קרב מגע: הפרעה בוויסות חושי

מהו ויסות חושי?

ויסות חושי הוא היכולת לווסת ולארגן מידע ממערכות החושים ולהגיב בהתאם לדרישות וציפיות הפעילות והסביבה. בנוסף לחושים המוכרים, כמו טעם, ריח, ראייה ושמיעה, מערכות החושים בגופנו כוללות את מערכת המגע (טקטילית), מערכת התנועה (וסטיבולרית) ומערכת התחושה העמוקה (פרופריוצפטיבית). מערכות אלו חיוניות ביותר ומשמשות בסיס להתפתחות תקינה.

כאשר עיבוד המידע התחושתי שמגיע מהן הוא תקין, הוא מאפשר לשים לב לגירויים רלוונטיים ולסנן גירויים לא רלוונטיים. הוויסות החושי הוא חלק מעיבוד תקין של מידע תחושתי, והוא משפיע על התנהגות, קשב, שליטה, אינטראקציה חברתית, שליטה מוטורית והצלחה במיומנויות תפקודיות. במלים אחרות, הוא מאפשר אינטראקציה מותאמת עם הסביבה.

מהי הפרעה בוויסות החושי SMD))?

מצב שבו הילד מתקשה לווסת את עוצמת התגובות ההתנהגותיות לגירויים חושיים שנקלטים מגופו ומסביבתו ביומיום. 

מהם גורמי הסיכון האפשריים ל-SMD?  

• גנטיקה
• מרכיב טרום לידתי (בהריון), כגון הרעלה, וירוסים ותרופות
• טראומה בלידה, כגון ניתוח מיד לאחריה או מחסור בחמצן
• פגות
• נסיבות לאחר הלידה, כגון זיהום

מהם סוגי ההפרעה?

SMD נחלקת לשלושה סוגים:

תגובתיות יתר – מתבטאת בתגובה מוגזמת, עוצמתית, מהירה או ארוכת טווח לגירוי חושי. למשל, רתיעה ממגע במרקמים שונים, הימנעות ממקומות רועשים והומים, ולעתים אף תוקפנות בתגובה למגע לא צפוי.

תת-תגובתיות – מתבטאת בתגובה פחותה, אטית או חסרה לגירוי חושי. למשל, הילד יכול להיראות אדיש או לא ערני לסביבתו, מגיב באטיות, לא שם לב שפרצופו מלוכלך, ולא משתתף בשעת מפגש.

חיפוש חושי – מתבטא בצורך ועניין מוגברים בהתנסויות וחוויות תחושתיות עוצמתיות וממושכות. למשל, תנועתיות בלתי פוסקת, שימוש אינטנסיבי וממושך במתקני חצר, צורך לגעת באנשים וחפצים, ודחיסת אוכל לפה.  

אוטיזם ו-SMD

לפי ה-DSM-5 – המהדורה האחרונה של ספר האבחנות של האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה (APA) – הפרעה בוויסות החושי היא חלק מהקריטריונים לאבחון אוטיזם. גם מחקרים בתחום מעידים כי לרוב האנשים עם אוטיזם יש קשיים בוויסות החושי ביחס לשאר האוכלוסייה. קשיים אלו מתבטאים בדרך כלל בתת-תגובתיות ברוב מערכות החושים וברגישות יתר למגע ולגירויים שמיעתיים.

כיצד SMD עשויה להתבטא ביומיום?

ההתנהגויות המעידות על קושי בוויסות חושי מתקיימות בכמה מישורי חיים, ודורשות טיפול רק אם הן מקשות על התפקוד היומיומי. הנה כמה דוגמאות להתנהגויות שמאפיינות את שלושת סוגי ההפרעה (אך יש לציין כי לא כל ילד עם התנהגויות לא מותאמות יאובחן בהפרעה. לכל ילד עם SMD יש פרופיל חושי ייחודי שמוגדר על ידי המרפאה בעיסוק בתהליך ההערכה והאבחון והוא מטופל בהתאם):

1. לבוש

• בררנות לגבי סוג הבגד
• קושי לסבול את תווית הבגד/תפרים/כפתורים/ וכדומה
• חוסר הסכמה ללבוש בגדים חדשים

