זה הקטן גדול נהיה: הצבת גבולות לילדים שנולדו פגים

מאת כפיר נוי, פסיכולוג התפתחותי מומחה, המכון להתפתחות הילד

הורים רבים לא ישכחו את תקופת המתח של השהייה בפגייה. התינוק הקטנטן, שבמקרים רבים נולד לפני הזמן, שכב במרחק נגיעה מהם, והם חשו מגוון רגשות – צורך לגונן, חששות, לחץ וחרדה. ועכשיו, גם שנים אחרי, קשה להתקדם הלאה.

לידת פג נחשבת לאירוע מעורר מתח, מצוקה ורגשות אשמה בקרב הורים. השהות בפגייה לאחר הלידה המוקדמת עלולה להיות חוויה לא צפויה, המלווה חששות. ההורים נאלצים להפוך להורים לרוב מוקדם מן הצפוי, ללא תהליך רגשי של הבשלה והכנה. לעיתים, הקשר הראשוני של הפג והוריו בעייתי, הפג מחובר למכשירים ולצינורות רבים, דבר המרתיע את ההורים, לעיתים אין אפשרות לאחוז בו באופן שבו ציפו טרום הלידה. ריחוק זה מגביר את תגובות הלחץ והחרדה שקיימים ומגביר את הקושי להסתגל לתפקיד ההורות.

לעיתים, בעקבות החשש ותחושת האשם של ההורים, הם מפתחים צורך "לפצות" את הילד בשנות חייו הראשונות: לגונן עליו ולוותר לו במקרים רבים. אלא שבמצבים כאלה עלולים להופיע קשיים בסמכות ההורית וביכולת ההורים להציב גבולות לילדיהם, דבר שמלכתחילה קשה יותר ב"עידן השפע" של המאה ה-21.

למה כל כך חשוב להציב גבולות?

בעבר הכול היה ברור: הייתה היררכיה של אבא ואמא בראש הפירמידה המשפחתית, ומתחתיהם הילדים. בימינו ההיררכיה הזו "נשברה": הורים מנסים יותר ויותר להיות חברים של הילדים, ופחות להיות הורים. וכך, לעיתים, ניתן לראות ילדים קטנים ש "מנהלים" את ההורים, דורשים ותובעים, כמו "עורכי דין קטנים".

מזווית הילדים זה נשמע אולי מבטיח, אבל כשהורים נותנים הרבה כוח לילדים הדבר יוצר דווקא פחד ובלבול. ילד בלי גבולות רגיל שעושים מה שהוא רוצה, ואז קשה לו במסגרת החינוכית, הוא לא מתחלק עם חבריו, חושב שמגיע לו הכול ושכל תשומת הלב צריכה להיות עליו. הוא הופך לאגוצנטרי, דבר המקשה עליו מאוד בהמשך חייו. לעומתו, ילד שהוצבו לו גבולות, יכול לדחות סיפוקים, לפתח עצמאות, מיומנויות חברתיות וערכים חינוכיים. זהו דווקא הגבול שמעניק לילד תחושת שייכות, ביטחון ואכפתיות.
 

מתי מתחילים להציב גבולות?

מוקדם משחשבתם: הגבול הראשון הוא למעשה רחם האם, לאחר מכן, כשהתינוק נולד, הגבול הפיזי הוא חיבוק ומגע ההורים. הצבת הגבולות מגיל צעיר מאוד היא הדרגתית. היא מתחילה כשאנחנו מקנים לילד סדר יום (זמן אכילה, זמן משחק, זמן שינה), ממשיכה כאשר התינוק מתחיל להגיע למקומות ולגעת בחפצים שבגללם הוא עלול להזיק או להסתכן.

הורים רבים, ובעיקר הורים לפגים או לילדים עם קושי התפתחותי, מתקשים להציב גבולות לילדים, מתוך תחושה שבכך הם עלולים לחבל ברצון שלו לחקור ולהתנסות, ומתוך הנחה שהצבת גבולות אינה מתאימה לתינוק בגיל צעיר, כיוון שעדיין אינו מסוגל להבין למה הכוונה. אכן, קשה להגביל תינוק, אולם הצבת גבולות חיונית כדי למנוע מהתינוק סכנות, ללמד אותו כללי התנהגות ולהעניק לו תחושת בטחון. כאשר אומרים לתינוק: "לא, את זה אני לא מרשה לעשות!" או "אני לא נותנת לך את החפץ הזה כי הוא שבור", למעשה מציבים בפניו גבולות. התינוק לומד שיש פעילויות שאסור לו להתנסות בהן בעצמו, ומתרגל לסמוך על הוריו שיתירו לו פעולות כדאיות ומועילות וימנעו ממנו סכנות. כך הוא מרגיש מוגן ובטוח.

