אילו חיסונים ניתנים לתינוקות וילדים?
מהם חיסוני השגרה, באיזה גיל הם ניתנים ואילו מחלות הם עשויים למנוע?
מאת: ד"ר גלעד שרמן
הדרך היעילה והבטוחה ביותר להגן על ילדים מפני מחלות מידבקות היא מתן חיסוני שגרה. החיסונים ניתנים בעיקר בתחנות טיפת חלב ובבתי הספר (ללא תשלום).
לפני כל חיסון יש לדווח לצוות המטפל על תופעות לוואי שהיו בחיסונים הקודמים, ולאחר קבלתו מומלץ להמתין כ־15 דקות להשגחה במרפאה. בנוסף, מומלץ להקפיד על תוכנית החיסונים השגרתית במועדים שנקבעו בהתאם לגיל ולהימנע עד כמה שאפשר משינויים; חשוב להשלים את כל מנות החיסון כדי ליצור זיכרון מלא של מערכת החיסון.
חיסונים לאחר לידה
מנה ראשונה של החיסון נגד דלקת כבד נגיפית/ הפטיטיס B
החיסון נגד נגיף הפטיטיס B הוא החיסון הראשון שניתן לתינוקות, כבר בבית החולים, לאחר הלידה. לתינוקות ולילדים עד גיל שלוש הוא ניתן בזריקה לשריר הירך ומבוגרים יותר מקבלים אותו בשריר הזרוע.
איך פועל החיסון?
קיימים שני סוגי חיסון נגד הפטיטיס B, פעיל וסביל, שנועדו למנוע את התפתחות המחלה. החיסון הפעיל, שניתן בשגרה, מכיל את מעטפת הנגיף בלבד וגורם לגוף לייצר נוגדנים נגדו. החיסון הסביל מורכב מנוגדנים ייחודיים (אימונוגלובולינים) נגד חלבון המעטפת של הנגיף, ניתן לאחר חשיפה לנגיף ומעניק הגנה חיסונית מידית.
תופעות לוואי אפשריות
החיסון נחשב לאחד החיסונים הבטוחים ביותר ותופעות הלוואי שלו לרוב קלות וחולפות מהר. תופעות לוואי מקומיות עשויות לכלול אודם, כאב, רגישות ונפיחות באזור ההזרקה. תופעות לוואי כלליות עשויות לכלול חום, כאבי ראש, כאבי שרירים ומפרקים, סחרחורות, ירידה בתיאבון, בחילות, שלשולים, כאבי בטן, עייפות, הפרעות בתפקודי כבד ופריחה. תופעות נדירות מאוד הן הגדלת בלוטות הלימפה, הפרעות במערכת העצבים המרכזית וההיקפית ובייצור טסיות דם ודלקת פרקים.
מה החיסון מונע?
נגיף הפטיטיס B גורם לדלקת של הכבד (הפטיטיס/ צהבת מסוג B) ויכול לעבור בכמה דרכים: כאשר דם, זרע או נוזלי גוף אחרים מנשא של הנגיף או חולה בו מגיעים לגופו של אדם אחר. הדבר יכול לקרות עקב מגע מיני/ הדוק, שיתוף מחטים, מזרקים וכדומה, מגע עם דם מזוהם בנגיף ומוצריו, ובעת הלידה (מעבר הנגיף מהאם ליילוד).
אצל מבוגרים המחלה עשויה להתבטא בחום, הרגשה כללית רעה, עייפות, הקאות, חוסר תיאבון, כאבי בטן, צבע צהוב בעור ובלובן העיניים, שתן כהה וצואה בהירה (כיוון שתפקוד הכבד נפגע והוא לא יכול לפנות את הפיגמנט הצהוב בילירובין). אצל תינוקות שנדבקו לא מופיעים בדרך כלל תסמינים אך בניגוד למבוגרים, שלרוב מחלימים מהמחלה, הם בדרך כלל הופכים לנשאים של הנגיף ולכן חשוב לחסנם.
חיסון גיל חודש
מנה שנייה של החיסון נגד הפטיטיס B.
