שעת מבחן: חרדת בחינות בקרב מתבגרים

מורן שמש עירון, פסיכולוגית שיקומית מומחית
 

אלו אסוציאציות עוברות לכם בראש ממושגים כמו "בגרות במתמטיקה", "מתכונת באנגלית" וכן הלאה? אם כמה טיפות של זיעה קרה הופיעו לכם בעורף, אולי תצליחו להזדהות בקלות גדולה יותר עם מה שעובר על המתבגרים שלכם, שמתמודדים עם עומס של בחינות, חומר לימוד מורכב ולחץ בזמן. לעיתים, החוויה שלהם לא מסתכמת במעט מתח, ומתפתחת למצב משמעותי בהרבה.

חרדת בחינות היא תחושה סובייקטיבית שבה הנבחן מפרש את הבחינה כמצב מאיים. למעשה מדובר במעין כדור שלג. הנבחן, שחושש מאוד להיכשל, עשוי להתיש את עצמו בלימודים, להיבהל מזה שהוא מותש ועל כן לא יצליח, וכתוצאה להציף את עצמו במחשבות שליליות – שבסופו של דבר אכן יכולות לגרום לו לקשיים בתפקוד.


כישלון בבחינה אחת רק יעצים את החרדה לפני המבחן הבא

מי מועד לחרדת בחינות?

החרדה מבחינות מתחילה בדרך כלל סביב חטיבת הביניים ומעלה, אז הכמות והמורכבות של החומר עולה מדרגה. לעיתים, חרדת בחינות יכולה להופיע כשמדובר בילדים חכמים מאוד, שבמהלך בית הספר היסודי הלמידה באה להם מאוד בקלות. עד אז, הם לא היו צריכים להתאמץ וללמוד לקראת מבחן ולא אימצו אסטרטגיות למידה. כשהחומר הפך קשה יותר, הם התקשו להתמודד אתו ומשום שלא היו רגילים לפני כן לכישלון - התפתחה אצלם חרדה.

במקרים אחרים, החרדה יכולה לנבוע מהפרעת קשב וריכוז שפוספסה במהלך בית הספר היסודי, כשהילדים עוד הצליחו להתגבר עליה. כשהלימודים נעשו קשים יותר, החרדה החלה לצוץ.

חרדת בחינות יכולה להתפתח גם בקרב ילדים עם נטייה לחרדות בתחומים אחרים, כאלה עם נטייה לפרפקציוניזם, או בילדים שחשוב להם לרצות את ההורים ואת הסביבה. לילדים אלה יש דימוי עצמי לא יציב שמושפע מאוד מההצלחות המידיות שלהם. זאת בניגוד לדוגמה לילד שימשיך לראות את עצמו כמוצלח, גם אם יקבל 50 במבחן.

גם המודל ההורי יכול מאוד להשפיע: אם הילד גדל עם הורים שמטיפים להישגיות, שנוטים לדוגמה להשוות בין הציונים שלו לאלה של אחיו או חבריו - זה גם עלול לתרום לחרדה.

מה הסימפטומים של חרדת בחינות?

החרדה מכילה מרכיב פיזיולוגי, התנהגותי וקוגניטיבי והתסמינים בהתאם. מבחינה פיזיולוגית, הילד יכול להתלונן לפני מבחן על כאבי בטן, כאבי ראש או סחרחורות. מבחינה התנהגותית, הוא עשוי להתיש את עצמו בלמידה, לערוך רשימות על גבי רשימות, יתקשה להירדם בלילה שלפני המבחן וכו'. מבחינה קוגניטיבית, הוא עלול  לחוות קשיים בריכוז, בזיכרון, להתמלא במחשבות שליליות ולזרוק משפטים כמו: "אני לא אצליח", "זה ייגמר רע".

אצל כל אחד יכולים להופיע מגוון סימפטומים. בקרב ילדים שהחלק הקוגניטיבי אצלם חזק יותר, נשמע מהם בעיקר על המחשבות שמטרידות אותם. הסימפטומים יכולים להיות שונים מבחינת התדירות והעוצמה. יש ילדים שיכולים להיות רוב השנה רגועים, ורק במקצוע מסוים או בתקופת מבחנים לחוצה יותר, החרדה תבוא לידי ביטוי.

מה עלולות להיות התוצאות של החרדה?

