דלקת בדרכי השתן אצל ילדים

שם באנגלית: Urinary Tract Infection

דלקת בדרכי השתן היא אחד הזיהומים החיידקיים השכיחים ביותר בתקופת הילדות, בעיקר אצל בנות. שכיחותה היא כ-3% בפגים, 0.7% בתינוקות עד גיל שנה, 3%-1% בגילי שנה עד חמש, ו-2.3%-0.7% בילדי בית ספר.

מהם הגורמים לדלקת בדרכי השתן?

הסיבה המרכזית להתפתחות דלקת בדרכי השתן היא חדירת חיידק אליהן. לרוב מדובר בחיידק מעיים שמגיע מאזור פי הטבעת וחודר למוצא דרכי השתן (ולכן, בשל קרבת פי הטבעת לפתח הפות, בנות נמצאות בסיכון גבוה יותר).

החיידק אי-קולי הוא השכיח ביותר. חיידקי מעיים נוספים שגורמים לדלקת הם פרוטאוס, קלבסיילה ואנטרובקטר. חיידקים נוספים שלא מגיעים מהמעיים ופחות שכיחים הם למשל פסאודומונס (שיכול לחדור לדרכי השתן דרך קתטר) וסטפילוקוקוס ספרופיטיקוס (שנמצא על העור באזור איברי המין ופוגע בעיקר בבנות בגיל ההתבגרות). ישנם גם נגיפים (כגון אדנו-וירוסים) שיכולים לגרום לדלקת בדרכי השתן.

הדלקת יכולה להופיע באזורים שונים במערכת השתן: בשופכנים (צינורות שריריים המובילים שתן מהכליות), בכליות, בשלפוחית השתן ובשופכה (הצינורית שמעבירה שתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף). מרבית הדלקות מתפתחות בחלק התחתון של דרכי השתן – כלומר בשלפוחית השתן ובשופכה.  

מהם גורמי הסיכון העיקריים לחדירת חיידק לדרכי השתן?

• עצירות ושלשולים (בעיקר אצל בנות).
• הרגלי היגיינה (אצל בנות): כאשר הניגוב של פי הטבעת נעשה לכיוון הפות; או כאשר ניגוב הפות לאחר מתן השתן אינו מבוצע נכון (בסמוך לפי הטבעת).
• שתייה בלתי מספקת.
• התאפקות יתר (אי ריקון השלפוחית).
• ברית מילה.
• מומים מולדים: המום העיקרי שגורם לדלקת בשלפוחית השתן הוא רפלוקס כלייתי שופכני – מצב שבו זרימת השתן חוזרת (מזוהמת) משלפוחית השתן אל תוך השופכן, עד למערכת המאספת של הכליות. זרימה הפוכה זו נובעת מפגם בשסתום שנמצא בין השופכן לשלפוחית. 

מהם התסמינים?

תסמיני דלקת בדרכי השתן משתנים עם הגיל. חום, בייחוד אם הוא נמשך יותר מ-48 שעות, הוא הסימן השכיח ביותר בכל הגילים. תסמינים שכיחים לפי קבוצות גיל הם:

תינוקות עד גיל חודשיים: חום, תת חום, מראה אפרורי, חוסר תיאבון, אי שקט, בכי רב, הקאות, שלשולים, ירידה במשקל או חוסר עלייה, וצהבת יילוד מתמשכת.

ילדים מגיל חודשיים ועד גיל שלוש: חום, הקאות, שלשולים, אי שקט, בכי רב, ירידה במשקל או חוסר עלייה, ושתן עם ריח רע (חריף).

ילדים מגיל שלוש ומעלה: חום, הקאות, שלשולים, דיסאוריה (כאבים, צריבה והפרעה במתן השתן), תכיפות ודחיפות במתן שתן, כאבים במותניים, כאבי בטן, הרטבת יום או לילה.

מהם הסיבוכים האפשריים?

זיהום בדרכי השתן שעולה לכליות עלול ליצור צלקות ברקמתן, והיא לא יכולה להתחדש, להחלים ולמלא את תפקידה. דלקות חוזרות שאינן מטופלות כראוי עלולות לגרום לצלקות נשנות בכליות עד לאובדן תפקודן ואי ספיקת כליות. בנוסף, צלקות אלו יכולות לגרום ליתר לחץ דם. סיבוך נוסף (שיכול להופיע בעיקר אצל תינוקות וילדים) הוא מעבר הזיהום מדרכי השתן לדם ולאזורים נוספים בגוף (אלח דם).