חיסוני גיל חודשיים
מנה ראשונה של החיסון המחומש
חיסון זה, שניתן בהזרקה לשריר הירך, משלב חמישה תרכיבים שנועדו למנוע חמש מחלות: פוליו (שיתוק ילדים), דיפתריה (אסכרה/ קרמת), טטנוס (צפדת/ פלצת), שעלת ודלקת קרום המוח שנגרמת מהחיידק המופילוס אינפלואנזה B (בשל התפרצות נגיף הפוליו ב-2022, הוקדם החיסון המחומש לגיל חודש וחצי).
איך פועל החיסון?
החיסון מכיל רעלנים שמפרישים חיידק הדיפתריה והטטנוס (אשר עוברים טיפול ושינוי כדי למנוע את השפעתם המזיקה), רכיבי חלבון של חיידק השעלת, נגיפי פוליו מומתים ורכיבי מעטפת החיידק המופילוס אינפלואנזה B. חשיפת מערכת החיסון לרכיבים אלו באופן מלאכותי גורמת לה לייצר נוגדנים נגד חיידקים ונגיפים אלה. ייצור הנוגדנים מתחיל בתוך שבועיים-שלושה לאחר קבלת החיסון, והיעילות החיסונית המרבית מתקבלת כחודש לאחר הזרקת שלוש מנות החיסון הראשונות.
תופעות לוואי אפשריות
במיעוט המקרים מופיעות תופעות לוואי מקומיות קלות כיממה לאחר קבלת החיסון. הן כוללות אדמומיות, נפיחות וכאבים באזור ההזרקה ונפיחות לאורך הגפה שבה הוזרק החיסון (נדיר). ייתכנו גם תופעות לוואי כלליות הכוללות כאב ראש, סחרחורת, עליית חום מתונה (מצב שכיח יחסית) או גבוהה (נדיר), בחילות, הקאות, אי שקט, עצבנות וישנוניות. כל התופעות לרוב חולפות בתוך יומיים. במקרים נדירים מתפתחות תופעות לוואי כגון כאבי פרקים ושרירים.
מה החיסון מונע?
פוליו: מחלה שנגרמת מנגיף הפוליו. הנגיף מועבר מאדם לאדם בעקבות מגע עם הפרשות (לרוב צואה אך לעתים גם בהפרשות נשימתיות) ומתרבה בדרכי העיכול. לרוב לא מתפתחים תסמינים ומדובר במחלה קלה בלבד. במיעוט המקרים מופיעים תסמינים כלליים כמו חום, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות והקאות וכאבי גרון. דלקת קרום המוח (מנינגיטיס) היא סיבוך נדיר, ובפחות מאחוז מהמקרים מתפתח שיתוק רפה של האיברים בשל פגיעת הנגיף במערכת העצבים (גורם לנזק בתאי העצב).
דיפתריה: מחלה זיהומית מידבקת שנגרמת מהחיידק Corynebacterium diphtheriae. הוא מופרש מהאף, העיניים והעור במשך שבועיים-שישה שבועות אחרי ההדבקה, מועבר ומתפשט בקלות באמצעות חשיפה להפרשות הנשימה של חולה (רסיסי רוק הניתזים מפיו בזמן שהוא מדבר, מתעטש או משתעל חודרים לדרכי הנשימה העליונות של אדם בריא) ומגע עם הפרשותיו מנגעים עוריים ועם חפציו האישיים. במקרים נדירים החיידק עובר במגע קרוב עם חיות משק ובחלב לא מפוסטר ומוצריו.
החיידק מתיישב באזור הלוע והשקדים ומפריש רעלנים שעשויים לגרום לנפיחות, בצקת וקרומים בדרכי הנשימה העליונות, מה שעלול לגרום לקשיי נשימה ואף חנק. הרעלנים אף עשויים לגרום לדלקת בשריר הלב ובעיות במערכת העצבים. התסמינים לרוב מופיעים יומיים-שבוע לאחר ההדבקה וכוללים חום גבוה (מעל 38 מעלות), צמרמורת, כאבים בגרון ובבליעה, שיעול, נפיחות של בלוטות הלימפה בצוואר ועוד.
