תולעים במעיים אצל ילדים
הן קטנות ודקות, מתרכזות במעי הגס, ונודדות לאזור פי הטבעת, בעיקר בלילות. הכירו את תולעי הסיכה שגורמות לילדיכם לגרד, אי שקט וחוסר שינה, ואת דרכי ההתמודדות עמן
שם באנגלית: Intestine worm infection, Pinworm infection, Enterobiasis
מהן תולעי מעיים?
תולעי מעיים הן טפילים שחודרים למערכת העיכול, בעיקר של ילדים עד גיל 10. המין הנפוץ הוא תולעי סיכה/ Pinwarms (קטנות ודקות כמו סיכה, אורכן עד 14 מילימטרים, וצבען לבן). הן מתרכזות במעי הגס (בעיקר בגלל הרירית שממנה הן ניזונות), וכשהן מתבגרות הן זוחלות לאורכו, נודדות לאזור פי הטבעת ושם מטילות כמות עצומה (עד עשרות אלפים לכל תולעת) של ביצים, אותן ניתן לראות במיקרוסקופ בלבד. משך חייהן של התולעים הוא 30-20 יום.
איך נדבקים בתולעים?
ההדבקה נעשית מאדם לאדם, לרוב מילד לילד בגן. מדובר בזיהום שכיח מאוד בילדים אך הוא עלול להופיע גם אצל מבוגרים. במרבית המקרים כאשר התולעים מגיעות לפי הטבעת, הן גורמות לגירוד או גירוי באזור. וכאשר הילד מגרד באזור פי הטבעת, הביצים יכולות להידבק לידיו ומתחת לציפורניו ולעצמים שהוא בא עמם במגע – כגון צעצועים, מזון, מצעים, מגבות, שירותים וידיות של דלתות – ולשרוד עליהם שבועות עד חודשים. ילד שייגע באותם עצמים ולאחר מכן יכניס את היד שלו לפיו – יחדיר את הביצים לגופו. הביצים יבקעו והתהליך יתחיל מחדש.
מה מעלה את הסיכון להידבקות?
גורמי הסיכון העיקריים להידבקות הם אי שטיפת ידיים לאחר מגע באזור פי הטבעת ובעצמים נגועים ולפני האכילה, הכנסת ידיים לפה, וכסיסת ציפורניים. בגילי הגן יש פחות מודעות לשטיפת ידיים ונטייה מוגברת להכנסתן לפה. גם כאשר הדמות המטפלת או ההורים לא מקפידים לשטוף ידיים במים וסבון לאחר ניגוב פי הטבעת (של הילד או שלהם) ולאחר החלפת חיתול ולפני האכילה, עולה הסיכוי להידבקות.
מהם התסמינים?
לרוב נודדות התולעים אל פי הטבעת בשעות הלילה (אז נוצרים להן תנאי תנועה נוחים, כמו טמפרטורה מתאימה, תזוזה מוגבלת של הילד ושרירים רפויים) וגורמות לגירוד או גירוי באזור, לאי שקט וחוסר שינה. אצל ילדות הן עלולות לנדוד גם לאזור הפות ולגרום שם לצריבה. תסמינים נוספים שהן עלולות לגרום להם הם למשל כאבים או אי נוחות בבטן ועצבנות.
מהם הסיבוכים האפשריים?
איך מאבחנים?
האבחון נעשה בעיקר על סמך התסמינים והתלונות – בעיקר גירוד בפי הטבעת או בפות – ובדיקה עצמאית שלהם (כאשר הילד מגרד באזורים הללו, ההורה יכול לבדוק אותם, רצוי בפנס, ולנסות להבחין בתולעים). לעתים ניתן להבחין בתולעים גם בצואה.
בדיקות נוספות – שניתן לבצע בקופת החולים אם יש תסמינים אבל לא מצליחים לגלות את התולעים עצמאית – הן בדיקת צואה לגילוי פרזיטים (אף על פי שהתולעים לא תמיד מתגלות בה, ולכן ההמלצה היא לחזור עליה שלוש עד שש פעמים במועדים שונים אם התסמינים ממשיכים) ולקיחת משטח מפי הטבעת בעזרת נייר דבק. הוא מודבק לאזור, אמור לתפוס חלק מביצי התולעים ונבדק תחת מיקרוסקופ. גם יעילותה של בדיקה זו עולה ככל שמבצעים אותה יותר.
איך מטפלים?
ורמוקס (מבנדאזול): הטיפול המיידי והראשוני הוא התרופה ורמוקס (שניתן ליטול בכדורים או בתמיסה). כיוון שהיא משפיעה בעיקר על תולעים בוגרות ופחות על תולעים צעירות וביצי תולעים, יש ליטול שתי מנות ממנה בהפרש של כעשרה ימים עד שבועיים. כך מטפלים בתולעים שהצליחו לחמוק מהמנה הראשונה (אלו שבקעו מן הביצים לאחרונה). לרוב יומלץ לתת אותה לכל בני הבית כדי למנוע הדבקות והידבקויות חוזרות. עם זאת, יש ילדים שנדבקים בתולעים בתדירות גבוהה יחסית, ולא מומלץ לתת להם ורמוקס ללא הגבלה. בנוסף, לא מומלץ לתת את התרופה לילדים מתחת לגיל שנתיים, אלא בהמלצה רפואית.
כביסה וחיטוי: הבגדים בסל הכביסה ייאלצו לחכות. עם גילוי התולעים יש לכבס פיג'מות, מצעים ומגבות של כל בני המשפחה בטמפרטורה של 90 מעלות. הסיבה היא שביצי התולעים עלולות להימצא עליהם ולגרום להדבקה חוזרת. בנוסף, מומלץ לחטא ככל האפשר חפצים כמו צעצועים לדוגמה, שהילד הנדבק נצא עמם במגע.
איך ניתן לנסות ולמנוע הדבקה?
היגיינה. חשוב להקפיד ולשטוף ידיים במים ובסבון לאחר השירותים ולפני האוכל, לגזור ציפורניים ולנקות תחתן בתכיפות (כאמור, ביצי התולעים יכולות להימצא תחתן ומשם המעבר לפה או לאוכל הוא קצר). בנוסף מומלץ להחליף מצעים, בגדים, מגבות ותחתונים באופן שוטף.
עוד נקודה חשובה לציון היא שייתכן שגם אם תקפידו על היגיינה אישית, החלפה תכופה של מצעים וגזירת ציפורניים, כדאי לזכור שילדים, בעיקר בגיל הגן, עלולים להידבק בתולעים בתדירות גבוהה. לכן חשוב לנקוט פעולות מניעה - ועם זאת להבין שהן לא תמיד יעזרו וכך התולעים יישארו בסביבה במשך כל תקופת הילדות.
