פיתוח ביטחון עצמי בקרב ילדים

מאת: כפיר נוי, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי מומחה-מדריך מרכז הגן האבחוני במכון להתפתחות הילד, תל השומר, מנהל היחידה ההתפתחותית שפ"ח ר"ג.

פעמים רבות אנו שומעים תלמידים, חברים, עמיתים לעבודה, שכנים וכדומה אומרים את המשפט: "אם רק היה לי יותר ביטחון עצמי אז..."

אנשים רבים תולים את אי הגשמת חלומותיהם, הכישלונות, ההחמצות בחייהם, תחושותיהם השליליות  וחוסר ההעזה במושג הקרוי ביטחון עצמי.

מהו למעשה ביטחון עצמי ? וכיצד יוצרים ביטחון עצמי גבוה?

ביטחון עצמי בהגדרתו הינו היכולת לספק לעצמי את הרצונות והצרכים. ההכרה בחולשות, בכישורים, ביכולות ובכוחות שלי והיכולת להשתמש בהם בעת הצורך. מדובר למעשה באמונה ביכולות  ובכישורים השונים שלי (תחושת המסוגלות שלי)

ניתן אם כן לשנות את המושג מביטחון עצמי לביטחון בעצמי .

ביטחון עצמי אינו מולד אלא מתהווה במהלך החיים בפעילות גומלין בין מדדי טמפרמנט ( אופי התינוק המולד ) לבין סביבת חייו. ניתן דגש לחשיבות הרבה של השנים הראשונות להתפתחות ביטחון עצמי אצל ילדים והשפעותיהם על תפקודם בבגרות, אך יחד עם זאת ניתן לשפר ולהעצים ביטחון עצמי בכל שלב בחיים !  גם אצל ילדים עם צרכים מיוחדים או קשיים התפתחותיים , להם בשנים הראשונות תשתית מוטורית  ושפתית מעט נחותה, ניתן להעצים ולחזק ביטחון עצמי.

להורים אם כן תפקיד מכריע בהתפתחות הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות של ילדיהם.

להלן מס משתנים אשר נמצאו ע"פ ספרות מחקרית ענפה כקשורים עם ביטחון עצמי גבוה :

נוכחות ומעורבות הורים בחיי הילדים:

נוכחות הורה באופן יציב וקבוע בחיי ילדיו הינו המפתח להתפתחות רגשית תקינה.

רבות  נכתב בשנות ה- 60 וה- 70 על תיאוריות התקשרות – Attachment, Bollby  Joen  טען כי ברגע שההורה הינו מטפל קבוע, זמין רגיש וערני לצרכי התינוק אזי לתינוק מתפתח  ייצוג פנימי קבוע של דמות מטפל זמין לצרכיו והוא מרגיש כי הוא אכן ראוי לאותו טיפול מיטיב וכן חש בטוח לחקור את הסביבה.

מחקרים עדכניים יותר של שנות ה-90 הועידו כי זמן איכות ומשחק של הורה עם ילדו נמצא כחשוב להתפתחות ביטחון עצמי של ילד. בשנים האחרונות ניתן דגש גם למעורבות האב ( במשפחה בה יש שני הורים ) בפעילות יום יום-יומית שגרתית ( כגון  צחצוח שיניים, מקלחת השכבה לישון וכדומה ). מחקרים שונים הוכיחו את תרומת מעורבות האב לביטחון העצמי של ילדם.    Grossman et al( 1988 ,אצל  סרוף

 קופר ודהארט , 1997) מצאו כי  ילדים שאבותיהם היו מעורבים יותר בגיל הרך נצפו כעצמאים ויוזמים יותר, בעלי הסתגלות כללית טובה יותר.  Kostner et al (1990) מצאו כי היכולות האמפתיות של הילד גברו ככל שהאב מעורב יותר.

 רחל לוי שיף ( 1978): מצאה כי ילדים אלו מתמודדים טוב יותר עם מצבים חדשים, פחות תלותיים במבוגרים ויותר  עצמאיים. היא מצאה גם  שההתפתחות הקוגניטיבית בקרב  ילדים בעלי מעורבות אב תומכת וחמימה הינה טובה  יותר מאשר ילדים שהאבות פחות מעורבים בגידולם.

דרישות וגבולות:

 גבולות מהוות רשת של ביטחון עבור הילדים, ילד שמציבים לו גבולות ברורים, רגישים ותואמי שלב התפתחות  חש שדואגים לו ואוהבים אותו . ווינקט במושג "תסכול אופטימלי " טען כי בכדי שתינוק יחוש תחושה של ישות עצמאית הוא צריך  להיתקל עם חוויות של קושי, כאב, חרדה, איום, חסך לזמן  קצר, כל זה מאפשר את התפתחותו התקינה של: אגו, העצמי, יאפשר התמודדות והתנסות בעולם. התינוק  מבין שיש לו על מי לסמוך טוב יותר מסביבתו. ויוצר עצמי אמיתי ולא עצמי כוזב/מזויף ( וינקוט 1986 ).

היכולת להיענות לגבולות ולדחות סיפוקים בגיל צעיר נמצאה כקשורה מאוד להערכה עצמית חיובית וביטחון עצמי גבוה כפי שמתואר בממצאי "מחקר המרשמלו" : מדובר במחקר אורך שהחל  בשנות ה-60 באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב ונמשך עד השנים האחרונות. במחקר זה השתתפו ילדים בני 4-5 אשר נתבקשו לוותר על סיפוק מיידי של ממתק תמורת תגמול רב יותר ( יכלו להמתין כ-20 דקות ולזכות במרשמלו נוסף ).  הילדים  נבדקו לאחר 12 , 14 ו-20 שנה. הממצאים היו מפתיעים:  אלה שהצליחו לדחות סיפוקים ולהמתין לממתק הנוסף, בבגרות היו תלמידים טובים יותר ( ממוצע של 200 נק' יותר בפסיכומטרי ! ),  בעלי  משכורות  גבוהות יותר , חיו חיי משפחה יציבים יותר ( יותר זוגות נשואים), בעלי תפקוד חברתי טוב  יותר, יוזמה, כושר התמודדות עם קשיים  וביטחון עצמי גבוה יותר.  