טטנוס: המחלה נגרמת מרעלן המופרש מהחיידק Clostridium tetani, שנפוץ בטבע ויכול להימצא בקרקע, באבק, במעיים וצואה של בעלי חיים ובני אדם ובחלודה. נבגיו שורדים שנים רבות בטבע ויכולים לחדור דרך העור (למשל דרך פצעים וחתכים) ולגרום למחלה זיהומית של מערכת העצבים המרכזית. התסמינים מתפתחים לאחר כעשרה ימים בממוצע וכוללים עוויתות שרירים, כאב ונוקשות עד כדי שיתוק (בעיקר בצוואר, בפנים ובלסת). הסיבוכים עשויים לכלול עוויתות במיתרי הקול ובשרירי הנשימה (מה שיכול לגרום לקשיי נשימה) והתכווצויות שרירים ממושכות שעלולות לגרום לסדקים בעצמות. לתינוקות עלול להיגרם נזק מוחי עד כדי שיתוק מוחין.
שעלת: מחלה מידבקת שהגורם לה הוא החיידק Bordetella pertussis. הוא מפריש רעלנים שפוגעים ברירית דרכי הנשימה (בעיקר בקנה הנשימה והסימפונות) ועובר מאדם חולה לאדם בריא ברסיסי הפרשות הניתזים מהפה בעת שיעול, עיטוש ודיבור. התסמינים כוללים התקפי שיעול, נזלת או גודש באף, עיטוש, דמעת, כאבי גרון וחום.
הסיבוכים (נדירים ברובם) שעשויים להתפתח אצל תינוקות וילדים קטנים הם דלקת ריאות, התייבשות, קשיי נשימה, פרכוס, נזק מוחי, הקאות מרובות וירידה במשקל, לחץ דם נמוך ואי ספיקת כליות. כדי למנוע סיבוכים אלו מומלץ לקבל חיסון שעלת בהריון אשר מגן על היילוד מהמחלה עד התפתחות התגובה החיסונית שלו לאחר קבלת החיסון בגיל חודשיים. אצל ילדים גדולים יותר ומבוגרים יכולים להתפתח סיבוכים כגון דימומים מהאף ומכלי הדם בלחמית, פגיעה בצלעות, בקע בסרעפת ונפיחות בפנים בשל עוצמת התקפי השיעול, כיבים בפה ובלשון ודלקת אוזניים. דימום מוחי הוא סיבוך נדיר שיכול להופיע בכל גיל בשל חומרת השיעול.
דלקת קרום המוח מהחיידק המופילוס אינפלואנזה B: חיידק המופילוס אינפלואנזה מסוג B נמצא בדרכי הנשימה העליונות של נשאיו (עד כמחצית מהילדים טרום עידן החיסון) ועובר לסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה. הוא יכול לגרום לדלקת קרום המוח ודלקות נוספות (כמו אלח דם ודלקת ריאות) בעיקר עד גיל חמש, והיה הגורם השכיח ביותר לדלקת קרום המוח עד לתחילת השימוש בחיסון נגדו בתחילת שנות ה-90. תסמיני דלקת קרום המוח כוללים חום, כאבי ראש, הקאות וערפול הכרה. הסיבוכים שעלולים להתפתח הם פגיעה קבועה במערכת העצבים שיכולה לגרום ללקות שכלית, פרכוסים, חירשות ותמותה.
מנה ראשונה של החיסון נגד החיידק פנאומוקוק (פרבנר PCV13)
החיסון, שניתן בהזרקה לשריר הירך, משלב בתוכו רכיבי חלבון של 13 הזנים הנפוצים ביותר של החיידק פנאומוקוק (Streptococcus pneumonia). חיידק זה יכול לגרום למחלות זיהומיות כגון דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, אלח דם ודלקת אוזניים. חשיפת מערכת החיסון לרכיבי החיידק גורמת לה לייצר נוגדנים נגדו וכך מונעת זיהומים קשים ומפחיתה את הסיכון של בני המשפחה להידבק. החיסון מתחיל להשפיע כשבוע-עשרה ימים לאחר הזרקתו. השפעה זו נשמרת שנים רבות לאחר קבלת שלוש מנות. עם זאת, החיסון אינו מגן מפני הידבקות בזנים אחרים (נדירים יותר) של פנאומוקוק.