ביום הבחינה הילד עשוי להתקשות בהבנת השאלות, בעיבוד החומר, ואולי גם בשליפת החומר מהזיכרון (בלק-אאוט) והכישלון רק יעצים את החרדה לפני המבחן הבא.  אני תמיד מדמה את זה לקפיץ: שבמקום להרפות לרגע את הקפיץ, רק ממשיכים למתוח אותו עוד ועוד.

אפשר לטפל בחרדת בחינות?

כן. אבל חשוב לתפוס אותה בזמן. על ההורים להיות קשובים ולזהות שהילד שלהם סובל מלחץ וקשיים סביב המבחן, דבר שלא היה קודם. בשלב הראשוני, כדאי לדבר עם הילד ולהרגיע אותו. לדוגמה, אם זה קרה בדיוק במעבר לחטיבת הביניים, לומר לו שהמעבר הוא אכן מאתגר, שזה טבעי שיהיה קשה יותר, ושאנחנו כאן כדי לעזור לו במה שיצטרך. בנוסף, חשוב להסביר לו שאין לו צורך להילחץ ושגם אם לא יצליח פעם אחת, לא יקרה כלום. זה כבר יוריד את מפלס החרדה ויאפשר לילד להרגיש שיש לו כתובת ומשענת. אם החרדה עדיין ממשיכה, אפשר לערב את יועצת בית הספר: לבדוק אם זה נובע מהפרעת קשב או לקות למידה אחרת שדורשות אבחון, לבקש תוספת זמן אם צריך וכן הלאה.

מתי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי?

ברגע שהתהליכים הראשוניים לא צלחו, או שלא תפסתם את החרדה בזמן והיא כבר בעוצמה גבוהה. חשוב שהמטפל יהיה פסיכולוג מומחה שמתמחה גם בטיפול רגשי וגם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, זאת משום שהטיפול מתבצע בשיטת CBT.

בניגוד לטיפול דינמי שבו יושבים ומדברים על הבעיה, טיפול CBT הוא ממוקד יותר ודורש מעורבות אקטיבית של הילד. לרוב הילדים יש מוטיבציה להצליח, ולכן הם  נוטים לשתף פעולה עם הטיפול. עם זאת, במקרים מסוימים ייתכן ועוצמת החרדה תהיה כבר גבוהה מדי ויתלוו אליה חרדות נוספות, פגיעה בדימוי העצמי ובמצב הרוח, מה שיצריך שילוב של טיפול דינמי-רגשי במטרה לשפר את שיתוף הפעולה ולטפל במכלול הקשיים.

בהנחה שלא מדובר במורכבות רגשית גדולה והבעיה היחידה שמטפלים בה היא חרדת בחינות, יש צורך בין 12 ל-16 מפגשים. במהלך הטיפול מתשאלים את הילד על החרדה שלו, מבינים יחד אתו את הייחודיות והסימנים שלה, ובמקביל נותנים לו כלים לנהל אותה.

בסימפטומים הקוגניטיביים לדוגמה, ננסה להבין עם הילד מה גורם לו לחרדה, מה מוצדק ומה לא, ונלמד אותו להדוף מחשבות שליליות בעזרת דמיון מודרך.

לגבי הסימפטומים הפיזיולוגיים, נלמד אותו שיטות שונות להרגעת הגוף כמו הרפיה ונשימה נכונה. מבחינה התנהגותית, נלמד איך בונים אסטרטגיה לימודית מוצלחת, כיצד מתכננים נכון את הזמן, כולל מה לעשות כשהחרדה מחליטה להופיע באמצע (נשימות, דמיון מודרך ועוד).

מתוך מגוון הכלים שיקבל בטיפול, יבחר הילד את הכלים הנכונים והמתאימים עבורו כדי להתגבר על החרדה. "הטיפול לא יעלים אותה לגמרי", מבהירה שמש-עירון, "אבל הוא יאפשר לילד שלך לנהל אותה ולשפר באופן ניכר את איכות החיים שלו.

גם מעורבות ההורים חשובה מאוד לטיפול, בעיקר אם אחת הסיבות לחרדה היא הציפיות הלא מותאמות שלהם מהילד. "במקרים אלה יש לשלב גם הדרכה הורית, שבה ילמדו ההורים לשנות את רמת ההתנהלות שלהם. בסופו של דבר כדאי לזכור שאפשר להתגבר על החרדה ושמדובר בטיפול יעיל מאוד עם אחוזי הצלחה גבוהים מאוד.