איך מאבחנים?

אם עולה חשד לדלקת בדרכי השתן יש לבצע בדיקת שתן כללית ומיקרוסקופית שבין השאר בודקת נוכחות לויקוציטים (תאי דם לבנים, המשתייכים למערכת החיסון), ניטריטים (תוצרי פירוק חיידקיים) ורכיבים שונים בשתן, כמו תאי דם אדומים, שעוזרים באבחון מצבים הפוגעים בכליות. אולם הזיהוי החיידקי והאבחנה הסופית נעשים באמצעות בדיקת תרבית שתן.

בדיקת השתן תילקח בצורה סטרילית באחת מהשיטות הללו:

אצל ילדים גמולים ששולטים במתן שתן (מגיל שנתיים-שלוש), השתן יילקח ישירות לכוס סטרילית מאמצע הזרם, לאחר ניקוי קפדני של פתח השופכה.

אפשרויות לקיחה אצל תינוקות, פעוטות וילדים לא גמולים – ניקוי פתח השופכה והדבקת שקית שתן עליו (בדיקה זו אינה מהימנה ולא מומלצת לתרבית); ניקוי פתח השופכה ותפיסת שתן אמצע הזרם לתוך כוס סטרילית (אפשרי רק בבנים); הכנסת קתטר באופן סטרילי לשלפוחית השתן (בעיקר אצל בנות), דיקור שלפוחית השתן דרך דופן הבטן על ידי רופא/ה (מתבצע רק בתינוקות). 

לעתים, בהתאם למצב הקליני של הילד/ה, ובעיקר בתינוקות, יילקחו בדיקות דם לתפקודי כליה ולסימני דלקת בגוף, ותיעשה בדיקת אולטרסאונד של הכליות ודרכי השתן.

איך מטפלים?

הטיפול המיידי הוא מתן אנטיביוטיקה. חשוב להמשיך לתת אותה על פי הוראות הרופא/ה גם כאשר סימני הזיהום חלפו והילד/ה מרגיש/ה טוב. הפסקת הטיפול לפני הזמן עלולה לגרום לחזרת המחלה בצורה חמורה יותר. תינוקות מעל גיל חודשיים, פעוטות וילדים עם תמונה קלינית לא חמורה יכולים להתחיל טיפול פומי (דרך הפה, בבליעה) במסגרת הקהילה. בתום הטיפול מומלץ לחזור על בדיקות השתן כדי לוודא שהזיהום חלף.

בעת אשפוז הנובע מזיהום חמור, האנטיביוטיקה תינתן דרך הווריד ויחובר עירוי נוזלים כדי למנוע התייבשות ולעודד שטיפה של הכליות ודרכי השתן. לעתים, לפי החלטת נפרולוג/ית ילדים, תתבקש גם בדיקת ציסטוגרפיה כחודש לאחר הזיהום לשם הדגמת דרכי השתן ו/או בדיקת מיפוי כליות לאחר כחצי שנה.

איך מונעים?

ניתן למנוע דלקות שתן חוזרות באמצעות:

• היגיינה: שטיפת הפות באמבטיה מדי יום ואחרי רחצה בים ובבריכה; ניגוב נכון לאחר מתן השתן, מהפות לכיוון פי הטבעת, וניגוב פי הטבעת בכיוון ההפוך לפות; רחצה במים וסבון לאחר פעולת מעיים (בעיקר אצל תינוקות); והחלפת חיתולים בתדירות גבוהה.
• להקפיד על שתייה מרובה.
• להימנע מהתאפקות בעת הצורך להטיל שתן.
• לטפל בעצירות ושלשולים.
• לשתות מיץ חמוציות (רצוי ללא סוכר).

מה לעשות בעת חשד לדלקת בשתן?

• תינוק בן פחות מחודשיים יופנה לחדר מיון, יאובחן ויאושפז.
• תינוק בן חודשיים עד חצי שנה עשוי להיות מופנה למוקד, מר"מ (מרכז רפואה מיידית), חדר מיון, או למרפאה בקהילה כאשר ניתן לקחת בה שתן לתרבית.
• אצל תינוקות בני חצי שנה ומעלה, פעוטות וילדים – יש לקבל הפניה מרופא/ה לבדיקת שתן כללית ותרבית והנחיות לביצועה.

חזרה למחלות ילדים