תופעות לוואי אפשריות
רוב התופעות שעשויות להופיע אחרי החיסון קלות וחולפות בתוך כיומיים. הן כוללות אודם, רגישות, כאבים ונפיחות באזור ההזרקה (לעתים נדירות יותר מתפתחת גם נפיחות בבלוטות הלימפה שבסמוך). תופעות כלליות יכולות להיות חום, חוסר שקט, הפרעות שינה, ירידה בתיאבון, בחילות, הקאות ושלשולים. תופעות נדירות הן פריחה אלרגית ופרכוסי חום, ותופעות נדירות ביותר הן תגובה אלרגית מיידית וחריפה (אנפילקסיס).
מה החיסון מונע?
לחיידק הפנאומוקוק יש מעל 100 זנים אך רוב המחלות (כגון דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, דלקת אוזניים ואלח דם) נגרמות מזנים שרובם כלולים בחיסון. בשנים שלאחר החיסון גוברת התחלואה מזנים שאינם כלולים בו ולכן לאחרונה אושר חיסון פרבנר 20 אשר כולל יותר זנים. בישראל הוא מיועד רק למבוגרים בשלב זה, אך בארה"ב הוא מאושר כבר מגיל חודש וחצי. החיידק עובר לסביבה ברסיסי רוק של חולים, הנפלטים בדיבור, שיעול ועיטוש, או במגע עם הפרשותיהם מהאף והפה. הטיפול העיקרי במחלות הנגרמות מפנאומוקוק הוא אנטיביוטיקה, אך בשנים האחרונות רבים מזניו פיתחו אליה עמידות, ולפיכך חיוני להתחסן.
מנה ראשונה של החיסון נגד נגיף רוטה (רוטהטק)
רוטה הוא אחד הגורמים הנפוצים לדלקת קיבה ומעיים ושלשולים אצל ילדים ותינוקות עד גיל חמש (בעיקר בגילי שלושה חודשים עד שנתיים).
איך פועל החיסון?
החיסון נגד רוטה, שניתן דרך הפה, מכיל חמישה זנים של נגיפי רוטה מוחלשים. כאשר מערכת החיסון נחשפת אליהם היא מייצרת נגדם נוגדנים בלי לגרום למחלה.
חיסוני גיל ארבעה חודשים
- מנה שנייה של החיסון המומת נגד פוליו.
- מנה שנייה של החיסון נגד דיפתריה, טטנוס ושעלת.
- מנה שנייה של החיסון נגד המופילוס אינפלואנזה B.
- מנה שנייה של החיסון נגד פנאומוקוק.
- מנה שנייה של החיסון נגד רוטה.
(בשל התפרצות נגיף הפוליו ב-2022, הוקדמה המנה השנייה של החיסון המחומש לגיל חודשיים וחצי).
חיסוני גיל חצי שנה
- מנה שלישית ואחרונה של החיסון נגד הפטיטיס B.
- מנה שלישית של החיסון נגד דיפתריה, טטנוס ושעלת.
- מנה שלישית של החיסון נגד המופילוס אינפלואנזה B.
- מנה שלישית ואחרונה של החיסון נגד רוטה.
- מנה שלישית של החיסון המומת נגד פוליו.
מנה ראשונה של החיסון החי־מוחלש נגד פוליו
חיסון זה ניתן בשתי טיפות בפה ומשלים את החיסון המומת; החיסון המומת מעורר ייצור נוגדנים בדם שמונעים מעבר של הנגיף מהמעי לדם ולמערכת העצבים. כך הוא מונע את המחלה מהמחוסנים, אך הם עדיין ממשיכים להפריש את הנגיף מהמעי לסביבה (בצואה) וכך עשויים להדביק לא-מחוסנים. לפיכך החיסון החי־מוחלש כולל נגיפי פוליו מוחלשים שמגיעים למעי ומתרבים שם וכך מייצרים חיסוניות מקומית במעי. הוא מופרש בצואה במשך כמה שבועות וכך עשוי לתרום גם לחסינות האנשים בסביבת מקבל/ת החיסון.