הורים לילדים עם קשיים התפתחותיים ( פגים, בעלי ניידות נמוכה או קושי לתקשר ) חשים קושי לעיתים להציב גבולות לילדיהם, לומר "לא " ואף להציב דרישות ( הם מרחמים, קשה לראות אותם מתוסכלים וכדומה ) אך חשוב מאוד לקבל הכוונה וייעוץ נכון כיצד לעשות זאת ולא על "הכל לוותר. בכדי לאפשר התפתחות רגשית תקינה.

 מיומנויות של עצמאות בינאישית :

 ילד שעושה דברים שונים  בכוחות עצמו החל מגיל  צעיר ( מתלבש באופן עצמאי, מפנה את הצלחת מהשולחן בתום הארוחה וכדומה ) חש שהסביבה מאמינה בו וסומכת עליו וכך מתגברת האמונה הפנימית שלו בכוחותיו וכישוריו. אריקסון ( 1976 ) כחלק מתיאוריות "האני" דיבר על השלב השני בסולם ההתפתחות הפסיכו חברתית בגילאי 1-3 שנים כשלב הנקרא " אוטונומיה מול ספק ובושה"

 ( שלב המקביל לשלב האנאלי של פרויד) . בשלב זה הילד מגלה   צורך בעצמאות וביסוס חוויות של התנסות והצלחה בעולם וכאשר הוא מצליח בכך הוא מפיק תכונה של כוח רצון ומגלה אמונה ביכולותיו , לעומת זאת כאשר לילד לא מתאפשרים התנסות ועצמאות ( תואמת גיל ) הוא ייפתח ספק ביכולותיו ופעמים רבות "מאבקי שליטה וכוח " מול הוריו.

לא לחינם אחת המטרות אצל ילדים עם קשיים התפתחותיים זה לקדם מיומנויות עצמאות בין אישית ADL בכדי לאפשר להם אמונה ותחושת מסוגלות ביכולתם על אף קשייהם.

תגובות ההורים:

משתנה אחרון וחשוב אשר נסקר במאמר זה כקשור להתפתחות והעצמת ביטחון עצמי חיובי אצל ילדים הינו תגובות הורים. קיימים 2 סוגים של תגובות הורים :

א)   תגובות אמפתיות ורגישות המהוות מראה להתפתחות רגשית של הילד, כאשר התגובות חיוביות "ובמינון הנכון" הם מעצימות ומחזקות מאוד את הילד כגון: הדגשת צדדים חיוביים בילד, קבלת אופיו של הילד ללא צורך בשינוי מתמיד, קבלת כישלונות "בפרופורציה הנכונה" . הינץ קוהוט ( 1985 ). דיבר על 3 סוגים של תגובות הורים דרכם מתפתחת הערכה עצמית ותחושת "נרקסיזים חיובי " הנחוץ להתפתחות רגשית תקינה ונורמטיבית  של ילד:

• Mirroring: ההשתקפות בעיני האחר ודרך כך מתקיים הצורך באהבה,הערכה  ואמפתיה.
• אידיאליזציה: האדרה, הערצה, הצורך בהתפעלות של מטפל מבוגר אשר מאשש את תחושת המושלמות של הילד"
• תאומות  (Twinship): הצורך להיות כמו האחר , לשאוף להידמות לו אך גם להיות  שונה, למעשה מישהו מבין אותי אך גם שונה ממני...

"הילד המתעופף בסלון הבית בגלימת הסופרמן שלו זקוק לכך שייהנו משמחת החיים שלו ולא לכך שיפרשו את הפנטזיות שלו כגרנדיוזיות. הילד המאמין כי אמו גורמת לשמש לזרוח בבוקר זקוק לכך שירשו לו ליהנות מהשתתפותו באלוהות ולא לכך שיעמתו אותו עם מעמדה הננסי של אמו ביקום. מצבים נפשיים נרקסיסטיים מוקדמים מכילים את גרעיניו של נרקסיזים בריא. קוהוט סבור כי יש להרשות להם התמרה איטית משלהם, פשוט מתוך חשיפה למציאות..."( קוהוט 1985 ).

ב) סוג תגובות שונה התורמות לביטחון העצמי של הילד הינם התגובות הורים אשר מהוות מסר מרגיע לילד, "פונקציה של הרגעה" (ווינקוט, 1986)  שהינו מסר שהילד נמצא   במקום מוגן ושלמעשה הוא חי בעולם בטוח אשר מהווה כר להתפתחות וצמיחה.

רשימת מקורות:

אריק ה. אריקסון . ילדות וחברה. תרגום: אורי רפ, ספריית פועלים, תל אביב , 1976.

ווינקוט, ד.ו. (1986). הכל מתחיל בבית. הוצאת "דביר", תל אביב (1995).

קוהוט היינץ (1985). פסיכולוגית העצמי וחקר רוח האדם, הרהורים בגישה פסיכואנליטית חדשה.מתורגם משנת 2007 ע"י צילי זוננס ואלדד עידן, הוצאת תולעת ספרים.

סרוף, א., קופר, ר. ודהארט, ג. (1997). התפתחות הילד טבעה ומהלכה:תפקיד האבות בהתפתחות הילד. האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.