קשיי אכילה בעקבות בעיות התפתחות

אכילה נכונה, כבר מינקות, היא מפתח למשקל תקין ולחיים בריאים. עם זאת, היא דורשת מיומנויות ויכולות רבות, מוטוריות, תחושתיות והתנהגותיות: 

מוטוריקה: לעיסה, בליעה, ישיבה לאורך זמן ותפעול סכו"ם.

קשב: המתנה לאוכל, ישיבה לאורך זמן, התמודדות עם גירויים מסיחים.

סנסוריות (מערכות חישה): עיבוד טעמים, ריחות ומרקמים מגוונים.

קוגניטיביות: הבנת רצף פעולות כמו חיתוך מזון, נעיצת המזלג בו והבאתו לפה – והוצאתן לפועל, היכרות עם קטגוריות מזון ואכילה רבות (למשל, פירות, ירקות, קטניות, פחמימות, כלי אוכל), ועוד.

לעיתים, קשיי אכילה יהיו הסימן הראשון לבעיות התפתחות ולכן חשוב לזהות אותם בזמן.

אכילה איטית, לא יעילה ומבולגנת. קשיי אכילה בגיל הרך

מהם קשיי האכילה העיקריים שנובעים מבעיות התפתחות?

קושי בעצמאות: ילדים עם עיכובים התפתחותיים-מוטוריים ותשתית גופנית ירודה כמו סרבול וטונוס שרירים נמוך (היפוטוניה), יתקשו לעיתים לאכול עצמאית. הם יחוו קושי, לדוגמה, לתפעל את הסכו"ם (לאחוז אותו, לנעוץ אותו באוכל, ולהביאו לפה), לגייס את השרירים והמפרקים לישיבה יציבה וממושכת ולשלוט בשרירי הפה ובתנועותיו. לכן האכילה שלהם עשויה להיות איטית, לא יעילה ומבולגנת.

קושי לסגל הרגלי אכילה: ילדים עם בעיות כמו הפרעת קשב וריכוז והפרעה בוויסות החושי, עשויים להתקשות בלשבת לאורך זמן בעת הארוחה מסיבות שונות: הסחות דעת והיפראקטיביות, תסכול עקב אי הצלחה באכילה עצמאית, או רגישות יתר לריחות ומרקמים של מאכלים שונים.

בררנות באוכל: ההגדרה היא אכילה של פחות מ-20 סוגי מזון והיא עלולה לפגוע בגדילה. מדובר במצב שבו ילדים לא אוכלים קבוצות שלמות של מאכלים, מוציאים כל יום מזונות מהתפריט הקבוע, מגיבים באמוציונליות (לדוגמה בכי או התקף זעם) למזון חדש, ואוכלים מעט מאוד.

ילדים שסובלים מבעיות כמו הפרעה בוויסות החושי עשויים להיות בררנים יתר על המידה באכילתה שלהם. הם מתקשים לווסת את התגובות שלהם לגירויים חושיים ועשויים להגיב בהגזמה (תגובתיות יתר) לתחושות באזור הפה, ולהירתע מהמרקם, הטמפרטורה והטעם של המזון. גם ילדים על הספקטרום האוטיסטי עשויים להיות בררניים באכילה, בין השאר בגלל תגובתיות יתר לתחושות באזור הפה או בגלל נוקשות ותבניתיות. כך לדוגמה, ילדים בררנים יסכימו לאכול רק מאכלים ומרקמים מסוימים (לדוגמה מאכלים קשים ויבשים).

ילדים נוספים שעשויים להיות בררניים באכילה שלהם הם ילדים שנולדו פגים. הסיבה לכך היא שחלקם מתקשים לאכול כבר מהיוולדם (ביניקה ובהמשך בכפית) ושלב הטעימות מתעכב אצלם. כך, חלון ההזדמנויות שבו החך מסתגל לטעמים ומרקמים חדשים, שנע בין גיל חצי שנה לשנה, הולך ונסגר, מה שמקשה עליהם לאכול מזון מגוון בהמשך.   
 

כיצד ניתן לטפל בקשיי האכילה?

פעמים רבות, הורים שמודאגים מאופן האכילה של הילד רודפים אחריו כדי שיאכל, מאפשרים לו לאכול לצד מסיחים שונים כמו מסכים ומשחקים, ואפילו מאכילים אותו בכוח. התוצאה: האכילה עשויה להיות לא מאורגנת, לדוגמה בשעות ובמקומות לא מתאימים, לפגוע בסדר יום, בהרגלים ובעצמאות של הילד וגם במנגנון הרעב והשובע שלו, דבר שבהמשך עלול להוביל להשמנה.