לאחר קבלת החיסון יש להקפיד על היגיינה אישית הכוללת רחיצת ידיים במים וסבון במשך 20 שניות לפחות, בעיקר לאחר כל שימוש בשירותים, לפני מגע עם מזון, ולפני החלפת חיתולים ואחריה. זאת כדי למנוע את התפשטות הנגיף, בעיקר בקרב אוכלוסיות עם מערכת חיסון מוחלשת.
אסור לתת חיסון חי־מוחלש למי שלא חוסן קודם בחיסון המומת שכן הדבר יכול לגרום לפוליו (נדיר) ויש להמתין לפחות חודש מהחיסון המומת עד קבלת החיסון המוחלש (לציין כי בשל התפרצות נגיף הפוליו ב-2022, הוקדמה המנה הראשונה של החיסון המוחלש לגיל חודשיים וחצי יחד עם המנה השנייה של התרכיב המומת, כחלק מהחיסון המחומש).
תופעות לוואי אפשריות
אחרי החיסון החי מוחלש עשויים להופיע חום, הקאות, שלשולים ותגובות אלרגיות. סיבוך נדיר ביותר (פחות ממקרה אחד למיליון מנות חיסון) הוא שיתוק אצל מקבלי החיסון או קרובים שנמצאים עמם במגע הדוק. הסיכון לכך עולה אצל מקבלי חיסון עם מערכת חיסון מוחלשת וקרוביהם שלא חוסנו מעולם נגד פוליו.
חיסוני גיל שנה
- מנה רביעית של החיסון המומת נגד פוליו.
- מנה רביעית של החיסון נגד דיפתריה, טטנוס ושעלת.
- מנה רביעית ואחרונה של החיסון נגד המופילוס אינפלואנזה B.
- מנה שלישית ואחרונה של החיסון נגד פנאומוקוק.
- מנה ראשונה של החיסון המרובע (MMRV)
>>למידע מקיף על חיסוני גיל שנה
חיסוני גיל שנה וחצי
- מנה שנייה ואחרונה של החיסון החי־מוחלש נגד פוליו.
מנה ראשונה של החיסון נגד הפטיטיס A (דלקת כבד נגיפית A)
חיסון זה, שניתן בזריקה לתוך השריר, מורכב מנגיפי הפטיטיס A מומתים וכך גורם למערכת החיסון לייצר נגדם נוגדנים ומונע את המחלה וסיבוכיה.
מה החיסון מונע?
הפטיטיס A הוא נגיף שמגיע לכבד דרך הקיבה, מתרבה בתוכו, וגורם לדלקת חריפה שיכולה להתפשט לכל איברי הבטן. הוא יכול להגיע לקיבה ממים ומזון מזוהמים או עקב הכנסת ידיים מזוהמות לפה. תקופת דגירתו נמשכת כ-28 יום בממוצע, כך שהוא מידבק עוד לפני הופעת התסמינים. התסמינים כוללים חום, עייפות, בחילות, הקאות, חוסר תיאבון, כאבי ראש ובטן, שלשולים, הרגשה כללית רעה וצהבת. הסיבוכים כוללים אי-ספיקת כבד עד הרס מוחלט שלו וצורך בהשתלת כבד, אך מדובר בפחות מאחוז מהמקרים. סיבוך נוסף הוא למשל דלקת בכלי הדם/ במפרקים/ בעצב הראייה/ בעמוד השדרה ובמוח.
תופעות לוואי אפשריות
אצל חלק קטן מהמתחסנים יכולות להופיע תופעות מקומיות כגון אדמומיות, רגישות ונפיחות קלה באזור ההזרקה ותופעות כגון כאבי ראש, חוסר תיאבון ועייפות (שלרוב חולפות בתוך 24 שעות). תופעות נדירות הן חום, כאבי שרירים ומפרקים, בחילות, הקאות ושלשולים. תופעה נדירה ביותר היא אנפילקסיס.
