קשיים חברתיים אצל ילדים ודרכים להתמודדות
מאת: שולי דוד לביא, פסיכולוגית התפתחותית מומחית, המכון להתפתחות הילד בשיבא
לכל אחד מאתנו חשוב שילדינו, בכל גיל שהוא, ישתלבו חברתית. לעיתים, חשיבות התחום החברתי משמעותי עבור הורים יותר מאשר יכולותיהם ההתפתחותיות, הקוגניטיביות או הדידקטיות של ילדיהם. הרצון של ההורים הוא שילדיהם יחושו אהובים, רצויים ויחוו חוויות חברתיות חיוביות הוא טבעי. תחושת הילדים כאהובים בקבוצת השווים שלהם, משפיעה גם על תפיסתם העצמית ותחושת השלווה או המתח הנפשי שלהם, שבתורם משפיעים גם על הפניות שלהם ללמידה ולהתפתחות.
בגילאים הצעירים, ילדים נסמכים יותר על הקשר עם הוריהם ועם מבוגרים אחרים בסביבתם. המשחק החברתי שלהם קורה במקביל לילדים אחרים, תוך סקרנות לעולמם של ילדים אחרים. כאשר סביב גיל 3 שנים, כתלות בהתפתחותו הקוגניטיבית, השפתית והרגשית של הילד, נצפה לראות התחלה של משחק משותף עם ילדים אחרים. ילדים בגיל זה מפתחים את ההבנה למיהו "חבר", ובהדרגה את היכולת להבין שלאחר יש רצונות, מחשבות וכוונות משלו (תיאוריית האחר - TOM).
למידת מיומנויות חברתיות ופתרון לקונפליקטים חברתיים נלמדים כבר בגילאים צעירים, למשל, תגובה באמצעות מספר דרכים כאשר ילד אחר חוטף לו משחק. הלמידה החברתית נעשית באמצעות תיווך המבוגרים המשמעותיים לנו ודרך התבוננות וחיקוי חברתי. היכולת להבין סיטואציות חברתיות ולהגיב אליהם באופן מותאם ואדפטיבי חברתית, קשור גם לפניות של הילד להיות בעל מוטיבציה חברתית, פנוי רגשית וקשוב לרמזים החברתיים שסביבו. למשל, ילד שמשחק עם מספר ילדים שמתחילים לצחוק, ומסיק שצוחקים עליו, יתכן והיה מוסח קשבית או רגשית ולא הבחין בכלל שהם צוחקים על דבר אחר שאינו קשור אליו.
לילדים בגילאי הגן ראייה אגוצנטרית (לא אגואיסטית), דרכה הם רואים את העולם דרך עיניהם בלבד (ינחמו ילד אחר עם הדובי שמנחם אותם וכן הלאה), ולכן במצבים עמומים ילדים עשויים לחשוב שדברים נאמרו עליהם או נעשו בגללם. על כן תיווך המבוגרים את הסיטואציות החברתיות, מתן פשר למה שהתרחש, כה חשוב בהרחבת הבנתו של הילד את העולם החברתי ("ראיתי שנעלבת, אולי חשבת שצוחקים עליך? זה באמת לא נעים כשמישהו אחר צוחק עליך, אבל אני לא בטוחה שזה מה שקרה. אני ראיתי שהם צחקו בגלל סרטון מצחיק שראו").
השתלבותם החברתית של ילדים יכולה להיות מושפעת מגורמים רבים; יחסים חברתיים ראשוניים נלמדים דרך מערכת היחסים בין ההורים, דפוסי הזוגיות והשותפות ההורית, כמו גם ממודל היחסים בין ההורים לאחים האחרים וקשרי האחאות של הילד עם אחיו. גורם משמעותי נוסף הוא הטמפרמנט של הילד. יש ילדים שמסתגלים מהר ונפתחים בקלות. ישנם ילדים שזקוקים לזמן התחממות, הם בודקים את סביבתם ולעיתים זקוקים לעידוד המבוגרים. ילדים יכולים להתחבר לילדים שדומים להם במקצב או דווקא עם ילדים שנוכחותם מעוררת בהם תחושות שהם מתקשים לבטא באופן עצמאי למשל השתובבויות.
יש גם ילדים שמתקשים יותר למצוא את מקומם, לפעמים בעקבות קושי בהסתגלות למסגרת, ביישנות משמעותית או אף חרדה, ולעיתים בעקבות חוויות עבר מופנמות כמו הפנמת "הילד המציק", דבר שיכול לקרות פעמים רבות מתוך הצורך להרגיש משמעותי, או מתוך קושי נוירו-התפתחותי. כמו כן, הסביבה הביתית והאופי המשפחתי גם הם יכולים להשפיע על השתלבותו החברתית של הילד. כך למשל, להורים אשר הם עצמם מופנמים יותר, פחות נפגשים עם חברים, ונוטים לעשות דברים בתוך התא המשפחתי שלהם, יכול להיות שלילד בדומה להוריו, יספיק חבר או שניים טובים כדי להרגיש אהוב ורצוי.