הרגלי אכילה משפיעים על המשקל ועל הבריאות לאורך כל החיים. לכן, כבר מינקות חשוב ללמד את הילד לאכול נכון ובאופן מודע ועצמאי. אם הוא סובל מקשיי אכילה, צריך להבין ראשית מה מקורם ולטפל בהתאם (בסיוע אנשי מקצוע אם יש צורך בכך). בתור התחלה, ניתן גם להיעזר בטיפים הבאים:

גדילה היא המדד הטוב ביותר להבנת המצב התזונתי של הילד. שינוי בדפוסי הגדילה, מרמז על מחלה/ הפרעה/ חסר תזונתי. במצב כזה (ואחת לזמן מה) כדאי לבדוק את המשקל והגובה של הילד אצל רופא/ת הילדים ולערוך בדיקות דם. אם יתגלו חריגות, הוא יופנה לטיפול אצל אנשי מקצוע רלוונטיים, כמו תזונאי/ת וגסטרואנטרולוג/ית.

קיימו ארוחות משפחתיות באווירה רגועה ומהנה, שבהן תוכלו לתקשר עם הילדים ולתת להם דוגמה להרגלי אכילה נכונים, שכוללים מזון בריא ומגוון. אווירת כעס ומתח סביב האוכל עשויה לדכא את התיאבון.

איכלו בזמנים קבועים. אלו מפחיתים חוסר ודאות, מתח וחרדה.

הציגו מגוון מאכלים בכל ארוחה, גם כאלו שהילד מסרב לאכול. חשיפה חוזרת (לפחות עשר פעמים) של המאכל עשויה לעזור לילד להתיידד עמו.

הקפידו על מושב מתאים. כשהילד יושב במנח נכון ויציב ליד השולחן, יהיה לו קל יותר להתרכז באוכל ולא לבזבז אנרגיה בניסיונות להחזיק את הגוף. ניתן להושיב על כיסא גבוה או לחלופין להוסיף לו כרית כדי שיוכל להיות בגובה המתאים, לראות את כל המשפחה ולהגיע בקלות אל האוכל המוגש. אם הרגליים לא מגיעות לרצפה (תלויות באוויר), דאגו למשטח יציב עליו יוכל להניח אותן.

 כשהילד סובל מבעיות מוטוריות משמעותיות, שלא מאפשרות לו לאחוז בסכו"ם ולהביא את האוכל לפיו, התאימו לו כלי אוכל שיאפשרו לו עצמאות מרובה ככל האפשר כמו סכו"ם עם זווית שמקלה את הבאת האוכל לפה ומשטח מונע החלקה לצלחת (ניתן להתייעץ על כך עם מרפא/ה בעיסוק).

כדאי לזכור שהשתתפות פעילה בארוחה ועצמאות תורמות לחוויית אכילה מהנה ומלאה. לכן אין למנוע אותן מהילד מפחד שילכלך את עצמו ואת הסביבה ורצוי לתת לו לאכול עצמאית מרגע שהוא מסוגל לכך, גם אם רוב האוכל נופל על הרצפה. את ההשלמה התזונתית אפשר לעשות לאחר מכן או תוך כדי.   

אם הילד בררן באוכל בגלל רגישות תחושתית סביב הפה, ניתן לחשוף אותו בהדרגה, שוב ושוב, למרקמים/ טמפרטורות /טעמים שקשה לו עמם. לעיתים היכרות עם אוכל חדש מצריכה חזרתיות: להציג בפני הילד את המאכל שהוא מסרב לאכול לפחות עשר פעמים, לתת לו להריח אותו, לגעת בו, ולטעום בקצה הלשון.

הקדישו זמן מסוים (בתחילת הארוחה, בסופה או במועד אחר) למשחק באוכל באווירה מהנה ולא מלחיצה. תנו לילד לגעת באוכל, לצייר באמצעותו, להתלכלך וללכלך, ומומלץ לעשות את זה יחד אתו. משחק שכזה מאפשר לילד להיחשף לאלמנטים כגון ריח, מראה ומרקם ולהתרגל אליהם ללא הלחץ לטעום, עוזר לו להתיידד עם המאכל ומעלה את הסיכוי לטעימתו בסופו של דבר.
בחרו עבורו את המאכל (למשל כזה שהוא מסרב לאכול) או לעודד אותו לבחור בעצמו. אם הוא לא מעוניין לגעת בו בידיו, ספקו לו פתרונות חלופיים כמו מכחול, קש או מאכל אחר (למשל למרוח גבינה על לחם באמצעות רצועת פלפל). בכל מקרה, אל תנסו לשכנע אותו לטעום. חשוב לזכור שגם אם הילד רק נגע באוכל, הריח אותו, התלכלך ונהנה ממנו - מדובר בהישג. החשיפה למאכלים חדשים צריכה להיות הדרגתית, עקבית ולא מלחיצה.