חיסוני גיל שנתיים
מנה שנייה ואחרונה של החיסון נגד הפטיטיס A (דלקת כבד נגיפית A).
חיסוני גיל שש (כיתה א')
- מנה שנייה ואחרונה של החיסון נגד חצבת, חזרת ואדמת (MMR).
- מנה שנייה ואחרונה של החיסון נגד אבעבועות רוח. חיסון זה יכול להינתן בנפרד או כחלק מהחיסון המרובע (MMRV), שכולל גם את התרכיבים נגד חצבת, חזרת ואדמת.
חיסוני גיל שבע (כיתה ב')
- מנה חמישית ואחרונה של החיסון המומת נגד פוליו.
- מנה חמישית של החיסון נגד דיפתריה, טטנוס ושעלת. לרוב ניתן כחיסון משולב עם החיסון המומת נגד פוליו.
חיסון נגד שפעת
קיימים בישראל שני סוגי חיסון שפעת – חיסון שמכיל נגיף שפעת חי מוחלש וניתן בתרסיס לאף (מאושר לשימוש מגיל שנתיים ועד 49) וחיסון שמכיל חלקיקי נגיף מומת וניתן בזריקה. שני החיסונים מכילים ארבעה זנים שצפויים להיות נפוצים בעונת החורף הקרובה, בהתאם להמלצות ארגון הבריאות העולמי (WHO). החיסון בתרסיס נחשב ליעיל כמו החיסון בזריקה ומעניק בנוסף להגנה המערכתית גם הגנה מקומית ברירית חלל האף והפה. מומלץ להתחסן נגד שפעת בכל שנה מחדש, מגיל חצי שנה.
מה החיסון מונע?
נגיף השפעת (אינפלואנזה) גורם למחלות במערכת הנשימה אשר התקררות/ הצטננות היא העיקרית שבהן. הוא מתפשט בקלות, בעיקר במקומות צפופים ובייחוד בחורף כשכולם מסוגרים באזורים שכאלו. דרכי ההדבקה העיקריות הן: נשימה של טיפות מזוהמות בנגיף שנפלטות לאוויר מהפה והאף של החולה (בעת עיטוש ושיעול בעיקר), מגע עם הפרשותיו מהפה והאף, ונגיעה במשטחים/ חפצים שעליהם נמצא הנגיף, כמו ידיות למשל, ואז נגיעה בפנים (עיניים, אף או פה).
התסמינים לרוב קלים-בינוניים וכוללים חום פתאומי מעל 38 מעלות, צמרמורות, שיעול (בדרך כלל יבש), כאבי ראש, גרון, שרירים ומפרקים, חולשה, תשישות, צינון, גודש באף, הקאות ושלשולים (שכיח יותר בילדים). לרוב התסמינים הללו חולפים בתוך 7-3 ימים, למעט שיעול וחולשה שעשויים להימשך יותר משבועיים (בעיקר אצל קשישים ואנשים עם מחלת ריאה כרונית).
תסמינים שמעוררים חשד למחלה חמורה ומצריכים טיפול רפואי מידי הם למשל קושי בנשימה, חוסר ערנות ותקשורת, חום עם פריחה, ושיפור בתסמינים אך שובם עם חום גבוה מתמשך. אצל תינוקות ופעוטות עשויים להופיע גם תסמינים כגון אי יכולת לאכול, בכי ללא דמעות, ופחות חיתולים רטובים מבדרך כלל.
סיבוכים עשויים להתפתח אצל אנשים בקבוצות סיכון, כגון בעלי מערכת חיסון חלשה, מבוגרים (מעל 65), חולים במחלות כרוניות, נשים הרות ותינוקות ופעוטות עד גיל חמש (ובעיקר עד גיל שנתיים). הסיבוכים האפשריים: דלקת אוזניים, דלקת בסינוסים (סינוסיטיס), ברונכיטיס, דלקת ריאות, דלקת בשריר הלב (מיוקרדיטיס) ודלקת המוח (אנצפליטיס).