למה כל כך קשה לנו לשים גבולות?

רגשות אשם: בהרבה מקרים הורים מרגישים רגשות אשם, אם בעקבות חווית הפגות ואם פשוט עקב עבודה מרובה ומיעוט זמן איכות עם הילד. ההורה אומר לעצמו: "יש לי זמן כל כך קצר עם הילד, אז אני אגיד לו לא ואגרום לו לבכות?"
פחד לפגוע בחיבת הילד: לעיתים קיים פחד שאולי הילד פחות יאהב את ההורה אם לא ייתן לו את מבוקשו, ויש אף הורים שמפצים ומשלימים זמן איכות קצר בעזרת מתנות, ממתקים וויתורים רבים.
 רחמים: קשה לראות ילד מתאמץ ויש נטייה לעזור לו. התופעה מחמירה כשההורים מחזיקים במחשבותיהם תחושות שהתינוקות "סבלו" בפגיה. לדוגמה: ילדה מסרבת לקום בבוקר לגן, ואמא אומרת לאבא: "תן לה לישון, היא עייפה, זה לא אוניברסיטה, שתגיע ב-10 לגן, לא יקרה כלום".
 עייפות ההורים: ההורים טרודים בדברים נוספים (עבודה, לימודים, התרוצצויות בסידורים שונים). הם קונים שקט במתנות, הבטחות ו-ויתורים.
בושה ופחד מביקורת: תחושת בושה או פחד ממה הורה אחר או דמות אחרת יגידו. למשל, הורים שיעדיפו למנוע מצב שבו הילד משתטח בקניון לעיני כל לאחר שלא קיבל מה שביקש.

אז מה עושים? טיפים להצבת גבולות בצורה יעילה וטובה

אין פתרון קסם, אבל יש צעדים שצריך לנקוט כדי להצליח. חשוב לדעת: אין נכון ולא נכון, כל משפחה צריכה לבחור את מה שמתאים לה. אבל הנה כמה עקרונות שחשוב ליישם במטרה להחזיר את הסמכות והשליטה להורה.

אחידות וגיבוי הדדי: הילד צריך לקבל מסר ברור משני ההורים מה מותר לו ומה אסור לו. על בני הזוג לגבות אחד את השני מול ילדיהם.

עקביות והתמדה לאורך זמן: זה לא קל לשמור על עקביות והתמדה, ונדרשים כוחות ואנרגיה. אך הם החשובים ביותר והכרחיים לבניית סמכות הורית והנחלת גבולות וכללים לילדים.

אמפתיה: חשוב לשמור על תגובה הורית המלווה באמפתיה ורגישות כלפי הילדים, אך בלי לקבל את שבירת הגבול. לילדים בגיל צעיר קשה לדחות סיפוקים ולהתמודד עם תסכול, וחשוב שהם יקבלו את המסר שההורה מקשיב להם ומבין את רצונותיהם. אך עם זאת, לא צריך תמיד להיענות. למשל: ילד שבוכה כי לא מקבל חטיף נוסף, ההורה יכול להגיב באמפתיה, כי הוא מבין אותו ושומע שהוא רוצה עוד חטיף.

ההורים כדוגמה: כהורים אנו משמשים מודל לחיקוי. ילדים מפנימים דרך התנהגות ההורים ערכים ודפוסים שונים. אנחנו לא יכולים לצפות מילד לנהוג באיפוק, כשאבא ואמא לא דוחים סיפוקים ומתאפקים בעצמם. אמא שצורחת על בנה "אל תצעק", לא משמשת מודל לחיקוי.

משוב ולמידה: לעיתים ילדים עוברים על הגבול שנקבע להם, יש עימות, ההורים והילדים כועסים -ובסוף היום הכל נשכח. חשוב שההורים יחזרו אל העימות דווקא בעת רגיעה, יישבו עם ילדיהם, יפרטו את מקרי האירוע ויפיקו מסקנות ויישום לעתיד.

גם אם נשמע שמדובר בעבודה מרובה, זה ממש לא בשמיים, גם להורים שילדיהם נולדו קטנים, טרם זמנם ולעיתים גם חלשים פיזית. שמירה על העקרונות אפשרית, והרבה פעמים, בלי ששמים לב, המצב משתפר בהדרגה. אם ההורים מגיבים בעקביות, אחידות והתמדה, תוך מתן מודל הורי, תגובה אמפתית ומתן משוב וחיזוק לילדים על התנהגותם, הפתרון יגיע.