לעיתים ציפיות ההורים והגדרתם למהי הצלחה חברתית, אינה זהה לתחושות הילד עצמו. במקרים אלו צריך לברר עם עצמנו כהורים ועם ילדינו, האם המצב החברתי של הילד מדאיג את ההורים או את הילד עצמו, ולייצר הפרדה בין מה שאני כהורה חושב שצריך להיות עבור הילד שלי, לעומת בירור למה הוא זקוק ורוצה. כך למשל, אימה אשר יכולה להעלב בשם בנה שחברה לא רצתה לבוא אליו יום אחר יום, הבינה שהיא נעלבה בשמו, בעוד שהוא קיבל את סירובה של הילדה בהבנה.
כולנו עלולים לחוות קשיים חברתיים בכלל שלבי ההתפתחות בחיינו, בגן, בבית הספר, בצבא, בלימודים, במסגרות העבודה ואף באירועים משפחתיים. ישנם אתגרים חברתיים נורמטיביים, חוויות של עלבון, תסכול, חוסר אונים וכעס. עם זאת לעיתים ישנם ילדים שעלולים לחוש דחייה חברתית או בדידות. נרצה לשים לב האם זוהי תחושה שקרתה בעקבות אירוע מסויים, האם זה קורה רק במיקום מסויים כמו הגן או בית הספר, או תחושה כללית שמלווה את הילד. כאבו של הילד נפגש עם הכאב שלנו והזכרונות שלנו כילדים, ולעיתים יכול לשתק אותנו גם בשיח עימו, בתמיכה הרגשית שנוכל לספק לו כהורים וביצירתיות שלנו על מנת לסייע לילד.
במידה שהקשיים החברתיים קורים במסגרת החינוכית, קודם כל חשוב לדבר עם הגננת\המורה ולברר כיצד היא רואה את התחום החברתי אצל ילדנו. יתכן והחוויה שהוא מרגיש, אינה בהלימה עם מה שקורה בפועל במסגרת, כלומר, יתכן והקונפליקטים החברתיים נרשמים אצל הילד באופן משמעותי וצובעים את החוויה החברתית שלו באור שלילי, כאשר בעצם ישנם רגעי משחק והנאה עם חברים. כך או כך, כהורים, ניתן לעזור לילד ולספק לו עוגנים, למשל, לבחור עימו 2-3 ילדים מהמסגרת ולהפגיש אותו אחר הצהרים בתחילה בכל פעם עם ילד אחד, כאשר אתם תוכלו לשמש כעוגן וכמתווכים במצבים של קונפליקטים חברתיים.
חשוב לעודד התנסויות חברתיות הן בבית של הילד והן בבית של החבר. אתם מכירים את ילדכם הכי טוב, ייתכן ולילדכם קשה לחלוק משחקים, או להפסיד, תוכלו אז לחשוב עימו ביחד על תוכנית מראש כיצד אפשר לנהוג כאשר החבר מגיע, למשל, לבחור מראש מספר משחקים ואפשרויות עימן הילד יכול להתפשר ולאפשר לילד אחר גם לשחק ביחד. או אולי בתחילה להימנע ממשחקי תחרות, ודווקא לבחור במשחקים הדורשים שיתוף פעולה, עד שנוצר קשר של אמון בין שני החברים.
לעיתים תחומי העניין של הילדים הדומיננטיים במסגרת אינם בהלימה עם תחומי העניין של הילד, למשל כדורגל או ריקוד. נוכל לנסות לעודד אותו למצוא ילדים עם תחומי עניין דומים כגון משחקי דמיון או יצירה, ולנסות לחבור אליהם. לפעמים גם מוצאים את החברים הטובים לאו דווקא במסגרת החינוכית, אלא דרך חוגים המהווים תחומי עניין משותפים או דרך חברים של ההורים.
כאשר נוצר קשר משמעותי שכזה, ניתן להמשיך לעודד וללבות את החברות. כלי נוסף בו נוכל להשתמש בהתאם לגיל ולהתפתחות הילד, הוא ספרי ילדים, בהם הילד יכול לבחור אם להזדהות עם הדמות הראשית, ויכול לעזור להורים לנהל שיח דרך דמויות הספר על מצבים חברתיים, וכך לבצע הרחקה משיח ישיר עם הילד על מצבו החברתי, שלעיתים עלול להיות מציף רגשית ולהוביל להתנגדות.
אם המצוקה של הילד רבה ומשפיעה על דימויו העצמי ועל ההתנסויות שלו, ניתן לפנות לקבוצת מיומנויות חברתיות עם בני הגיל, על מנת שהילד יתנסה בחוויה מעצימה חברתית אשר תרשם אצלו כהצלחה, ואולי תאפשר לו להתמקם בתפקיד שונה מזה אשר רגיל אליו במסגרת. ניתן גם לגשת לטיפול פסיכולוגי המשולב בהדרכת הורים, אשר יוכל לנסות למפות את הקושי ולסייע באמצעות חיזוק העצמי של הילד ומתן כלים ספציפיים להורים עימם יוכלו לסייע לו.
כאשר ילדינו נתקלים בקשיים חברתיים, כפי שראינו נוכל לסייע להם ולעזור להם לייצר חוויה חברתית חיובית. שיח אותנטי וכן עימם יכול לגרום להם להרגיש שאנחנו כמבוגרים רואים אותם, כמו גם התערבויות שונות בבית, במסגרת החינוך ובאמצעות טיפול.