תופעות לוואי אפשריות
ייתכנו תגובות מקומיות כגון אודם, כאב או נפיחות באזור ההזרקה. בנוסף ייתכנו תופעות מערכתיות קלות (כגון חום, צרידות, שיעול, גירוי בעיניים, כאבי שרירים, כאבי ראש, גרד, עייפות והרגשה כללית רעה); הן פחות שכיחות, מופיעות 12-6 שעות לאחר ההזרקה ולרוב נמשכות יום-יומיים. תופעות אלרגיות מיד לאחר מתן החיסון הן נדירות ביותר.
חיסוני גיל שמונה (כיתה ג')
חיסון נגד שפעת.
חיסוני גיל תשע (כתה ד')
חיסון נגד שפעת.
חיסוני גיל 13 (כיתה ח')
• מנה שישית ואחרונה של החיסון נגד דיפתריה, טטנוס ושעלת.
חיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי (HPV)
בכיתה ח' ניתן לבנים ובנות התרכיב גרדסיל 9 בשתי מנות, בהפרש של חצי שנה, בזריקה לשריר הזרוע. תרכיב זה מגן מפני תשעה זנים של נגיף הפפילומה האנושי, המעורבים בעיקר בהתפתחות סרטן צוואר הרחם (הסיכון העיקרי), סרטן הפין, סרטן פי הטבעת, סרטן הפה והלוע ויבלות באיברי המין, על העור, בלוע ועל מיתרי הקול. מחקרים רבים הוכיחו כי החיסון מצליח למנוע את רוב ההידבקויות בנגיף וכך מפחית משמעותית התפתחות שינויים טרום-סרטניים ויבלות באיברי המין בגברים ובנשים.
איך פועל החיסון?
התרכיב מכיל חלבונים של תשעת הזנים של הנגיף. מערכת החיסון מזהה אותם וכך מפתחת נוגדנים נגד הזנים.
מה החיסון מונע?
נגיף הפפילומה האנושי (HPV) פוגע בתאי עור וריריות ונחשב גורם סיכון למחלות סרטן וליבלות באיברי המין בקרב נשים וגברים. קיימים למעלה מ-100 זנים שלו, מתוכם כ-40 עוברים במגע ישיר (לרוב דרך יחסי מין) לאיברי המין.
חלק מזני הנגיף קשורים להתפתחות היבלות וחלק קשורים בהתפתחות שינויים טרום-סרטניים (השתנות באופי תאי הגוף), שיכולים להפוך סרטניים (חלוקה חסרת בקרה של התאים) אם לא יאובחנו ויטופלו בזמן. החומר הגנטי של הנגיף משתלב בחומר הגנטי שבתאים וכך נפגעים מנגנוני הבקרה שלהם.
למה החיסון ניתן לילדים?
החיסון ניתן בכיתה ח' כדי לספק את ההגנה המיטבית, לפני תחילת קיום יחסי מין, כלומר לפני ההזדמנות להיחשף לנגיף (רוב האנשים הבוגרים נחשפו לנגיף ופיתחו נגדו נוגדנים. אלו שנחשפו ולא פיתחו נוגדנים – נמצאים בסיכון ליבלות ולשינויים הטרום-סרטניים שהוא גורם להם). החיסון לא מועיל לאחר ההידבקות בנגיף או לאחר השינויים הטרום-סרטניים.
קיום יחסי מין מגיל צעיר ועם בני זוג רבים מעלה את הסיכון לחשיפה לנגיף ולהידבקות בו. קונדום לא מונע את ההידבקות ב-100% מכיוון שעדיין קיים חיכוך עורי שדרכו ניתן להיחשף לנגיף, אך הוא מפחית את הסיכון.
תופעות לוואי אפשריות
תופעות מקומיות (לרוב חולפות בתוך זמן קצר) כגון: אדמומיות, כאב מקומי ונפיחות באזור ההזרקה; תופעות כלליות (מופיעות לעתים רחוקות) כגון: חום, כאבי ראש, סחרחורות, התעלפות, כאבי שרירים, כאבי פרקים, כאבי בטן, בחילות, שלשולים, הקאות, חולשה ואלרגיות, לרבות תגובה אלרגית מידית מסכנת חיים (נדיר).
