

ואם אכן זיהינו שימוש כפייתי או דפוס התנהגות לא בריא? איך מציבים גבולות?

"כל מקרה לגופו, אבל המכנה המשותף הוא תמיד לייצר שיח פתוח עם הילד, כזה שלא מבוסס על הגבלות והפחדה. עד כמה שהחרדה לילד לגיטימית, אסור לתת לה להשתלט, לא לבוא רק מהמקום הסמכותי שמורה לילד להפסיק.

"בעיקר בקרב מתבגרים, אם מייצרים התנגדות ואוסרים באופן גורף, זה מוביל לתוצאה הפוכה. לכן צריך לומר לו: 'אני דואג לך. אני רואה שבזמן האחרון הזנחת דברים שאתה אוהב, אני רוצה לעזור לך'.

שימוש כפייתי במשחקי מחשב: נסו להבין עם הילד למה הוא צריך עבור זה כל כך הרבה שעות. הרבה פעמים זה נובע מקשיים חברתיים (פיצוי על היעדר חברים), או תסכול (לדוגמה: התמודדות עם קשיים בלימודים ופיצוי עצמי בעזרת תחום שבו הוא מצטיין). 
התמודדות: הגדירו ביחד אתו מראש כמה שעות ביום מול המסך הן בגדר הסביר וההגיוני.

יחסי תלות באלכוהול או בקנאביס: לרוב, אלה באים כדי לטשטש כאב גדול, לפעמים אפילו משהו טראומטי שקרה. חשוב לנסות להבין ביחד מה קרה, אילו פחדים הוא מפחד לפגוש. חשוב להגדיר כמה שעות מותר לו להיעדר מהבית ולבלות עם חברים. במקביל, חשוב לתת לו מענה אלטרנטיבי. לעזור לו לחשוב איך למלא את זמנו הפנוי. בעיקר בתקופות כמו החופש הגדול.

הציעו לילדים שלכם להירשם למכון כושר, למצוא עבודה לקיץ וכן הלאה. במקביל, חשוב מאוד גם לייצר יותר זמן משפחתי משותף: בין אם זה לשבת ולצפות יחד בתוכנית קבועה בטלוויזיה, או לאכול בימים קבועים ארוחת ערב משותפת".

ואם זה לא עוזר והם מסרבים לשתף פעולה?

"אז זה הזמן להפעיל את הסמכות והאחריות ההורית.  אם מדובר בגיימינג, במקרה הצורך אפשר להחרים לזמן מסוים את המחשב. אם הילד יוצא יותר ויותר למסיבות ושותה, אפשר להחרים לו את הרכב או לא לתת לו דמי כיס. מצד שני, כדי למזער נזקים, מומלץ לעשות זאת באופן הדרגתי: להמעיט ולא לאסור לגמרי.

קייטס מעלה נקודה שחשוב לקחת בחשבון כאשר מחליטים לפעול: "חייבים להבין שהילד ייאלץ להתמודד עם הדברים שהוא ברח מהם ולכן אסור להשאיר אותו חסר אונים. על ההורה לחשוב על דרך שתמלא עבורו את החלל. לתת לו משימות ולדרבן אותו לפעילויות שונות. במקרים חמורים יותר, כשזה לא עוזר או שברור שהילד כבר סובל מהתמכרות מסוכנת, מומלץ לערב איש מקצוע. וגם אז, חשוב לעשות זאת באמצעות תקשורת פתוחה. לומר לו: 'אתה חסר אונים, אני חסר אונים שאני לא יכול לעזור לך, אנחנו זקוקים למישהו שיעזור לנו'. חשוב להבין שיש כאן משהו מעבר למרכיב ההתנהגותי. שהילד למעשה שרוי במצוקה, וזקוק יותר מכל להורה שלו".

קייטס מסכמת בטיפ חשוב: "ככל שהילד מתבגר ,כך קשה יותר לגייס אותו לדברים אחרים ולהחליט על סדר יומו. כדי להקדים תרופה למכה, מומלץ עוד לפני שהילד נכנס לגיל ההתבגרות לדאוג עבורו לדפוס יום קבוע: השתייכות למסגרת חברתית (תנועת נוער או ענף ספורט), לייצר זמן משפחתי קבוע (צפייה בטלוויזיה, משחק משותף, ארוחת ערב קבועה) והכי חשוב: תמיד לדאוג לנהל שיח פתוח עם הילד כדי להבין מה קורה בעולמו, אם הוא חווה קשיים חברתיים, קשיים לימודיים, ואם הוא עבר סוג של טראומה – הוא ירגיש מספיק בטוח ופתוח  לשתף בזה את ההורה".