2. אכילה

• בררנות קבועה וממושכת – למשל לגבי המרקם, הטמפרטורה והטעם של המזון
• דחיסת אוכל בפה
• קושי לשבת בזמן הארוחה

3. היגיינה

• רתיעה מצחצוח שיניים, שטיפת פנים, חפיפת ראש וגזירת ציפורניים
• התנגדות להחלפת חיתול
• אי שימת לב לפנים מלוכלכות או לבגדים מסובבים על הגוף 

4. שינה

• קושי להירגע ולהירדם, גם בשל קולות, מראות ומגע השמיכה

5. למידה

• רתיעה או הימנעות מעבודות יצירה
• קושי להקשיב לדברי המורה או הגננת/ לשבת בשעת מפגש

6. משחק ופנאי

• אי השתתפות במשחקים (למשל בהפסקה או בחוגים)
• לקיחת סיכונים במקומות כגון גן שעשועים או חצר הגן/ בית הספר

7. חיי משפחה וחברה

• הימנעות מאירועים, כגון ימי הולדת, או הפרעה ואי השתלבות בהם
• קושי להתרפק, להתכרבל, להתחבק ולהתנשק עם ההורים ובני המשפחה
• התנהגות אלימה לעתים בעת משחק ופעילות חברתית – כגון דחיפות ונשיכות

כיצד מאבחנים SMD?

לדברי שמעונה לב און, מרפאה בעיסוק, "האבחנה ניתנת על ידי מרפאים/ות בעיסוק, כחלק מהערכה מקיפה של אנשי מקצוע נוספים לשלילת אבחנות דומות אחרות. היא מתבססת על דיווח ההורים לגבי התנהגויות לא מותאמות של ילדם ועל פי מבחנים, שאלונים ותצפיות בקליניקה ובמידת האפשר בסביבה הטבעית של הילד (למשל בבית, בחצר משחקים ובבית הספר)".

עם זאת, היא מוסיפה, "חשוב לזכור שלכולנו יש קשיים שקשורים לוויסות חושי במידה זו או אחרת. למשל, יש אנשים שלא יכולים ללבוש חולצה עם תווית תפורה מאחור, ויש כאלו שיתקשו לשבת זמן ממושך בלי לנענע את הרגליים או ללעוס מסטיק. כדי לקבוע אם קיים ליקוי בוויסות החושי צריך להתחשב בעוצמתו ובמידה שבה הוא משפיע על התפקוד היומיומי. אבחנה ב-SMD תינתן רק אם ההפרעה מגבילה את הילד בתחומי החיים השונים".

כיצד מטפלים?

הטיפול ב-SMD צריך להינתן על ידי איש מקצוע מיומן, שיצליח לזהות את סוג ההפרעה הספציפי וייתן לילד מענה על פי צרכיו הייחודיים. אחת הגישות הטיפוליות העיקריות, שדורשת ליווי ומעקב של מרפא/ה בעיסוק, היא דיאטה סנסורית: תוכנית פעילות מובנית, שמערבת פעילויות תחושתיות ספציפיות שנבחרות בקפידה ונועדו לעזור לילד להתנהג בצורה מווסתת ומאורגנת. תוכנית זו כוללת שינויים בסדר היום, בסביבת הבית ובמסגרת החינוכית, ולעתים אף שינויים באינטראקציה בין בני המשפחה. היא נבנית בשיתוף הילד והוריו ומשתלבת בסדר היום של המשפחה.

אם הטיפול ב-SMD יצליח, נראה תוצאות כגון התנהגויות מותאמות יותר לסביבה, שיפור במיומנויות חברתיות ובלימודים, וביטחון עצמי גבוה יותר. לעתים קרובות הורים מדווחים שהילד יותר "מחובר" ומאורגן וקל יותר לחיות עמו.

* מידע זה נועד לעזור להורים, לאנשי חינוך, לצוותים רפואיים ולמטפלים להבין מהי הפרעה בוויסות החושי כדי שיוכלו לזהותה ויפנו לטיפול ילדים שסובלים ממנה